חוזרים לגור עם ההורים? כך תתמודדו איתם

ישנן דוגמאות רבות ל"ילדים מבוגרים" שחיים אצל הוריהם: בני זוג שחוסכים את דמי השכירות כדי לממן את המשכנתא; צעירים המתקרבים לגיל 30 אך מסרבים לעזוב את הבית בגלל יוקר המחייה או פשוט כי נוח להם; צעירים שמשכו את יכולתם הכלכלית אל מעבר לקצה יכולתה; ואפילו כאלה שהוריהם לוחצים עליהם להישאר ומפתים אותם ביחידת דיור נפרדת.

כתבות נוספות בערוץ הנדל"ן של ynet:

• לגור ליד אמא: הישראלים מעדיפים "חמולות"
• כך נראה שוק הדיור בישראל לפני קום המדינה
• מע"מ בשיעור של 0%? דווקא עכשיו קנינו בית
  

הסיבות רבות, שונות, סובייקטיבית, מוצדקות יותר או פחות. מה שבטוח - מדובר בתקופה לא פשוטה עבור שני הצדדים. כדי שתעברו את התקופה הזו בשלום, אספנו עבורכם 8 טיפים שיכולים להוות מעין "מדריך הישרדות" לבוגרים שחיים אצל ההורים.

הטיפ הזה רלוונטי בעיקר לצעירים ששבים לבית הוריהם אחרי מגורים עצמאיים - אבל לא רק. שיחת תיאום הציפיות בין הילד להוריו היא חלק מהותי מהשותפות החדשה שנולדה או נכפתה עליכם. בשיחה המקדימה כדאי לשוחח על הכל: יציאות לבילויים, אירוח חברים, פרטיות, השתתפות בהוצאות וניקיונות. זכרו שהם תמיד יהיו שם בשבילכם - אבל גם להם יש דרישות.

חשוב לזכור שימי התיכון העליזים, בהם הבית היה תחנת מעבר בדרככם לאירוע הבא, היו ואינם. אמנם ההורים ברוב המקרים לא יעירו לכם, אך מוטלת עליכם האחריות כבוגרים לדאוג להשתתף גם במטלות הבית.

כמו במגורים עם שותפים ממש טובים, כאלה שאינם פנקסנים, פתחו את דלתות המקרר לא רק כדי לאכול - ובדקו מה חסר. התעניינו, בררו, צאו ורכשו. כבוגרים, יש לכם אחריות להיות חלק מההכנסות המשפחתיות ולא רק מההוצאות.

כשמבקשים עזרה מההורים, צריך לזכור שלמרות שכבר חציתם את העשור השלישי בחייכם, אתם עדיין הילדים שלהם - ויש דברים שלא ישתנו. אם גדלתם בבית בו מוגשות ארוחות ערב או בוקר, או שההורים חיכו לכם ערים עד השעות הקטנות אחרי בילוי - קחו בחשבון שייתכן מאוד כי הם יישארו ערים גם הפעם.

דעו שבראש ובראשונה הכול מאהבה, וזכרו להתחשב בהם בחזרה. שאלו לשלומם של הוריכם, התקשרו להודיע על התוכניות שלכם (בדגש על להודיע ולא לבקש אישור, אך עדיין שלא יעמלו או יחכו לחינם). הוריכם יישארו הורים תמיד, ואתם הילדים צריכים להתחשב בכך.

אל תתנו להורים שלכם סיבה להתערב בחייכם. אם אתם גרים אצלם מטעמים כלכליים, אל תבזבזו זמן וכסף בבילויים מיותרים. כן, מותר לצאת ולבלות, אך בטעם. ההורים שלכם רוצים לראות אתכם פועלים להבטחת עתידכם - לא דרך ירושתכם.

אם פוטרתם, מצער ככל שזה יהיה, צאו לחפש עבודה. אם העבודה הנוכחית לא "מכניסה" מספיק אך מספקת בכל רמה אחרת, מצאו עבודה נוספת שתסייע לכם "לסגור את החודש". היו פעילים לגבי עתידכם - ומובטח שההורים יתערבו כמה שפחות.

5. כאן אין הסכם קיבוצי

תשכחו מכביסה רכה וריחנית, כלים שנעלמים ומופיעים נקיים באורח פלא או מקלחת נקייה תמידית: כעת כשאתם בוגרים, בדקו מה נדרש כדי לתחזק את משק הבית והיו חלק ממנו, באופן יזום או לפי רשימת מטלות וחלוקת אחריות. אם אתם באזור ה-30 לחייכם, זכרו שגם הוריכם כבר הזדקנו בכמה שנים - אל תהיו עצלנים, סייעו להם במטלות הבית.

כאן הכוונה היא לא לרמה הכלכלית שלכם אלא יותר לנטייה לנכס חללים שלמים לעצמכם. הנעליים בסלון, המגבת שלקחתם מהמטבח מונחת כלאחר כבוד על כיסא, הז'קט מונח באלכסון על שולחן חדר האוכל והתיק על הרצפה.

אתם כבר לא גרים בדירה משלכם, חזרתם לגור עם ההורים. לכן, צמצמו מרווחים, וכחוק אצבע - את כל שלבי "ההתפרקות" וה"התקלפות" של אחרי העבודה או הבילויים - שמרו לחדר הפרטי שלכם. כמו בדירת שותפים, שמרו על החללים המשותפים נקיים ונייטרליים (ובייחוד כשחוזרים עם אישה וילדים).

אחת הדרכים שמבטיחות מריבה חסרת משמעות אך רבת דציבלים, היא לשוחח עם ההורים מיד כשאתם חוזרים מיום עבודה. חזרה מהעבודה מלווה בנסיעות ובפקקים מורטי עצבים, ולכן כדאי לקבוע מראש גבולות גזרה ברורים ולהקצות לעצמכם "זמן הירגעות" מינימלי עם כניסתכם לבית. תיאום ציפיות פשוט זה יכול להקל עליכם.

הורים תמיד יהיו הורים - נצלו את העובדה הזו לטובתכם, תהנו מנוכחותם, שוחחו איתם. כך גם תוכלו לפתור בעיות וריבים מראש. כדאי להקצות להורים זמן איכות ולהקשיב - תנו להם מקום להביע את חששם ורצונם לסייע ואולי תופתעו לטובה.