מופע האימים של לוזון / טור אישי
שריקת הפתיחה ברמה"ש הייתה שריקה כפולה: גם למשחק וגם ללוזון הורור שואו. הוא עלב בשופט וקסברגר וקילל את קובי מוסא. ככה מתנהג ראש ממשלת הכדורגל שלנו? אמנון אברמוביץ' לא האמין למראה עיניו ומשמע אוזניו
לזכותו של יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון,
רשומים הישגים מובהקים. גם מתנגדיו, רבים כזיפי דשא דוקרני של משטח כדורגל, לא יוכלו להתעלם מהם או למחוק אותם. הקמת בית הנבחרות בשפיים; שאיבת טורניר הנוער של אליפות אירופה לישראל; ההשתחלות שלו, ובאמצעותו אנחנו, לוועד הפועל של אופ"א, שהיא ממשלת הכדורגל העולמית והוא כנציגנו שר בכיר בקבינט של מישל פלאטיני.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
בקיצור, אני בעד לוזון, כלומר, לא נגדו. גם הביוגרפיה שלו, מהיכן התחיל ולאן הגיע, צריכה לשחק תפקיד כלשהו בבואנו להעריך אותו, לשפוט אותו ולתת לו ציון.
יש משהו נאיבי, מסמא עיניים, סוג של רמייה עצמית בפרקטיקה הישראלית ולפיה הבעיה היא תמיד אישית, פרסונאלית, אף פעם לא מערכתית. כאילו התקלה איננה בשרשרת אלא בחוליה האחרונה, בחוליית הקצה. אם רק נקטום את הקצה, אם אך נעיף את העומד בראש - יירפאו כל התחלואים.
נחליף את ראש-הממשלה, נעיף את השר, נביא מנהל אחר, נמנה מפקד חדש, נמצא עורך חלופי - או אז הכל יתקון על מקומו, הבעיות ייעלמו, הכל יסתדר.
הורור שואו. לוזון(צילום: ראובן שוורץ )
הכדורגל הישראלי מחרחר ומתנשף מיום קיומו. התוצאות מפורסמות. התסמינים גלויים. אנחנו, כולנו, כל אוהדי הכדורגל, מצוידים בכלי פרשנות. אלא שאת הכדורגל, כמו את העולם, המדינה והחברה, צריך לשנות, לא לפרשן.
לוזון איננו היו"ר הראשון של ההתאחדות. קדמו לו רבים וטובים. אם ניסע ברוורס רק חלק מהדרך, ניזכר באחדים מהם, במתים ובאלה שייבדלו לחיים ארוכים: חיים הברפלד, שאול סווירי, עזריקם מילצ'ן, גברי לוי, איצ'ה מנחם. כולם היו אנשים בסדר. כולם שחרו טוב ושחרו ספורט. איש מהם לא הצליח להציל את המולדת. אבל, למיטב זכרוני, איש מהם לא קידש את תרבות הגידוף והקללה.
לוזון היה מהיר וחזק ממנו. בייל(צילום: AFP)
הערב (ש') התארח יו"ר ההתאחדות במגרש גרונדמן ברמת-השרון. מכבי פתח-תקווה קבוצתו האהובה עליו, המאומנת על ידי בנו האהוב עליו לא פחות, הגיעה למשחק נגד עירוני ניר רמת-השרון. לשתי הקבוצות, על-פי כמות הצופים שהן מביאות, אין הצדקה חברתית, קהילתית, למיקומן בליגת העל. סוגיה זו שווה דיון נפרד. על כל פנים, היה זה משחק כמאמר מדורי הספורט, "על 6 נקודות", בין שתי מפרפרות מתחת לקו האדום.
שריקת הפתיחה הייתה שריקה כפולה: גם למשחק וגם ללוזון הורור שואו, מופע האימים של לוזון. יו"ר ההתאחדות גידף וקילל במהירות ובעוצמה העולות על מהירות התנועה ועוצמת הבעיטה של גארת' בייל מריאל מדריד. הוא עלב בשופט לירן וקסברגר. הוא קילל את השחקן היריב קובי מוסא. ליד לוזון ישב ידידו אריה זייף, אדם מכובד, מינהלן בכיר, לשעבר יו"ר איגוד השופטים. פניו הביעו את דעתו. דומני שהוא סימן ללוזון לחדול, באמצעות רגל לרגל.
גם האוהדים שהגיעו למשחק ברמה"ש היו המומים(צילום: אורן אהרוני)
יושבי היציע, בהם בני נוער, היו המומים. כשהשחקנים על המגרש ניסו לכבוש שערים, האנשים ביציע ניסו לכבוש מבוכה. ככה מתנהג ראש ממשלת הכדורגל שלנו? זה השר הבכיר בקבינט של איחוד הכדורגל האירופי?
אלמלא ראיתי את המראות ושמעתי את הקולות - לא הייתי מאמין. אבל, כן, זה היה הערב בשכונה שלנו.
לפנייה לכתב/ת 
אבי לוזון
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
