אחרי דו"ח המבקר: "יהיה אסון בדרום ת"א"
מבקר המדינה מתריע מפני הזנחה של מבקשי מקלט בשכונות הדרום, וסיור בנווה שאנן מגלה שתושבי השכונות חלוקים לגבי האחריות למצב. האם המדינה "זרקה" כאן את הזרים? או שמא הבעיות ייפתרו כשהם יגורשו?
עוד בדו"ח המבקר:
- חומרים רעילים ומסוכנים בביצים
- השרים בממשלת נתניהו טסו יותר
- יש לך מוגבלות? אין לך עבודה
- תחליטו - טיול בי"ס זה לחינוך או לכיף?
- רשות השידור: הפקות בלי מכרזים, משלמים בלי לבדוק
שיטוט של כמה שעות בנווה שאנן מעלה שהן הישראלים המקוריים והן הזרים מסכימים שהמדינה מגלה אוזלת יד מתמשכת בטיפול באזור. אבל לא כולם מסכימים עם הניתוח של המבקר יוסף שפירא. "הבעיה היא לא הזרים אלא המדינה, ששיכנה פה עשרות אלפי אנשים ואז התנערה מהאחריות שלה", אומרת שולה קשת, מנכ"לית תנועת "אחותי" ופעילה בהתארגנות התושבים "כוח לקהילה". "עובדה שחמש דקות מכאן לתוך תל אביב מתקיים עולם אחר".
אסון הוא שאלה זמן
על פי דו"ח המבקר, 1 מכל 8 תושבי תל אביב מוגדר זר, ובחמש שכונות בדרום העיר יש רוב של זרים (61%): נווה שאנן, פלורנטין, שפירא, קריית שלום ושכונת התקווה. המבקר מגדיר את המציאות בשכונות הללו "מורכבת ומרובת קשיים". הוא התייחס בפירוט לתופעה של פיצול הדירות להשכרה ולחיבורים פיראטיים של מתקני גז וחשמל. הוא הוסיף שכ-75% מהדליקות בתל אביב פורצות בשטח המצוי בתחום אחריותן של שתי תחנות כיבוי אש בדרום העיר, האחראיות לכשליש בלבד משטח העיר.
אברהם (55), תושב נווה שאנן זה 40 שנה, חולק על הגישה של שולה קשת ומפרש באופן שונה את נתוני הדו"ח: "עד שהמסתננים לא יסתלקו מכאן המצב לא ייפתר. אסון זה רק שאלה של זמן. אנחנו חיים בתוך אזור הפקר, כל אחד מוציא חשמל באופן פיראטי, כל אחד מפצל דירות ומשכיר אותן לעשרות זרים שלא יכולים להתחבר לתשתיות מתאימות".
לא הרחק ממנו נמצא גבראיל טקאלה, מבקש מקלט אריתראי, שטוען שהגורם שמחריף את מצוקת חבריו – וכפועל יוצא מקשה על שכונות הדרום כולן – הוא היעדר רישיונות העבודה למבקשי המקלט. "בינתיים אנחנו כאן בלי פתרון", הוא מסביר. "יש אנשים שלא מסוגלים לעבוד בגלל האשרות שלהם ומגיעים לעוני או נאלצים לגנוב. אני חושב שמדינת ישראל והשכנים שלנו כאן רק ירוויחו אם יעניקו לנו זכויות בסיסיות".
28 פעוטות בשני חדרים זעירים
את היעדרה המוחלט של מדיניות מסודרת לטיפול במבקשי המקלט אפשר לזהות ב"בייביסיטר", פעוטון שמפעילה ס', שהגיעה לישראל מגאנה. בסוף השנה שעברה ביקרנו בגן הילדים שלה עם חברי כנסת שביקשו ללמוד על המצוקה של הזרים בשכונה, אבל הבוקר ניכר שמעט מאוד השתנה מאז.
עדיין מדובר ב-28 ילדים שמחולקים בצפיפות בלתי נסבלת בתוך שני חדרים זעירים. הילדים הקטנים, בני 8 חודשים עד 3, נמצאים שם מ-6:00 בבוקר עד 20:00 בערב. את רוב הזמן הם "מבלים" בלולים עם משחקים מועטים. "בשנה האחרונה היה כאן רק ביקור אחד של מפקחים", היא מספרת.
משרד הרווחה אמנם הקצה לנושא תקציב תקדימי בתחילת השנה, אך כפי שמצא מבקר המדינה, הילדים כאן אינם זכאים לשירותי בריאות ורווחה, ומשרד הכלכלה עדיין לא עוסק בפיקוח יזום על כ-60 מסגרות דומות שבהן אירעו מספר מקרי מוות של ילדים בשנים האחרונות.
"הפתרונות שאימצה הממשלה, לרבות העברת זרים למדינה שלישית, יציאת זרים מהארץ מרצון והקמת מרכזת שהייה, עשויים להקטין את מספר השוהים בארץ, אך גם אם יתממשו עדיין בשנים הבאות ישהו בה עשרות זרים מחוץ למרכזי המשמורת ומרכזי השהייה", כותב המבקר ומוסיף גם כי כלא סהרונים ומתקן חולות יכולים לקלוט רק כ-9,000 איש, פחות מ-20 אחוז ממספר מבקשי המקלט השוהים בישראל.
מיכל פינצ'וק, מנכ"לית ארגון הסיוע לפליטים "א.ס.ף" קראה לממשלה ליישם את מסקנות דו"ח המבקר: "מדיניות הממשלה יוצרת עומס בלתי נסבל על התשתיות בדרום תל אביב. עומס המעמיד בסכנה את התושבים - הישראלים ומבקשי המקלט כאחד. ההזנחה ניכרת בכל קרן רחוב ונראה שההזנחה הכפולה של שתי האוכלוסיות מכוונת להביא להתנגשות בלתי נמנעת ביניהן".
לפנייה לכתב/ת 
