שתף קטע נבחר

לינקים: במציאות אחרת

השבוע בטכנלוגיה: תערוכת גיימינג חדשה בת"א הכניסה אותנו למשחק, יחד עם סוני בעוד הדגמה של קסדת המציאות המדומה שלה. בפינת ההמלצות: כמה משחקים (מעולים) שאתם חייבים לשחק בהם ובדיחות (סבירות) על מה שקורה. כיף

הצפירות הלכו ונעשו תכופות ולאחר מכן גם התארכו. שנת הצהריים המתוקה הסתיימה. הפיצות הגיעו, אז כדאי שאקום - וואבין שחלמתי על משחק המחשב ששיחקתי באותה תקופה, שהתערבב עם הרעש מלמטה.

 

 
עוד לינקים מדליקים על פאניקת רובוטים בממלכה עקב אמהות שמדכאות וכמה בחורות שזורמות   
 

שנת ההשנצ"ה הזו היא 1995. המשחק שאליו נכנסתי (מדי) היה פיצה טייקון - משחק אסטרטגיה עסקי. מאז כבר הספקתי לחלום על עוד הרבה משחקים, להתעורר בבהלה או חיוך, לראות ברחוב דברים שלרגע נראו קשורים למשחק ההרפתקאות בו שיחקתי, ואפילו לפני שבוע לחשוב לרגע ברחוב שהנה המשטרה מגיעה וודאי לעצור אותי על כך שהשתוללתי עם מטול רימונים לפני שעתיים ב-GTA.

 

#

בשנים הבאות אולי אני אוכל להכנס הרבה יותר עמוק. הדור החדש של הקונסולות כנראה יביא לסלון שלנו את ה-VR המציאות הווירטואלית, שמחכה בפינה כקונספט מאז שנות השמונים, ונראה כי הכל כבר מוכן לבואה מבחינה טכנולוגית הודות לתעשיית הסלולר (מזעור, חיישנים, יכולת עיבוד, מסכים חדים וקטנים ).

 

שני מיזמים נראות כרגע מבטיחות בתחום. הראשונה היא קסדת האוקולוס ריפט, פרויקט מימון הקהל שנרכש על ידי פייסבוק ב 2 מיליארד דולר, ושהמנהל שם מבטיח "ליצור משחק המוני של מיליארד איש". הקסדה השנייה היא של סוני במסגרת "פרויקט מורפיאוס" על שמו של אל החלומות היווני  - שאצל סוני יתחבר ל-PS4. ג'ד אפנפורת' (Jed Ashforth), שעובד בשנה וחצי האחרונות על פיתוח המערכת אומר שהמשחקים יהיו שונים לחלוטין. זה יותר מהקרנה של המשחק לעיניים של השחקן. זו הנוכחות שלו בעולם המשחק.

 

 

כתב הגארדיאן סמואל גיבס (Samuel Gibbs) התנסה בעניין. לאחר שחבש את הקסדה ואחז שני בקרי תנועה, הוא הלך וירטואלית בטירה ולקח שתי חרבות מהרצפה. "זה הרגיש לי מאוד טבעי ואינטואיטיבי… נפנפתי אותן בדיוק כמו שהייתי מנפנף חרבות אמיתיות", הוא מספר ומוסיך כי רק כשפגע במשהו במשחק ולא חש התנגדות כמו שמוחו ציפה, הוא הפך מודע לכך שהוא לא באמת מחזיק חרב.

 

התנסות אחרת שלו הייתה במשחק שפותח לאוקולוס ריפט במקור, ושם הוא "התיישב" בחללית. הוא מתאר התנסות מדהימה, בה לכל כיוון אליו פנה עם הראש - הוא ראה את מכווני הטיסה ואת החלל. גיבס מספר כי לא חש סחרחורת או חוסר נוחות מההתנסות החדשה, עד שעשה בכוונה "גלגול חבית", כלומר סיבוב של המטוס סביב עצמו במהירות  - ורק אז הרגיש מעט בחילה. "בטח הייתי מרגיש את זה גם במטוס קרב", הוא אומר. "נראה כי בעולם הבידור המציאות הווירטואלית, הגבולות המשמעותיים לא יהיו של החומרה אלא של השחקן".

 

 

אין צורך להיות מודאגים כמובן, מזה שאכנס בקרוב לתוך מכונית לאחר שזרקתי משם מישהו כמו ב-GTA, או שבמילואים אקח את הרובה ואסתער על עזה עם עצירות מנוחה מאחורי סלעים בציפייה שכמה שניות ירפאו אותי כמו בקול אוף דיוטי. שהרי, המוח יודע להפריד בין עולם המשחק לעולם הפיזי, ובין מחשבה תת מודעת לפעולה, בדיוק כמו שאנו מפרידים בין אירועים בחלום לאלה האמיתיים. לפחות לפחות כך זה אמור לעבוד במוח תקין ובוגר. התחושה הזמנית של היטמעות בתוך המשחק (או הסרט) - אימרסיה. היא דווקא חיובית - בריחה מהמציאות, למידה וכדומה.

 

 

 

#

הפחד מקריסת המחיצה בין האמיתי לבדיוני, יחד עם התהיה הפילוסופית "מה הוא בכלל אמיתי" העסיקה סרטים (וספרים) פופולריים רבים, בסמוך לסוף המילניום. אפשר לציין בין היתר את מטריקס, שעסק בפירוק האשליה ובחירה במדבר הממשי (וקונג פו!), eXistenZ  שעסק בחוסר היכולת לדעת מתי המשחק נגמר, ואבאלון היפיפייה שבין השאר המחיש היבלעות והתמכרות לעולם המשחק.

 

 

#

"אימרסיה בבית העיר" היא תערוכה שנפתחה השבוע ועוסקת בנושאים האלה, או כהגדרתם "טשטוש הגבולות שבין העולם הממשי לעולם הווירטואלי בגיימינג". זה קורה בחצי השנה הקרובה ברחוב ביאליק 27 בת"א (בניין העירייה הישן של ת"א) והמחיר הוא 20 שקל.

 

 (צילום: אביב מזרחי ) (צילום: אביב מזרחי )
(צילום: אביב מזרחי )

 

#

בתערוכה, חוץ מלראות יצירות ואת הויטראז'ים הנהדרים על החלונות, ניתן גם לשחק על האייפדים שתלויים על הקירות. בקרוב (בעוד כחודש) יהיו גם קונסולות למשחק. 

 

 (צילום:  תום פורת ) (צילום:  תום פורת )
(צילום: תום פורת )

 

#

בתערוכה מציגים בין השאר גם עידן קימל וגיל נעמתי -  מתכנת ומעצב, שבזמנם הפנוי בונים פרויקטים עצמאיים. בבית העיר הם מציגים את דיפלוי - משחק שולחן הקורץ למשחקי הארקייד של פעם תוך שילוב בין Space invaders למשחק אסטרטגיה.

 

#

קימל ונעמתי אומרים שבקרוב המשחק ייצא לגרסה מקוונת, ואלי גם גם גרסה לניידים. פרויקט אחר של הצמד הוא דיסקי (להורדה ל- IOS) משחק אייפד לאחד או שני שחקנים, שמבוסס על משחק עץ אירופאי עתיק. שיצא במרץ והגיע למקום ראשון בקטגוריית ספורט בארה"ב ובסין

 

 
עוד בתכנון, רגנרוק טווינס, קוסמים תאומים שנלחמים על שליטה בעולם.
 
מתוך רגנרוק טווינז - נראה טוב לא?  (מתוך המשחק ) (מתוך המשחק )
מתוך רגנרוק טווינז - נראה טוב לא? (מתוך המשחק )
 

"אני חושב שמשחקים הם מדיום אמנותי לכל דבר", אומר נעמתי. " ומדיום מרתק במיוחד מכיוון שהוא צעיר, ולא לגמרי מוגדר. מי שיוצר משחקי מחשב היום גדל והתחנך על משחקי המחשב הראשונים שאי פעם יצאו. המיתוסים הגדולים של המדיום עדיין פעילים. זה מדיום בלי עבר, בלי דור קודם למרוד נגדו אפילו. יש הרגשה מאוד חלוצית בתחום הזה, וזה ממש כיף".

 
"המטרה שלי במשחק היא לתת לשחק חוויה שתשאר איתו גם אחרי שהמשחק הסתיים", מוסיף קימל. "זה יכול להיות פשוט חווית כייף, אבל לא רק: תובנה רגשית, העברת מסר או פשוט רגש טהור: הפתעה, פחד, ואפילו זעזוע. ולא פחות חשוב: בכל משחק לדעתי צריך להיות חידוש כלשהו. ביצוע של אותו רעיון עם גרפיקה אחרת לא מקדם את התעשייה בעיני. כך, למשל, ברגנרוק חידשנו בשילוב בין משחק לוח אסטרטגי לארקייד קצבי, שתלויים זה בזה, בדיפלוי, בין משחק אסטרטגיה בזמן אמת למשחקי חלליות הארקייד הישנים, ובדיסקי, יש חוויה מעניינת לשני שחקנים על אותו מכשיר וטוויסט לחוקי משחק העץ האירופאי עליו הוא מבוסס".

 

 (צילום: אביב מזרחי ) (צילום: אביב מזרחי )
(צילום: אביב מזרחי )

 

#

ובמה כדאי לנו לשחק? גיל נעמתי ממליץ על Hack-868 (בתשלום לאייפון) שהוא "משחק אלגנטי, קטן ומבריק. בהתחלה הוא נראה מכוער ומסובך, אבל תוך כמה משחקים את מבין שמדובר פה ביהלום. רוב המשחקים מתחבאים מאחורי גרפיקה יפה כדי להסתיר משחקיות בינונית". לדסקטופ נסו את Papers, Please (מסמכים בבקשה), "משחק כיף ומטריד שמעביר מסר פוליטי מורכב דרך מכניקת המשחק שלו".  
 
ברשימה של עידן קימל יש את Feed the head (מובייל) ו- Windosill (למחשב - מקוון)  שהם "משחקים מרהיבים שאתה לא יכול להתרגל אליהם תוך כדי משחק וכל שלב מופתע מחדש. בווינד סויל אתה נשאר עם פה פעור והרגשה של ילד קטן כל המשחק".
 
אני, אם יורשה, ממליץ על  Brothers: A Tale of Two Sons, שמציג רגש שמועבר באמצעות משחקיות. משחק מצוין לסוני, לאקסבוקס וכאן בסטים.

 

 

וזהו. עכשיו: מבזקים####מבזקים####מבזקים####מבזקים####מבזקים####

  

  • האסטרונאוט הקול בעולם קולנל כריס האדפילד (Chris Hadfield) חסם לצפייה את הקליפ שלו מנגן את השיר ספייס אודיסי של דיוויד בואי. הקליפ עלה לפני שנה וצבר מיליוני צפיות והוא יורד בגלל ענייני זכויות יוצרים - האישור ניתן רק לשנה. בינתיים תוכלו להתנחם באחד מהעותקים הרבים האחרים שלו. או באלו שעוד יעלו.  

 

 

ביקום המקביל, בו קיימות זכויות יוצרים אומר האדפילד כי הוא מקווה שתימצא דרך להחזיר את השיר. הי, נאסא? נראה לי שעל רוב ההפקה כבר שילמתם עם השליחה שלו עם גיטרה לחלל. למה שלא תשלמו על הזכויות?

 

  • ומי חגג יומולדת השבוע? תגידו מזל טוב למארק צוקרברג שהחליף קידומת השבוע והוא בן 30. כבר לא ילד, אבל וודאי כבר הגשים את רוב המשאלות שלו. אי אפשר לכתוב לו על הוול , כי הוא מהחוסמים.  

 

  • ובית המשפט באירופה פסק כי גוגל תוריד תוצאות חיפוש לפי בקשה. נראה לי שבסופו של דבר רוב התעבורה ברשת תהיה בין מחלקת התלונות של גוגל לבין החלק מהציבור שעוד לא יעבוד שם.

 

  • ואצלנו, כל כך דאגנו ממתקפת סייבר אם היא אפשרית או לא, שלא חשבנו על כך שלמה שמישהו יטרח לעשות את זה, בזמן שהחלון של חדר השרתים פתוח . לפחות זה קצת יותר מורכב מהעובד שפשוט לקח את האגרון המכיל את כל תושבי הארץ והפיץ אותו ברשת. בהצלחה עם המאגר הביומטרי.

 

ו- גוגל מוסיפה תאריך עברי. אני מחכה לתוסף בס"ד לכרום. מה שבטוח: בעתיד של משחקי VR המוניים יהיו חב"דניקים שישאלו אם אתה רוצה להניח תפילין וירטואליים.

 

וזהו. הכלב הקטן מצחיק. שבת שלום!

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אביב מזרחי
לארה קרופט על החלון, ונרקוד ביחד, את מחול הנשמון
צילום: אביב מזרחי
מומלצים