איך קמים משבעה על ילד וממשיכים לחיות?
כשהייתה בת 25 איבדה העיתונאית והסופרת עמליה ארגמן ברנע את בנה הבכור, שנדרס למוות בגיל ארבע. איך אפשר בכלל לאסוף את השברים ולהמשיך לחיות בצד האבל הכבד? פרק בסדרה "יד על הלב", שנוגעת במקומות הכי שבירים בנפש שלנו
לאבד בן משפחה, בעיקר ילד ובעיקר צעיר, הוא אחד המצבים הקשים ביותר בחייו של אדם. הקושי הרב לאסוף את עצמנו מחדש ולהמשיך הוא אדיר. בפרק הנוכחי של "יד על הלב" מספרת עמליה ארגמן ברנע כיצד עשתה זאת ועל החוויה שלה עם עמותת אנוש, וזו הזדמנות טובה לנסות ולהבדיל בין שני אירועים לא נעימים אך אפשריים החופפים זה לזה לעתים בחייו של אדם - אבל ודיכאון.
למרות הנטייה לערבב ביניהם בשפת היומיום, דיכאון איננו אבל ואבל איננו דיכאון. במקרה של אבל יש אקט של גילוי או של קבלת הודעה על דבר מה שקרה. אבל אינו חייב להיות על אובדן של אדם קרוב: לעתים מדובר באבל על אובדן הבריאות בשל גילוי מחלה או על אובדן קריירה ומקום עבודה כמו במקרה של פיטורים.
היכנסו לעמוד הכתבות של יד על הלב
הכתבות הקודמות בסדרה:
- "אני נלחם בהתמכרות כל יום מחדש"
- המחיר הנפשי: התאונה ששינתה חייה של ליליאן
- תומר שרון סבל מדיכאון: "עישנתי גראס ושתיתי"
- איך לגרום לאדם מכור להסכים לקבל טיפול
פועלים על אוטומט
פעמים רבות אנשים מתארים שלב ראשון של "הלם", שבו הם פועלים אוטומטית, לעתים מרוחקים מהסיטואציה ורק מתפקדים כרובוטים. לעתים ההבנה על קיומו של האובדן מגיעה לאחר זמן, אפילו ממושך. אנשים מספרים כי לאורך תקופת זמן מסוימת לא הבינו באמת את משמעות האירוע, ויש בהם שאינם זוכרים פרטים משמעותיים אפילו מהלוויה או מהשבעה. הכל מרגיש כמו חלום בלהות ארוך ומנותק.
דרך נוספת להתרחק מסיטואציית האובדן היא כניסה למצב פעולה תפקודי. אנשים אלו עסוקים כל הזמן ומתפקדים מעל המצופה, למשל בארגון הלוויה, ולעתים הם נראים קרי רוח מדי.
עם היציאה ממצב ההלם הראשוני מתחיל שלב ארוך של התמודדות עם האובדן.
כאן באה לידי ביטוי ההתעסקות המחשבתית המאפיינת את האבל - מחשבות חוזרות ולעתים בלתי פוסקות על מה שאבד ולא יחזור עוד.
בעוד שבדיכאון אנשים מתארים עצב עמוק וחסר צורה, באבל אנשים מתארים חשיבה בלתי פוסקת על מה שאבד. יש שידברו על כך ללא הפסקה ויש שידברו רק עם חברים, ויש כאלה שיפנימו ולא ידברו כלל.
התחושה המאפיינת את האבל יותר מכל היא געגוע, וייתכנו גם אשמה, בדידות וכמובן עצב, ומכאן הבלבול עם דיכאון.
האם זה דיכאון?
דיכאון הוא תסמונת קלינית ברורה יותר, עם סממנים מאופיינים. מעבר לתקופת זמן מסוימת הנדרשת לאבחון דיכאון, זהו קודם כל מצב של עצב, אובדן הנאה ואובדן חשק. לא חייבת להיות סיבה לדיכאון והוא יכול להופיע ללא אירוע המוביל אליו. אובדן הנאה משמעותו שדבר מה שגרם לי בעבר הנאה כעת אינו מהנה אותי, ואובדן חשק משמעו ש"לא בא לי" גם אם אני יודע שאהנה.
בדיכאון קיימים תסמינים נוספים: שינויים בשינה, לרוב קושי בהירדמות או יקיצה מוקדמת, שינויים בתיאבון, לרוב תיאבון ירוד וירידה במשקל. עם זאת, ייתכן מצב הפוך שבו תהיה שינה מרובה ועלייה בתיאבון. מחשבות אובדן, כאלה של חוסר טעם בחיים והרהורים על מוות ועד תוכנית של ממש, עשויות להופיע בדיכאון ואכן מהוות סכנה של ממש לעתים.
אנשים הסובלים מדיכאון מתארים ייאוש, חוסר תקווה, שהכל חשוך ושאין טעם בכלל להתאמץ. פעמים רבות הם פורצים בבכי ללא שליטה, חשים אשמה, לעתים אשמה שאינה הגיונית בעליל. הם אינם מרוכזים, לפעמים אפילו לא מצליחים לקרוא עיתון, ולעתים עולה תחושה קשה של חוסר מוטיבציה לעזור לעצמם.
דיכאון הנו מצב שכיח באוכלוסייה - אחד מכל חמישה אנשים ילקה במהלך חייו בדיכאון קליני ואף אחד אינו מחוסן. דיכאון כשלעצמו יכול להיות מצב מסוכן, ודיכאון המשולב עם אבל עלול להיות מסוכן אף יותר. חשוב לזכור שאם יש ספק אז אין ספק - עדיף לבדוק עם איש מקצוע, ובכלל לעבור תהליכים נפשיים קשים בליווי ובעזרה. לא הייתי נותן לבן משפחה, לחבר קרוב או לעצמי לעבור מצבים קשים ללא תמיכה כזו.
כל המשתתפים בסדרה אינם מטופלים של ד"ר אילן טל. רובם קשורים לעמותת אנוש, אשר בחרו לדבר במטרה לטפל בסטיגמה שיש למטופלי הנפש בישראל, כחלק מפרויקט "יד על הלב". קראו עוד על פעילות העמותה באתר הפרויקט "יד על הלב " ובאתר אנוש.
לפנייה לכתב/ת 
