נחנק מרוב כאב, באמצע איילון. מתגעגע אלייך

הרגע הזה שדמעות משתקות לי את העיניים, חונקות לי את הגרון, גורמות לי להתמרמר לשנייה קלה כשהעיניים הכחולות והגדולות שלך בוהות בי מעל החיוך הממזרי הזה שלך. כאילו שעיניים יכולות לגעת. כאילו שאני מרגיש אותן נחות לי הצוואר בזמן שאני נושם את השמפו האקזוטי שלך בריח קיווי. הרגע הזה היה יכול להיות ממש מדהים אם הוא לא היה קורה באמצע פקק בפאקינג איילון דרום בדרך לפגישה אצל עוד לקוח מקולל. סעמק גלגל"צ. שיר אחד שלא עוסק באהבה נכזבת, כואבת – אפשר?

עוד בנושא:

נופל וקם: איך להתמודד עם פרידה ב-5 שלבים

מי סובל יותר בזמן פרידה: העוזב או הנעזב?

הכינו את הממחטות: שירי פרידה עצובים

אני סמרטוט ריצפה. הותרת אחרייך אדם מפורק. אחד שאיבד את כל מה שאהב באהבה. אדם שהסקרנות והכמיהה לחיים משותפים כבר אינם מנת חלקו. זה קצת קשה להסביר איך גבר מגיע למצב כזה. איך מי שיודע לעמוד על שלו בכל מקום אחר, אחד שלא נותן לאף אחד לכופף אותו, מוצא את עצמו פתאום על הריצפה שבור לרסיסים. חסר אונים. חסר כל יכולת להשיב את החיים למסלולם.

מסתבר שיש מן קטע כזה. אחרי זמן מה, הכעס נכבה. נעלם. ממש קל היה לשכוח את כל החרא שזרקנו אחד על השנייה בחודש האחרון של החיים המשותפים שלנו. כאילו מעולם לא רבנו, כאילו אשכרה הצלחנו להיפרד אחד מהשני כמו אנשים מתורבתים.

פתאום הכל מרגיש כאילו שב לקדמותו. העולם כבר לא חרב. השמש באופן תמוה ממשיכה לעלות ואת ואני כבר לא כועסים האחד על השני. זה פשוט נשכח ונשארה ההבנה שבינינו זה כבר לא יכול לקרות. רק דבר אחד לא ברור לי - אם לשכוח את כל הרע היה כל כך קל, למה לכל הרוחות קשה כל כך לשכוח את הטוב?

את הטיולים, הסרטים, השיחות, הכירבולים, הארוחות, האלכוהול, המקלחות, למה הכל עובר לי מול העיניים כל יום? כמה זמן עוד תשארי הריבון הבלתי מעורער של מחשבותיי? כמה זמן עוד אייסר את עצמי במחשבה הנוראית שמישהו אחר מחבק אותך כרגע. שיש איזה "בייב" אחר שאת לוקחת לו את השמיכה בשישי ומכינה לו ארוחת בוקר בשבת. כמה זמן אני עוד ארגיש שלא רק איבדתי בת זוג, שאיבדתי את העתיד שלי? את האשה היחידה שאי פעם ראיתי כאם ילדיי, ילדינו?

פעם היה טוב, ויהיה גם מחר?(קרדיט: Shutterstock)

האהבה הפסידה

נהייתי אלוף בשחזורים. ניתחתי הכל עשרות אלפי פעמים. הגעתי למסקנה שזאת בדיוק הייתה הטעות הכי גדולה שעשיתי איתך. כל כך רציתי שזה יצליח, שפשוט לא יכולתי להרפות. לא נתתי לספינה הזאת לשוט בכוחות עצמה. במקום לבדוק מידי פעם מה שלומך, להיות קשוב לך ורק לוודא שאת לא חוטפת מחלת ים בדרך, המשכתי לנתח ולנתח ולנתח. לא ראיתי מה זה עושה לך. מה זה עושה לנו.

חפרתי. אוי כמה חפרתי. כששיחזרתי את זה לעצמי בראש, כבר חפרתי לעצמי. מגיעה לך מדליה על זה שהקשבת לי בכלל. אבל אם כבר חפרתי כל כך הרבה, לפחות יצאתי עם כמה מסקנות. היום אני מבין שאולי חשבתי שהתמסדתי כשעברתי לגור איתך, אבל לא באמת השארתי בחוץ את גינוני הנערות שלי.

זה אולי הדליק אותך כשגרנו בנפרד, אבל לא שמתי לב שלצד המעבר לגג משותף, יש עוד דברים שצריכים להשתנות. בסיטואציה החדשה כבר ציפית ממני ליותר. ואני? אני נשארתי קצת אנכי, קצת פלרטטן, לא תמיד נתתי לך הרגשת ביטחון וזו הייתה טעות מרה. המעטתי בחשיבות של כל זה עבורך. עבורנו.

כן. צריך שניים לטנגו, אבל ככל שהגבר במקרה שלנו היה צריך להוביל, הרי שאני הובלתי את המערכת יחסים הזאת לפח. מאד כואב לי הכשלון הזה. כואב עד כדי כך שהוא לא עוזב אותי. מידי יום ולילה הוא מקנן בי, מפריע לי לישון, להתקלח, ללמוד ולעבוד, לא מניח לי. קשה להבין למה. הרי בסך הכל אני בנאדם רציונאלי. אחד שאמור להבין שהקשר נגמר ככל הנראה כי הייתי דביל, לבכות קצת ולהתקדם הלאה. אבל לא. במקרה הזה אני לא מצליח. הכישלון שלי כנראה גדול מדי מכדי שאוכל לשים אותו בבויידעם. הזיכרון שלך כנראה יפה מידי מכדי שאוכל להתעלם ממנו בכל פעם שהוא בא לבקר אותי.

ההסבר ההגיוני היחיד שיש לי למפל הפתטי שזולג לי מהעיניים מידי יום הוא שמה שבאמת כואב לי, זה שהאהבה לא ניצחה. לפחות לא האהבה שלי. לראשונה בחיי, בגיל 30, אני מוצא את עצמי מול אשה שאני אוהב ואהבה אותי והיא יותר לא רוצה להיות שלי.

לא משנה כמה אני אוהב אותה, כמה אני מעריץ את האדמה שהיא דורכת עליה, היא כבר לא רוצה להיות איתי. היא אמנם רצתה פעם, היא אמנם חצתה מדינות בשבילי, החליפה ריהוט, אימצה איתי כלבה, חלקה איתי קורת גג, אבל לא עוד.

היום היא כבר לא רוצה בכלל להיות איתי ואני עדיין אוהב אותה. עדיין מתגעגע. עדיין חושב שהיא החברה הכי טובה שלי ומתישהו משהו יקרה. מתישהו החיים בלעדיה לא יראו כל כך אפורים וטרחניים. משלה את עצמי שמתישהו הצבע הכחול של העיניים שלה יחזור להטביע אותי מידי יום בעולם שכולו טוב.

שפתאום היא תיזכר ביד שלי מלטפת לה את הלחי ותחשוב שאף פעם לא אהבו אותה ככה. שתרצה שוב את החיבוק הגדול והחם הזה שרק אני נתתי לה. שתחזור אליי.

לכל הכתבות והמומחים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים.