לצפות בדרוזים מבפנים: עדי עדואן על "ערבאני"

העדה הדרוזית היא קהילה סגורה ומסוגרת, ששומרת על חשאיות. קולנוע לא נמצא על סדר היום שלה. יותר מכך, חבריה מסתייגים מאור הזרקורים או עדשת המצלמות. והנה, בוקר בהיר אחד הגיע לכפר ההררי הקטן עין אל אסד עדי עדואן ואנשי צוותו. הם התמקמו במקום כדי לצלם את "ערבאני", סרט הביכורים של הבמאי הדרוזי, שהוא גם הסרט העלילתי הראשון של נציג העדה. למרות שמדובר בהיסטוריה קטנה, תושבי המקום התייחסו בחשדנות לצילומים, ויש כאלה שממשיכים להירתע, גם אחרי יציאת הסרט לאקרנים.

"הסרט הזה נעשה באמצעים דלים, אבל נעשה", אומר עדואן למדור הערות הבמאי, "הציפייה שלי זה שקודם כל העדה הדרוזית תבוא ותפתח דיאלוגים ודיונים בנושאים חשובים. ומצד שני, החברה היהודית בארץ או הערבית, מי שלא יודע מה זה דרוזים - שיבוא וידע שגם שיש לנו גם עניינים, ויש לנו גם בעיות, וגם דברים יפים. אנחנו לא ברברים כמו שלצערי, לפעמים מציירים אותנו. אני מקווה שהסרט הזה יהיה רק התחלה להרבה צעירים דרוזים מוכשרים שרוצים לעשות דברים". 

בדומה לאופן שבו התקבלו עדואן וצוותו באתר הצילומים, כך מתקבל בחברה שסביבו גם גיבור "ערבאני" יוסף (בגילומו של איאד שיתי), גבר דרוזי שמתגרש מאשתו היהודיה וחוזר לכפר כדי להישאר - עם שני ילדיו (דניאלה נידם ותום קרליך). אלא שהבן החוזר נדחה על ידי הקהילה השמרנית, שאינה מוכנה לקבל את מי שזנח אותה, וגם את ילדיו. העניינים מסתבכים כשיוסף מנסה לחדש את יחסיו עם אהובתו מן העבר, שהתחתנה מאז (לוסי אהריש). מנגד, מתחיל לו קשר רומנטי בין הבת סמדר לנער מקומי ביישן (שאדי מרעי).

עדי עדואן על הסט של "ערבאני" בעין אל אסד

"תמיד חשבתי שאם אני רוצה לעשות סרטים, חייב להיות בהם אלמנט של סקס. שיהיה מצדי עירום", מסביר עדואן את משיכתו לעניינים שבינו לבינה, ואת הקשיים שמגיעים עם זה, "מכיוון שאני בא מחברה שמרנית שבה עדיין לא רגילים לזה, זה נועז יותר מדי, ויצריך ממני הרבה כוח". ואכן, ב"ערבאני" יש שתי סצנות רומנטיות מתונות. באחת מהן יש אפילו נשיקה, אותה חולקים הכוכבים הצעירים של הסרט - דניאלה נידם ושאדי מרעי. 

במאים נוספים מספרים על סרטיהם ב-ynet:

• אלי כהן על "הורה 79"
• חנה אזולאי הספרי על "אנשים כתומים"
• רפאל נדג'ארי על "מעל הגבעה"  
• איתן גפני על "בשר תותחים"
• נסים דיין על "מפריח היונים"
• יוסי מדמוני על "מקום בגן עדן"
• יובל אדלר על "בית לחם"
• ארי פולמן על "כנס העתידנים"
  

שאדי מרעי, תון קרליך ודניאלה נידם ב"ערבאני"(צילום: זיו ברקוביץ')

בדיעבד מסתבר כי הנשיקה הזאת היתה הראשונה בחייו של מרעי,

שהתגלה כשחקן כישרוני במיוחד בסרט "בית לחם", שהביא לו מועמדות לפרס אופיר. "הסצנה הזאת היא הנשיקה הראשונה של שאדי, שעוד באודישנים הוא אמר לי איך אני אתנשק? ומה אמא שלי תגיד?", נזכר עדואן, "במהלך הצילומים אני זוכר ששמנו את הנק-מייק. בהתחלה לא הבנתי מה זה כל הטקטוק הזה ובאיזשהו שלב הבנתי שאלו דפיקות הלב של שאדי".

• מרעי בראיון: "החברה הערבית מסורתית, אבל איני תלוי בדברים האלה"
  

עוד על הסצנות הרומנטיות ב"ערבאני", ליהוק השחקנים לתפקידי הנשים ואנשי הדת, הקשיים שהערימו חברי העדה ואנשי הכפר, ועל האלתורים שנדרשו בצילומי סצנת החילווה (בית התפילה הדרוזי) לה התנגדו המקומיים - הכל בכתבת הערות הבמאי עם עדי עדואן.