שתף קטע נבחר

יום ירושלים 2014: החילוני מחפש משמעות

פחות מחמישית מהיהודים בבירה הם חילונים, אבל הם לא מוותרים בקרב על האופי של העיר. אנשי עסקים, פוליטיקאים ותושבים נלחמים בכפייה הדתית ובהגירה השלילית: "המגמה חיובית אבל יש עוד מקום לשיפור". תמונת מצב

היום (ד') יצוין יום ירושלים ה-47 מאז אוחדה העיר תחת ריבונות ישראלית במלחמת ששת הימים. מעבר לסוגיה הפוליטית-לאומית המרחפת מעל העיר מאז, מתנהל ברציפות גם מאבק פוליטי-סוציולוגי-תרבותי על אופייה של ירושלים, בין האוכלוסייה החילונית המתמעטת לבין הציבור הדתי-חרדי, המהווה 51.3 אחוז מהיהודים המתגוררים בה. ההגירה השלילית העקבית של חילונים נראית למביט מהצד כהשלמה עם התבוסה במלחמה על הזהות, אבל המיעוט החילוני נאחז עדיין בכמה נקודות אור.

 

עוד בחדשות:

 

כל ירושלמי חילוני יודע לדקלם שתי נקודות ציון טראומתיות מהשנים האחרונות שממחישות כביכול את הכניעה לשמרנות הדתית: הראשונה היא סגירתה של מסעדת "רסטו-בר" לפני כשנה, בשל העובדה שבעל הנכס התנה את פעילותה בכך שלא תיפתח בשבת ותגיש מזון כשר בלבד. השנייה היא המאבק הכושל – נכון לעכשיו – להפעלת מתחם הסינמה סיטי בסופי שבוע.

הסינמה סיטי. בינתיים המאבק החילוני כשל (צילום: סיון פרג') (צילום: סיון פרג')
הסינמה סיטי. בינתיים המאבק החילוני כשל(צילום: סיון פרג')

אלא שמנגד, מתחם התחנה שנפתח השנה פועל בשבת. במקביל מתעקשים גם בעלי עסקים קטנים לא להיכנע ופותחים בסופי שבוע, בהם "קפה בצלאל" והבר "טלביה" שנפתח ליד תיאטרון ירושלים. כמו כן, מתחם "שרובר" שיוקם באבו-טור יפעיל בתי קולנוע, מסעדות ומקומות בילוי בשבתות, ולדעת גורמים בעירייה והיזמים הדבר יגרור גם את פתיחת מתחם הסינמה סיטי.

 

עזר אביו, בעלי "קפה בצלאל", מסביר מה הביא אותו ואת שותפו להחליט יום אחד שהעסק יפעל בשבת: "תמיד רצינו לפתוח בסופי שבוע, אבל זה לא יצא כי זה התנגש עם עסק אחר. יום אחד פשוט החלטנו שאין הרבה אלטרנטיבות בעיר. לא רצינו שזה יצטייר כהתרסה, אבל עדיין יש ציבור גדול של חילונים שמחפש אלטרנטיבה פשוטה של קפה, ולא מסעדה, ואין להם הרבה אופציות. אנחנו רואים בזה שירות לירושלמים ואנחנו מאוד מרוצים מהתוצאה".

 

אתה גדלת בעיר. מה זה אומר להיות חילוני בירושלים?

"זה מורכב. מה שקורה בעיר הוא קשה, אבל היום-יום שלי נחמד. הקפה שלנו נמצא בנישה של חילונים שהם בדיוק כמוני".

קפה בצלאל. שירות לירושלמים (צילום: אלכס קולומויסקי) (צילום: אלכס קולומויסקי)
קפה בצלאל. שירות לירושלמים(צילום: אלכס קולומויסקי)

 

יש עוד הרבה עבודה

מאז 1967 גדלה אוכלוסייתה הרשמית של ירושלים פי שלושה: על פי המכון לחקר ירושלים, שערך עיבוד לסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ב-2012 התגוררו בה 815,300 תושבים, מתוכם 63% יהודים. 19.4% הוגדרו חילונים, 20.1% דתיים, 31.2% חרדים, והשאר על הסקאלה המסורתית.

 

חוק העזר העירוני מאפשר לפתוח עסקים בשבת, אלא שבמשך שנים רבות העדיפו בעליהם להשאיר אותם סגורים מחשש להתנכלויות גם מצד גורמים עירוניים קיצוניים שאיימו להקשות על מתן רישיונות עסק. כאמור לא מעט מקומות בילוי חדשים נפתחו בשנים האחרונות, אבל סגן ראש העיר, עפר ברקוביץ' מתנועת "התעוררות", מודה שיש עדיין לא מעט עבודה.

"כחילוני אני נהנה בעיר גם מתרבות חילונית וגם מרב-תרבותיות", הוא אומר. "בשנים האחרונות יש מגמה גוברת והולכת של השקעה באירועי תרבות ומסיבות רחוב שמייצרים סביבה תוססת. לצד זה יש את נושא העסקים בשבת. שם אני חושב שאנחנו עוד לא במקום שבו אנחנו צריכים להיות.

 

"אנחנו מנהלים מאבק משמעותי, בין היתר לגבי הסינמה סיטי. אני חושב שברים ומסעדות צריכים להיפתח בשבת ואני רואה מגמה שהולכת לכיוון בשנתיים האחרונות. ברור שאדם חילוני שגר בירושלים בשבת לא מקבל כרגע את האפשרות לבחור על פי רצונו. עם כל המורכבות של ירושלים, אנחנו נחושים להשיג את זה".

 

דור שישי לירושלמים אומר שלום

צריך לזכור: ירושלים עדיין סובלת מהגירה שלילית. ב-2012 עזבו את העיר 19,200 תושבים ועברו אליה 10,450 תושבים חדשים בלבד. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה היה זה הפער השלילי הגבוה ביותר זה 20 שנה.

אלדד פוסטן (28), סטודנט למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, נולד וגדל בתל אביב ועבר לפני ארבע שנים לירושלים. "הגעתי למסקנה שיש רבדים יותר עמוקים מתל אביב והחלטתי לעבור לכאן ומצאתי מגוון של אנשים", הוא מספר. "קשה לדבר על חילונים בירושלים, אבל אפשר לדבר על ציבור פלורליסטי. רוב הציבור הדתי-לאומי חושב שצריך לתת לכולם מקום ולכן אני לא מרגיש מיעוט. אם רוצים לצאת בירושלים בשבת יש מקומות. אני לא משלה את עצמי שזה כמו בתל אביב וברור שאפשר יותר. לא צריך להתחרות בתל אביב בעניין הזה".

 

מה לגבי תחבורה בשבת?

"כמובן שזאת בעיה אמיתית. אין פה בסופי שבוע את המוניות שירות שיש בתל אביב, וזה משהו שאני רוצה להאמין שישתנה. זה אתגר".

 

אבל פוסטן הוא כנראה עוף נדיר. ליאת כהן (30) הייתה דור שישי של ירושלמים עד שעברה עם משפחתה למודיעין. "היינו הכי ירושלמים שיש ולא היה לי ספק שאני גם אגדל בה ילדים ונכדים", היא אומרת. "אבל קרה דבר עצוב. העיר שינתה את פניה. היא כבר לא ירושלים שגדלתי בה. השכונות מתחרדות והרגשתי שאני הופכת לזרה בבית שלי. קודם החברים שבגילי עזבו ואחר כך גם המשפחה. ברגע שההורים שלי עזבו את ירושלים, הבנתי שכנראה כבר לא אגדל שם ילדים".

פורסם לראשונה 27/05/2014 23:16

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים