חג המים: בין שבועות ליהדות
הרוח שבתוכנו תמיד מדויקת ויוצרת לנו את המצבים והמציאויות בחיינו, רק כשהיא מרגישה שיש לנו פוטנציאל להכניס מוּדעות רוחנית לאותם מצבים ולהתרומם ולהתקדם מהם - מיכאל אסדו מסביר מה הקשר בין מים לשבועות, ליהדות ולבחירות האישיות שלנו בחיים
יש בתוכנו מימד מאוד בסיסי, בתוך המערכת הפרטית שלנו (גוף נפש), מימד שנושם, חי ומכוונן לפי התדר של המספר 7. ישנם שבעה תדרים של אור, 7 מדרגות, שבעה צבעים, 7 צלילים ושבע צורות (בתוכנו ובעולמנו). המעבר מן האש למים, מורכב תמיד מ-7 צבעים, וגם המעבר מן המים לאש, מורכב תמיד משבעה צבעים (עוד על הנושא בכתבה "אני אש אני מים: מנקים את הכעסים").
בנוסף, המילה שַבֵע בעברית, שמשמעותה "אני לא יכול להכיל יותר", "התמלא עד הקצה", "התמלא עד הסוף" - באה מהמילה והמספר 7, שהוא תדר מאוד בסיסי בתוכנו. במשך אלפי שנים, רבים מחוקי היהדות התבססו על התדר של המספר שבע, החל מבריאת העולם, וכלה בכל תהליך שמתחיל ומסתיים ב-7 הדרגות וב- 7 הצורות של תהליך. גם השמות של ימי השבוע בשפות רבות, ניתנו על שמם של 7 הפלנטות. כמו כן, אחת מהטכניקות המרכזיות לעבור מרוח לחומר ומחומר לרוח, שהייתי מלמד את תלמידי לפני שני רבות, הייתה לנשום ולנשוף בקצב ה-7. זו הייתה טכניקה מדהימה ומעולה שתמיד עזרה להגיע למקור של הבעיה, למקור של הפחד או של המחסום.
בין אש למים
לל"ג בעומר, חג האש וניתוב האש, ולחג השבועות חג המים וזיכוך המים, יש משמעות עמוקה וחשובה לחיינו. היהדות, במקור ובבסיס שלה, היא הדבר הכי מכוונן, הכי חכם, הכי יודע והכי נכון. כשאני מדבר על יהדות, אני מתכוון ליהדות הטהורה, הראשונית והבסיסית, ללא הקליפות, הפחדים והעיוותים, שמתוך צורך שלנו, אספנו והוספנו ליהדות במשך השנים, ובשל כך לא יכולנו באמת לגעת בחוקי הבריאה. אך היהדות במהותה היא חוקי הבריאה. אם נשכיל להפריד בין הקליפה לבין המהות, בין האהבה לבין הפחד, בין ה"אני היוצר" לאלוהים החיצוני, בין "אני הראש", עם מוּדעות שאני צריך גוף להתחבר אליו, נוכל להגיע ולממש את היהדות האמיתית שהיא חוקי הבריאה.
שבעה שבועות מליל הסדר חל חג השבועות - ליל הסדר מתקיים בליל ירח מלא בטלה-מאזניים, יום בו השדה הראשוני של המחשבה ושל החדש יוצא מאיתנו ורוצה להביא אותנו למימד החדש, לאביב החדש ולשדות החדשים (בעברית "אביב" = אב י"ב. ההתחלה של הכל. חודש ניסן הוא אב וראש כל החודשים על פי היהדות).
במשך 7 שבועות מיום ליל הסדר, אנו עוברים את כל המימדים של הצבעים, הצורות והצלילים, שבין השדה הראשוני לחג השבועות, הוא חג המים. שבועות הוא חג, שבפשט שלו הוא חג של "מתן תורה", חג של התחלת הפרי והתחלת היבול, הביכורים – הבכור, בכל דבר. אולם שבועות הוא בעצם החג של חוקי הבריאה. לאחר שניתבנו את האש וזיככנו את המים, אנו מוכנים להתחלה חדשה, אנו מוכנים לפרי הראשון, אנו מוכנים להכניס שמחה ומוּדעות לחוקי הבריאה, אנו מוכנים להתעורר מבפנים. "תורה" זה "תורהָ". לכן ישנם 70 פנים לתורה, כמו שבעים המימדים שאנו עשויים מהם. בעברית ישנם 70 מימדים מן האור לעור. מן האות א' שערכה הוא 1 לאות ע'= 70.
אנו יוצרים ובוחרים את כל המציאויות שלנו ואת כל המצבים שלנו, ואת כל מה שקיים בחיינו, כדי לנסות לְשנות = לִשנות. כדי לנסות להכניס מוּדעות רוחנית, להכניס את חוקי הבריאה, לאותם מצבים ישנים, זיכרונות ישנים, רגשות ישנים, ופחדים ישנים, שהם המים בתוכנו, ולזכך אותם. ללא מוּדעות רוחנית וללא חוקי הבריאה, מצבים ישנים אלו ייקחו אותנו מטה מטה, לדיכאון עמוק, ולהרגשה שאנו נושאים בתוכנו מים מלוכלכים עכורים וכבדים – ממש כמו בִּיצה.
הרוח שבתוכנו (הרוח שלנו. לכל אחד יש רוח פרטית שלו), היא תמיד מדויקת, ויוצרת לנו את המצבים והמציאויות בחיינו, רק כשהיא מרגישה שיש לנו פוטנציאל להכניס מוּדעות רוחנית לאותם מצבים ולהתרומם ולהתקדם מהם. כך נוצרים כל המציאויות בחיינו. אנו מעלים רגשות וזיכרונות של מים כבדים, שאם נשים לידם מוּדעות, אנו נכניס בהם אש, אנו נעלה את המים, ונכניס משאבה למים. בעושינו כך, המים לא ייקחו אותנו מטה, לדיכאון ולהתגמדות, עד כדי הרגשה שהחוויה או הבעיה הוא הזיכרון גדול ממני. אלא להיפך, אם נשים מוּדעות רוחנית לאותם מים, לאותם רגשות, כעסים, פחדים, תיקונים וזיכרונות, אנו נעלה את המים כלפי מעלה ובכך נזכך את המים. ומכאן גם באה המילה בעברית "זכות". מלשון "הזדככות", כי אין הרגשה יותר כייפית ומענגת לבני האדם מחוויית התיקון, מחוויית הזכות והזך, ומההרגשה שאני בזכות ולא בחובה.
זו הסיבה והסימבוליקה שאנו שופכים מים בשבועות. כי לאחר שבעת השבועות מליל הסדר, מגיע יום הים שבגימטרייה שווה 50 (י=10, מ=40). ביום זה, אנו צריכים, במיוחד בשנה זו, להכיל את חוקי הבריאה, להכניס את עיקרון התענוג לחיינו, ובכל יום ללמוד יותר ויותר איך לא לפחד מהפחד. זוהי שנה חשובה, בה אנו באמת יכולים בפעם הראשונה בהיסטוריה, לאחר 26,000 שנה, לחבר בין המוּדעות לרוח, לשדרג את הכוונה, לנתב את האש, ולזכך את המים. ועל ידי כך גם להסיר את כל העיוותים והפחדים והקליפות של אלפי שנים מן המושג שנקרא "יהדות".
לא כל נשמה בעולמנו יכולה לבחור להיות יהודייה. להיות יהודי זה בעצם סוג של דרגה של נשמה שהתקדמה ובאה לתקן את הדלת של המחשבות, שהיא המצח. כמובן, כשאני אומר "יהודי", אני לא מתכוון לאלו שהרבנות קובעת שהם יהודים. כמטפל והילר שמסתובב בעולם כבר שנים רבות, פגשתי עשרות אלפי אנשים שדתם בגלגול הזה, לכאורה לא יהודית, אך נשמתם ותיקונם הוא יהודי לחלוטין. ולהיפך, ישנם אנשים רבים, שדתם לפי הרבנות היא יהודית, אולם הם אפילו לא קרובים ולו במקצת לתיקון שמחבר בין המוּדעות לרוח.
בשנה זו מתחיל תהליך, בו כל נשמה בודקת אם היא יכולה להיות בייעוד שלה או לא. לכן זוהי שנה חשובה, שנה של מיון, שנה של התעוררות. כמובן, אנשים שדברים אלו מדברים אליהם, אזי הם קיימים כבר בתוכם, וזה הזמן שלהם להתפתח, לגרד את הקליפות שלהם, ולגלות ולחשוף את הידע שקיים בתוכם וללמוד מי הם באמת. ללמוד את חוקי הבריאה, את השמחה הגדולה בעיקרון התענוג, את היכולת בפעם הראשונה לתקן ולכוונן, ובכך לבחור חיים ולגעת – אמנם זה רק ההתחלה, אבל אין ספק שזה הולך ומתגבר – במעיין הנעורים, שכבר קורה לאנשים מסוימים בממדים מסוימים של הגוף והרוח.
- מיכאל אסדו
– הילר ומורה רוח
לפנייה לכתב/ת 
