טנא לשבועות: סלק צהוב, שרי-אגס ופלפל אש
מה חדש בטנא הישראלי? פלפל הבנרו ישראלי, שחריף פי 100 ויותר מפלפל חריף שאתם מכירים, בננה לבישול, עגבניית שרי צהובה בצורת אגס, קולורבי סגול וסברס ממולא. במכון וולקני ובמשרד החקלאות מתגאים בעגבניות ובקלמנטינות ומפתחים אריזות ידידותיות, זנים שגדלים לאורך זמן וצמחים שיכולים לשמש גם לדלק וגם כמזון לבהמות
ב-2014, מדפי הפירות והירקות בסופרמרקטים עמוסים מאי פעם. לא רק שהמודעות לצריכתם עולה – הם טובים לדיאטה (בעיקר ירקות), עשירים בוויטמינים, אנטי אוקסידנטים וסיבים תזונתיים, אלא שגם המגוון גדל. יותר סוגי תפוחים, יותר סוגי פלפלים, עגבניות בשלל צורות וטעמים, עונת תותים ארוכה יותר, פירות יער שצצים אצל הירקן לאחרונה ושפע רב של דובדבנים. יש עוד לאן להתרחב, לשאוף ולהשתפר, אבל בסך הכל, הצרכן הישראלי יכול להתגאות בעושר החקלאות המקומית. לאושר הזה, מפריעים רק חומרי הדברה שיש לשטוף בקפדנות שלא תמיד מועילה ומחירים שלעיתים גבוהים ומשקפים רווחיות יתר של הרשתות.
שופרסל מייבאת תפוחים יותר בזול אך מוכרת ביוקר
פרי מובחר וירק סוג ג': איך מבחינים?
לא כתוב על האריזה: מהיכן הפירות היבשים?
פלפל עקרב הערבה – חריף פי יותר מ-100 ממה שאתם מכירים
ישראלים כבר מזמן מצליחים לגדל פירות וירקות במקומות צחיחים במיוחד - הערבה זה אחד מאותם המקומות והיא ידועה כממלכת הפלפלים. בינות להמוני הפלפלים "הרגילים" שנקטפים ונארזים שם, בולט בחריפותו זן מיוחד. עקרב הערבה, פיתוח ישראלי של הבנרו – פלפל מקסיקני-קובני חריף בצורה שתבייש כל סחוג ואריסה ופלפל צ'ומה, מאכלי פלפל שנחשבים למתוקים להפליא בהשוואה אליו.
לקובי ועופרה יש קליינטים קבועים, שקונים מהם בעיקר באמצעות האינטרנט, שכן פלפל כזה יתקשה להגיע לרשתות בישראל. הם מוכרים פלפל טרי וגם מוצרים נלווים כמו אבקה, שבבים, מחית קפואה ואפילו לדר מהבנרו. מי הקונים? בעיקר תל-אביבים וירושלמים, טוען קובי ולצידם - חובבי חריף מכל הארץ.
"זה דבר מדהים", מתרגש קובי. "כל החיים שלנו אנחנו איכרים, אז לא נתקלנו באנשים. אתה קם בבוקר, הולך לעבוד, חוזר הביתה. מאז שהתחלנו לשווק בעצמנו, אני מכיר את כל עם ישראל. מצלצלים מכל הארץ. המטרה שלנו היא שכל עם ישראל יכיר את הפלפל הזה בסוף. אנשים יתרגלו לחריפות. המשלוח חינם והמחיר: 40 שקל ל-200 גרם טרי, אבל אני תמיד שולח 230-220 גרם".
מסעדות קונות?
"יש מסעדה בבן יהודה בת"א, מקסיקנה שמה. הלכתי להיפגש עם השף והוא אמר לי שהלקוחות הישראלים לא יזמינו את זה, הוא אולי ישתמש בהבנרו פעמיים בשנה. במקסיקו הכל עם הבנרו, אבל פה אין סיכוי שמישהו יאכל את זה. יש רק מסעדה אחת בארץ שקונה מאיתנו באופן קבוע - יומינגס בצומת רופין".
עגבנייה צהובה בצורת אגס
ד"ר פאבי וידבסקי מחברת טומתק, משווק עגבניית שרי צהובה בצורת אגס. "זה פיתוח שלנו שאנחנו משווקים באירופה, צרפת, קנדה וארה"ב. היא ייחודית בשני אופנים, גם בצורה המאוד שונה שלה, האגסית והקטנה והיא גם מתוקה מאוד וטעימה להפליא. הצבע מושך את העין, הצורה אטרקטיבית ויש לה מתיקות שילדים אוהבים".
שיווק זרעים כאלה לכל העולם, לא פוגע ביתרון של מגדלים ישראלים וכך בייצוא הישראלי?
קולורבי סגול, סלק צהוב וצנון שחוק
אסף סלומון, מגדל קולורבי סגול של "עדן זרעים"- "צבע הקליפה סגול עז והיא בעלת מרקם עדין וטעים ומאופיינת במבנה קולס כדורי" מסרו מהחברה. וסלומון מסביר: "כמו שיש בצל אדום ולבן, כמו שיש כרוב סגול ולבן. כמו שיש פלפל צהוב ופלפל אדום, ככה יש גם קולורבי סגול שמקורו בהולנד. יש לו טעם זהה לקולורבי רגיל, אין הבדל. גם הגזר כתום ,כי ההולנדים הכליאו אותו כך. לכבוד בית המלוכה שלהם שצבעו כתום".
הקולורבי הסגול כבר נמכר ברשתות השיווק, "באותו מחיר כמו הקולורבי הרגיל", טוען סלומון. בעדן צבעים, משווקים גם סלק צהוב שמקורו בהולנד ואוּקלם בארץ וצנון שחור שמוצאו איטלקי ופותח לו זן מקומי. "לסלק הצהוב יש קליפה צהובה עזה ותוכנו כתום. "אנחנו עדיין מוכרים אותו יותר לקייטרינג ופחות בסופרים. הוא מתוק מאוד, טעם של אגס כמעט והוא מאוד מגרה ולא מלכלך כמו הסלק הסגול-אדום הרגיל. הצנון השחור הוא בכלל לבן מבפנים והוא נמכר אצל כל הירקנים ובכל רשתות השיווק".
"פלאטנו" - בננה לבישול ואננס ישראלי
לצד כל החידושים, כבר לא מעט זמן שמנסים לשווק בארץ פלאטנו (plátano), בננה גדולה בטעם תפוח אדמה, כך מתארים אותה ב"בננות החוף", מחוף הכרמל. היא מכילה יותר עמילן מהבננה המוכרת לנו, לכן היא מזכירה בטעמה תפוח אדמה. החברה מסבירים שבעוד שבעץ בננות (שהוא סוג של עשב), יש אשכול של 250 בננות, באשכול פלאטנו יש רק 30-40 יחידות. גם הפרי של הפלאטנו הרבה יותר גדול משל בננה, אוכלים אותו כשהוא ירוק והוא טוב בעיקר לטיגון ואפייה. כשהוא צהוב עז, טעמו דומה לבטטה.
"בשנתיים-שלוש האחרונות רק ניסינו את הגידול הזה וכעת אנחנו נכנסים לגידול מסחרי", מספר זיו הרצוג מ"בננות החוף". "מטרתנו היא להכניס אותו הרבה יותר חזק לשוק.
"כרגע אנחנו מוכרים פלאטנו בשווקים באזור ת"א, מי שקונה אותו זה בעיקר עובדים זרים שרגילים לאכול אותו בארצות מוצאם בדרום אמריקה ובאפריקה - זה תפוח האדמה שלהם, מוצר יסוד. אנחנו מתכוונים להתרחב בשנה הקרובה".
מה המחיר לקילו?
"10 שקלים לק"ג".
תמכרו ברשתות השיווק?
"אנחנו מעוניינים להיכנס לרשתות, בתקווה שהן יקצו לנו מדפים. במקביל העלנו לארץ כמה סוגי דלעות, שבארה"ב ואירופה חזקים מאוד. גם את הדלעות אנחנו מקווים להחדיר לשוק. אנחנו מגדלים גם אננס מתוק, זן בשם MD2 שקראנו לו 'אננדה'. מגיע לישראלים לאכול אננס טעים יותר".
עגבנייה שדומה לדלעת וסברס ממולא
בתערוכה החקלאיות תוצג גם "עגבניית ביף", של "ים תיכון זרעים" - זן עגבניות בעל פרי גדול במיוחד, עם צורה שמזכירה דלעת בעלת מספר אונות. יש לה חיי מדף ארוכים יותר, כך נטען ובשל גודלה, היא נקראית גם עגבניית המבורגר, מסבירים בתערוכה. באירופה אפשר לראות אותה בחנויות בוטיק.
כמו כן יוצג סברס מחוות צברי אורלי. המפתח נועם בלום, פיתח סברס שקליפתו נטולת קוצים והוא מיועד למיץ ולאכילה. הקליפה שומרת על מרקם מוצק גם בבישול ואפשר למלאה באורז, ירקות ובשר ולהכין "ממולאים". בלום יציג בתערוכה גם את הנפליטוס: עלי צבר נטולי קוצים שניתן לאכלם טריים בסלט, מוחמצים או מבושלים. יש להם יתרון בריאותי: הם מסייעים באיזון רמות הסוכר בדם ולכן הם מתאימים למי שמתמודד עם סכרת.
פרופ' גלזנר: "הפיתוח הפך להיות ממוקד בצרכן"
רוב המפתחים כיום, הם מפתחים פרטיים או קונים זרעים מחו"ל, או שניהם גם יחד, בעוד שבעבר הפיתוח רוכז במכון וולקני. פרופ' איתמר גלזר ממכון וולקני מסביר: "בעבר חברות הזרעים היו לוקחות אותם ממכון וולקני. כיום, אנחנו פחות מפתחים זרעים כיום ויותר עוסקים בפיתוח של טכנולוגיות וקווים של ירקות ופירות שיש להם תכונות מיוחדות, אותם אנחנו מעבירים לחברות זרעים שמכניסות את התכונות החדשות לתוך זרעים שהם מייצרות. אנחנו מייצרים זנים של ממש רק בחיטה, חימצה, דגני שדה. חברות זרעים ישראליות נמכרו לחברות בינלאומיות וכיום הן חלק ממערך בינלאומי.
פיתוחים ישראליים מצליחים: דלעת ערמונים, עגבניות טעם ו"אור"
הפיתוחים הבולטים של המפתחים הישראלים הם דלעת ערמונים שפותחה על-ידי החוקר אריק פריס והקליף (קלמנטינה) "אור", שנחשב לטעים ביותר וכיתרון לייצוא הישראלי על פני קליפים אחרים. "דלעת ערמונים זו הצלחה ו'אור' היתה פריצת דרך אדירה", הוא מסביר.
אריזות ידידותיות, גידולים לדלק
במכון כבר לא מפתחים פירות וירקות שיתאימו לאריזה, אלא להיפך, אריזות שיתאימו לפירות ולירקות - שיטות אריזה שיהיו ידידותיות לתוצרת החקלאית ולסביבה. "אחת הבעיות המרכזיות בעולם בתחום המזון, זה חיי המדף שלו. אנחנו מפתחים אריזות שמתכלות ולא גורמות נזק סביבתי ושומרות על היבול במשך זמן ממושך יותר, בכל מיני שיטות, כדי להקטין את האובדנים שמתקיימים אחרי הקטיף".
לפנייה לכתב/ת 
