רשמו לפניכם: הרשות למניעת ספורט מוטורי

לא כולם יודעים, ומי שאינו מחובר לעניין, גם לא מתעניין. אבל בשנים האחרונות מנסה ענף ספורט חדש להתפתח בישראל - ספורט מוטורי. כמובן שלא מדובר בענף ספורט חדש באמת, אלא רק בכזה שקיבל בישראל - בניגוד לכל מדינות העולם - הכשר חוקי. זכה למערכת שלמה של פקידים ותקציבי עתק לניהולו. ובכל זאת, למרות שעבר כמעט עשור מאז אושר, מרוצי אופנועים בשטחים ארעיים שמקבלים כנדרש את כל האישורים מכל הגורמים הרלוונטיים, מתקיימים בקושי רב ותחת כללים בטיחותיים מהמחמירים הקיימים על הגלובוס. כדאי אולי להבהיר - מדובר במתקני ספורט תחרותי פשוטים ובסיסיים ביותר. 

• היסטוריה: יש חוק ספורט מוטורי
• הספורט המוטורי גוסס? אפשר להציל אותו
• מכה לספורט המוטורי: בוטלה ההנחה במס הקניה
• והרי הודעה עצובה: הספורט המוטורי צועד במקום 
  

מירוצים על אספלט של ממש? תשכחו מזה. רוכבי מירוץ ישראלים על מסלול סלול, כזה שמצוי לפחות בעשרות בכל מדינה מערבית, חייבים להתחרות בחו"ל. וכך קורה שספורטאים צעירים ומבטיחים כמו אלון דאי, גל ברדה, בר לוי ואחרים, נודדים למדינות שכנות ונושאים בעלויות שרק יחידי סגולה ו-או בנים למשפחות מספיק משוגעות-לנושא, מצליחים לגייס.

זה יכול היה להשתנות. בסוף השבוע החולף (שישי, 6.6) כמעט ונרשם רגע היסטורי. שכן באותו יום אמורה הייתה לזנק לדרכה ליגה מסודרת וחוקית של מרוצי מסלול אספלט לאופנועים, לראשונה בישראל. ליגת מירוצים מסודרת וחוקית כדת וכדין, במתקן שקיבל את כל האישורים הנדרשים. כל זאת בדיוק שבוע לאחר ששני בחורים צעירים שהשתתפו - על-פי עדויות תושבים - במירוצים לא חוקיים ופעלולים, מצאו את מותם המיותר - תופעה שיש להפסיק כמובן לאלתר.

אלא שההיסטוריה הפכה למפח נפש, יום לפני המרוץ.

ומי אשם?

זה לא סוד כי כל העוסקים בדבר, והיו רבים כאלה, רצו להוכיח כי יש אלטרנטיבה ל"תופעת בית אריה". להוכיח כי אפשר להתחרות ואפשר להוכיח מי מהיר יותר, בסביבה בטוחה, מגוננת וספורטיבית. כמו בכל מקום בעולם. רצינו מאד, אלא שהרשות לנהיגה ספורטיבית, דווקא זו שאמורה לעזור ולפעול למעננו, הכשילה את הספורטאים. ואתם יודעים מה, לא רק שזה מקרה ראשון, אלא כנראה גם לא אחרון בו המדינה תכשיל את הספורטאים.

זו פשוט הוכחה אחת נוספת שמדינה לא אמורה לנהל ענף ספורט. זה לא יכול לסייע לספורט, וזה לא יכול לסייע למדינה. שום מדינה. ישראל, ואי אפשר להזכיר זאת מספיק פעמים, היא המדינה היחידה בעולם שהקימה רשות ממשלתית לנהיגה ספורטיבית. רשות שבכל שנותיה עד עתה, ועשרות המיליונים שהושקעו בה, הוכיחה כי המדינה היא מנהל גרוע. בהתאמה, מנהל עם הישגים עלובים.

אותה רשות לנהיגה ספורטיבית שהוקמה לפני שנים רבות, ותוקצבה בעשרות מיליונים, משלמת משכורת ראויה מאד לעומד בראשה, משלמת משכורות נאות לעובדיה, משלמת שכר נאה ליועצים מקצועיים, אבל לא עושה דבר - בכל אותן שנים - שיסייע באמת להקים מתקן ספורט ייעודי לספורט מוטורי. היא אפילו לא הצליחה בכל אותן שנים להקצות קרקע עבור העניין. ויש לזכור, מתקן שלא רק יוריד מהמתחם הציבורי רוכבים משתוללים חסרי רסן ומסוכנים לעצמם ולסביבה, אלא גם ישמש נכס חשוב למדינה.

שופכים את התינוק

הספורט המוטורי נמצא אמנם בחיתוליו, אך למרות המקלות בגלגלים שתוקעים בעגלתו, הוא מונה כבר היום מאות ספורטאים פעילים שהצעיר בהם בן 8. כולם צמאים לקחת חלק בענף הספורט, אך מוצאים עצמם עדיין במדינה שמונעת זאת. שוב, הרשות לנהיגה ספורטיבית, זו שאין לה כל זכות קיום ללא אותם ספורטאים מתוסכלים ופעילותם, נראית כמעדיפה לשמר את המצב הקיים.

כנראה שהאמירה כי לפוליטיקאי אין אינטרס להשקיע בפרויקט שאת פרותיו יקצור אחר, נכונה גם כאן. שכן הרבה יותר קל לשרוד את הקדנציה, להעסיק יועץ משפטי ממולח שיעסוק יום וליל בכריכת טפלון סביב הרשות הממשלתית. ומכיוון שלאזרח מותר לעשות כל מה שלא כתוב בחוק שאסור, הרשות - שנולדה בחטא ומנסה להמשיך ולהעניק מקום תעסוקה לפקידים - מערימה ומציפה את הספורטאים ברגולציה ומכשולים כדי למנוע עד כמה שניתן פעילות. כי אסור.

רוצים דוגמה לא פחות ממביכה? משרד האוצר ורשות המסים מעוניינים להטיל מס של 19.2% על כל אופנוע תחרותי שנרכש בישראל. אחרי הכל, מדובר בכלי שנועד אך ורק לספורט, כלי רכיבה שבעולם השפוי אינו דורש מיסוי כלל. ומה עשה משרד הספורט שתחתיו עובדת הרשות לנהיגה ספורטיבית, כאשר שאלו באוצר כיצד ניתן יהיה לפקח על השימוש בכלים לספורט מוטורי בלבד? המליץ להכפיל את המס ל-40%, ובכך לפתור אותם מאחריות לאופן השימוש. במילים פשוטות הם אמרו: תדפקו את האזרח, רק על תעשו לנו כאב ראש.

אני מוכן להתחייב כי יש לכל הבעיה המתסכלת הזו פתרון אחד פשוט שיגרום לשגשוג הספורט המוטורי באחת. קחו את תקציב הרשות, סלקו את עובדיה, סגרו אותה לאלתר והקימו מתקן אחד ראוי עבור הספורטאים. מי ינהל? גורמים מקצועיים, כמו בכל העולם. הסיכוי שזה יקרה, לצערנו קטן. כך שבינתיים יש לנו מענה אקטואלי לשאלה "איפה הכסף". התשובה: "ברשות לנהיגה ספורטיבית, מבוזבז על בעלי משרות שלא מעוניינים בקידום התכלית שלשמה הם קיבלו בעצם את התפקיד".