חבל שלא אמרתי לך שאני אוהבת אותך
תמיד אני בוחרת במסלול הקשה וכבר נמאס לי לשמוע את עצמי. נמאס לי לרדוף אחרי כסף, אחרי הציונים באוניברסיטה ואחרי אהבות, שלא אוהבות אותי בחזרה. נמאס לי לחכות
"אני יודעת שאכזבתי אותך", אמרתי לו תוך כדי שהסתכלתי על מסך המחשב. הוא שתק. סובבתי את פני אליו. הוא יושב כל כך קרוב, חשבתי לעצמי. שפתיו כמעט נוגעות בשפתיי. הוא הסתכל עליי במבט ששואל למה? למה וויתרת?
עוד בנושא:
מתי הזמן הנכון להגיד "אני אוהב אותך?"
להגיד "אני אוהב אותך" ולהישאר בחיים
כל חיי היה לי קשה, אף פעם שום דבר לא בא לי בקלות, חשבתי לעצמי ולפתע עברה בי המחשבה שאפילו הוא לא בא לי בקלות, או יותר נכון - לא בא בכלל. הרי כבר שנתיים אנחנו רק ידידים. "תמיד אני בוחרת במסלול הקשה", אמרתי ועיני התחילו לדמוע. "אני מתלוננת כל הזמן, וכבר נמאס לי לשמוע את עצמי. נמאס לי לרדוף אחרי כסף, אחרי הציונים באוניברסיטה ואחרי אהבות, שלא אוהבות אותי בחזרה. נמאס לי לחכות", אמרתי לו.
בבית לימדו אותי לא לוותר וגם אם קשה - אז משנסים מותניים ויוצאים לדרך. הרי קשה יש רק בלחם, וגם אותו הכריחו אותי לאכול. כשראיתי את אבי בבית החולים שוכב על המיטה בחודש השלישי שלו בפנימית ג', חשבתי שהוא לא מוותר, שהוא נלחם, נלחם על חייו. כעבור כמה דקות הוא התעורר בצעקות ובכאבים בלתי פוסקים. כמובן שקראתי לרופא.
מישהו צריך לוותר
"דוקטור אני רוצה למות!", הוא צרח עליו תוך כדי שהוא מחזיק את ברזלי המיטה כמו משוגע. "אני רוצה למות! תביא לי את המסמכים, אני רוצה לחתום כדי שאוכל סוף-סוף למות", אמר בכאב. "דוקטור תן לי זריקה! תן לי אותה כבר!". אבל הדוקטור לא ריחם על אבי המיואש, ובמקום זה רק אמר: "אתה רואה את הבת היחידה שלך וכל מה שהיא צריכה לשמוע זה שאתה רוצה למות? תילחם!", הוא אמר לו, "תילחם!".
אך אבי וויתר. הוא שבר את הכלל המוסכם במשפחה, ולא כי הוא התעורר על צד שמאל באותו היום אלא כי הוא הרגיש שהוא עשה כבר הכל. ואני? אני הייתי באה כל יום לבית החולים, מכינה שיעורים בחדרו. בערב הייתי מגיעה לתת לו נשיקת לילה טוב. לא וויתרתי לא עליו ולא עלי, אך כנראה שמתישהו מישהו צריך לוותר. אז עכשיו אולי אני מוותרת במשהו אחד, אבל אני יודעת שאני לא רוצה לוותר על דברים אחרים.
אני מסתכלת בעייני השקד שלו ומבינה שלא יעזור כלום, אני אשכרה רוצה אותו. למרות כל הוויכוחים, אני אוהבת להיות איתו, גם אם זה רק לדקה. אני אוהבת שהוא מנסה להרגיז אותי ולהציק לי בכוונה. אני אוהבת את זה שהוא יודע בדיוק מה אני הולכת להגיד על כל דבר. ואני בעיקר אוהבת שהוא מוביל, ושאני יכולה ללכת שני צעדים אחורה כי אני סומכת עליו.
ואני יודעת שאני לא מושלמת. אפילו רחוקה מלהיות כזאת. אוי, אילו רק הייתי יכולה להגיד לו את כל המילים האלה שעומדות על קצה לשוני, אילו רק יכולתי, אולי הייתי מצליחה להגיד שאני אוהבת אותו.
כל הכתבות שלנו נמצאות גם בפייסבוק. עשיתם כבר לייק?
לפנייה לכתב/ת 
