הומור גבוה: ג'ון קליז עם ובלי הפייתונים

בשבוע הבא זה קורה: חבורת מונטי פייתון מתאחדת לסדרת מופעים בלונדון. כהכנה למאורע ההסטורי ייערך במהלך יוני פסטיבל מונטי פייתון בסינמטקים ברחבי הארץ, ובו ישולבו תוצאות מצעד המערכונים הגדולים (עוד לא הצבעתם? לגלול עד הסוף, מיד!) לצד הקרנות סרטים, הרצאות פייתוניות ומופעים.

ג'ון קליז בקטע מתוך "בריאן כוכב עליון"

במסגרת הפסטיבל ייערך גם מפגש מיוחד שיתמקד ביצירתו של הגבוה מבין החבורה - ג'ון קליז, ובסיום המהומה יוקרן הסרט "טעם החיים", ההפקה העשירה והמורכבת ביותר של הפייתונים, ובה מגלם קליז (בין היתר) את מלאך המוות, מורה לחינוך מיני ודג מדבר.

קליז נולד בעיירת חוף קטנה בשם ווסטון סאפר מייר באנגליה. בילדותו אפילו לא חלם להפוך לשחקן, ובכלל רצה להיות אתלט מקצועי. כיוון שהיה שונה מחבריו לכיתה - בעיקר גבוה מהם - ניסה להתחבב עליהם ולהצחיק אותם. ולמרות שבבית הספר סולק משעורי המוזיקה בגין זיופים, העבודה הראשונה שלו כשחקן היתה דווקא במחזמר. כשגילו שהוא לא יודע לשיר, קליז פשוט הזיז את שפתיו על פי הקצב.

את ההומור שלו ספג קליז מתוכניות רדיו וטלוויזיה פורצות דרך בכיכובם של פיטר סלרס וספייק מיליגן. עד כמה הוא הושפע מהם? הנה דוגמה: בסרט "מונטי פייתון והגביע הקדוש" (1975), לא נותר תקציב לסוסים דוהרים. הפייתונים הצטלמו כשהם מכים בקליפות קוקוס שמשמיעות קולות דומים לפרסות סוסים. ככה זה נשמע אצל מונטי פייתון:

והנה פיטר סלרס בקטע שצולם 20 שנה קודם לכן:

קליז הספיק לעבוד שנתיים כמורה והמשיך לאוניברסיטת קיימברידג' כדי ללמוד משפטים. נשמע כמו בן אדם עם עתיד. אז מה השתבש בדרך? זה קרה אחרי שנרשם לחוג הדרמטי של קיימברידג', שם פגש סטודנט לרפואה בשם גרהם צ'פמן. עורך הדין והרופא לעתיד הצחיקו זה את זה והחליטו לעבוד יחד על הקומדיה שלהם.

ב-1963, אחרי שהשלים את התואר במשפטים, נדהם קליז לגלות שיוכל להרוויח 12 לירות לשבוע כפקיד במשרד עורכי דין, או 30 לשבוע בתיאטרון. קליז, אדם לוגי ביסודו, קיבל את ההחלטה הנכונה (עבור כולנו) והתחיל לכתוב בדיחות לתוכניות הרדיו של ב-ה-BBC. לאט לאט, החל לקבל גם תפקידים קטנים בסדרות.

בוקר אחד זכה לשיחת טלפון ששינתה את חייו. על הקו היה דיוויד פרוסט, מנחה טלוויזיה מצליח שקליז הכיר עוד מימי האוניברסיטה.

- "מעניין אותך להשתתף בסדרת מערכונים חדשה?".

- "כן, כן בטח".

- "טוב, אז נדבר בהמשך, תודה".

שיחה קצרה זו הית למעשה ראיון הקבלה שלו לתוכנית "The Forst Report", בה הופיע כל שבוע מול 14 מליון צופים בשידור חי. אחד המערכונים המפורסמים ביותר היה "המעמד העליון": סוג של תמצית ההומור הבריטי נוסח קליז, שלרוב כולל אנשים בחליפה שעושים צחוק מעצמם.

עם סיום הסדרה, פרוסט הציע לקליז להשתתף בתוכנית נוספת, ושאל אותו עם מי היה רוצה לעבוד.

- "עם גרהם צ'פמן כמובן".

- "כמובן, כמובן. ומי עוד?"

- "מרטי פלדמן".

- "אבל... אתה זוכר איך הוא נראה?"

פרוסט היה מופתע. מרטי פלדמן לא היה שחקן - הוא היה כותב, והסיבה לכך היתה ידועה: הוא פזל בצורה חמורה. אבל הוא גם היה אחד האנשים המצחיקים ביותר שקליז הכיר. בתוכנית "At Last The 1948 Show", פלדמן הפך לכוכב והמערכונים הכי מוצלחים היו אלה שבהם קליז שיגע אותו - ולהיפך:

צ'פמן וקליז המשיכו לכתוב מבוקר ועד ערב, חוץ מימי חמישי. אז היו עוצרים את הכתיבה בשעה 16:30 בדיוק ופותחים טלוויזיה כדי לצפות בתוכנית הילדים האהובה עליהם. מדובר בסדרת אולפן (שמזכירה קצת את "זהו זה!") ובה ככבו בין השאר מייקל פאלין וטרי ג'ונס, שסיימו תואר בהסטוריה, ואריק איידל שלמד ספרות אנגלית.

קליז אמר לצ'פמן: "אנחנו מצחיקים, הם מצחיקים, למה שלא נאסוף את כל המשוגעים ממסדרונות ה-BBC ונבקש מההנהלה סדרה משלנו?". הפגישה עם ההנהלה נקבעה מוקדם מכפי שציפה. הם הגיעו לא מוכנים ונשאלו מיד מה הקונספט של התכנית.

- "קונספט? לא", ענה קליז, "כל מערכון הוא משהו שונה לגמרי".

- "אני מצטער אבל אין דבר כזה אצלנו, לכו לחשוב על קונספט".

הם כמעט קמו ללכת אבל אז קליז הסתובב ואמר: "אדוני המנהל, זה שכל מערכון הוא משהו שונה לגמרי - זה הקונספט". וכך קיבלו 13 פרקים. מי שמכיר את הסדרה "הקרקס המעופף", יודע שבעונה הראשונה בין מערכון למערכון קליז אמר למצלמה: "ועכשיו למשהו שונה לגמרי". למעשה, מדובר בכיסוי תחת מול הנהלת ה-BBC.

בעונה השלישית, קליז החל לאבד עניין במונטי פייתון. שותפו לכתיבה צ'פמן היה אלכוהוליסט, וקליז הרגיש שהוא מתחיל לחזור על עצמו ורצה להתפתח. ב-1972 קליז עזב, והעונה הרביעית המשיכה בלעדיו.

במהלך חיפושיו אחר כיוונים חדשים הוא נתקל בסיפור של אנטון צ'כוב על נגן קונטרה-בס שמוזמן לנגן בארמון של נסיכה. עד תחילת האירוע הוא מתרחץ עירום באגם שבו במקרה מתרחצת גם הנסיכה. העלילה מסתבכת כשגנב לוקח לשניהם את הבגדים. הנגן מחליט להחזיר את הנסיכה העירומה לארמון כשהיא מתחבאת בתוך נרתיק הקונטרה-בס. קליז ואשתו, קוני בות', כתבו יחד את התסריט - ומשחקים בתפקידים הראשיים:

עוד קודם לכן, במהלך העבודה על מונטי פייתון, התארחה החבורה במלון נידח. המקום והשירות היו גרועים במיוחד והבעלים גער באורחים, צרח על העובדים ונראה שהדבר היחיד ממנו פחד הוא אשתו. כך נולד הרעיון ליצור את "המלון של פולטי". הסדרה עלתה ב-1975 וזכתה בתואר הסיטקום האהוב ביותר באנגליה. כל תסריט הצריך שישה שבועות של כתיבה ועוד שבוע של צילומים. כדי להגיע למוצר מושלם נכתבו לכל פרק כ-120 עמודים, כשפרק ממוצע של סדרה ב-BBC הסתפק ב-60 לכל היותר.

הסדרה הצליחה גם בעולם אבל אז התעוררה בעיה. כשרצו לשדר את הסדרה בספרד, חששו שהמבטא הספרדי המוגזם של המלצר מנואל יפגע במקומיים. הפיתרון היה לתת לו מבטא מכסיקני. וגם על ישראל השפיע פולטי - כפי שניתן לראות בסדרה משנות ה-90 "מוצ"ש", בה ספי ריבלין שיחק דמות של מלצר ארגנטינאי בשם עמנואל בהשראת הסדרה. כמו כן, באילת קיימת אכסניית נוער העונה לשם "המלון של פולטי".

בסוף שנות השבעים קיבל קליז הצעה להתארח אצל החבובות. קליז הציב תנאי - הוא קודם כותב ורק אחר כך שחקן, ולכן רוצה לכתוב את הפרק בעצמו (הוא גם התעקש להופיע עם גונזו). הפרק הפך לחצי ביוגרפי וכלל מערכון עם תוכי מדבר שקליז מאיים עליו: "אתה תוכי לשעבר". ציטוט מהמערכון המפורסם ביותר של החבורה, והתייחסות לקריירה של קליז שהחלה במחזמר למרות שלא היה זמר.

אם נשאל את קליז עצמו מה סרטו הטוב ביותר, הוא יגיד שמדובר ב"דג ושמו וונדה", בו

הופיע לצד מייקל פאלין, ג'יימי לי קרטיס וקווין קליין. קליז קרא לדמותו ארצ'י ליץ', שזה השם האמיתי של השחקן קארי גראנט. קליז אמר שזה הכי קרוב שהוא יגיע אי פעם ללהיות קארי גראנט.

הקומדיה גרפה 200 מליון דולר בקופות וזיכתה את קליז במועמדות לאוסקר על התסריט. למעשה, ב-1989, בהקרנה שנערכה בדנמרק, רופא אוזניים צחק כל כך מהסרט - עד שמת מדום לב בסצנה בה מייקל פאלין דוחף צ'יפסים לאף. אותו פאלין, שמגלם דמות מגמגמת, הואשם בלעג לנכויות. פאלין הסביר שאבא שלו מגמגם, ומשם הוא למד לגמגם כמו גמגמן אמיתי. אחרי הצילומים פאלין הקים את המרכז לילדים מגמגמים בלונדון, שפועל עד היום.

עד היום, קליז נחשב לשחקן שמשדרג כל סרט - מבחינת המשחק, וגם מבחינת השיווק. אחת הדוגמאות לכך היא סרטי ג'יימס בונד: למרות שבמשך השנים הבונדים עצמם הוחלפו, את Q גילם לאורך יותר משלושה עשורים השחקן הבריטי הוותיק דזמונד ליולין. וכשהגיע לגיל 85, הוחלט לערוך חילופי משמרות - וקליז תפס את מקומו. בני הדור הצעיר מכירים אותו גם בתור רוח הרפאים מסרטי "הארי פוטר", או מהסרט "שרק".

על תפקידיו השונים בעולם וגם בישראל, על ההספד שנשא לחברו הטוב ביותר צ'פמן אחרי מותו מסרטן, הופעות אורח נדירות ועוד - נדבר במפגש ג'ון קליז במסגרת פסטיבל מונטי פייתון בסינמטקים, עם הקרנת "טעם החיים" על מסך הקולנוע.

אלון גור אריה הוא במאי, תסריטאי ומרצה לקולנוע. מחווה לג'ון קליז ותולדותיו עם הקרנת הסרט "טעם החיים" תערך בסינמטק ת"א בשבת, 28 ביוני. אירוע תולדות הפייתונים, מצעד הסצנות הנבחרות והקרנת פילם של "מונטי פייתון: המופע בהוליווד" ייערך בסינמטק ת"א במסגרת ארועי לילה לבן , 26 ביוני. אירוע "פייתון ואלוהים בקומדיה" עם הקרנת "בריאן כוכב עליון" ייערך בסינמטק ירושלים במוצאי שבת, 28 ביוני. ערב "מי גנב ממי בקומדיה?" יערך ביום ה', 1 ביולי, בבית ציוני אמריקה עם הקרנת "הבהלה לזהב" של צ'רלי צ'פלין.