הגדר שלא הייתה שם

חטיפת חיילים ואזרחים ישראלים אם לרציחתם ואם לצורכי מיקוח לשחרור אסירים פלסטינים היא הנחת עבודה המלווה את מערכות הביטחון שנים רבות. המענה לאיום הזה ניתן במגוון דפוסים כמו הסברה, נוהלי תנועה ותחבורה ומערך מחסומים.

במסגרת היערכותה של ישראל לגל הטרור ששטף אותנו באינתיפאדה השנייה, בלט פרויקט "מרחב התפר" ובמרכזו הקמת המכשול שנועד למנוע חדירת מפגעים לישראל אך גם להקטין את החיכוך בין הריכוזים הגדולים של האוכלוסיות על ידי הפרדתן. למרבה ההפתעה והצער, בשל שיקולים זרים לביטחון, אמצעי זה נעדר ממרחב גוש עציון שבו נחטפו הנערים.

עוד בערוץ הדעות של ynet

בגנות האיזון / בן-דרור ימיני

באזור גוש עציון מתגוררים כ-65 אלף ישראלים, כמעט חמישית מהישראלים ביהודה ושומרון. העובר בו מקבל את הרושם המוטעה כי מדובר בסביבה ידידותית, נעדרת אוכלוסייה פלסטינית ואיומים ביטחוניים, ומשופעת באוחזי נשק. אך האמת היא שרובם המכריע של התושבים, כ-40 אלף, הם חרדים המתגוררים בביתר עלית, ועליהם יש להוסיף אלפי תלמידי תיכון וישיבה, שרובם נטולי הכשרה צבאית ושאינם מודעים לאופי האיומים הסובבים אותם.

הגוש ממוקם בין בית לחם לחברון, וציר התנועה המרכזי - כביש 60 החוצה אותו - ממשיך לאזור המתאפיין בתמיכה מסיבית בחמאס. למשל, בעיירה יטא הסמוכה לחברון התפתח בשנים האחרונות מוקד לפעילות סלפית, המחייב את מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית ואת צה"ל להשקיע מאמצים רבים אל מול העויינות שמפגינה חלק מהאוכלוסייה. עובדה זו מקשה למשל על למעצרם של האחראים להריגתו של החייל גל קובי בחברון לפני תשעה חודשים ושל השוטר ברוך מזרחי לפני חודשיים. שני אירועים קשים שהצטרפו לגל של פיגועים שחווה הגוש.

למרות ההיסטוריה הזו, ולמרות השקעה של מאות מיליוני שקלים בתשתיות הבסיס לגדר, בחרה מערכת הביטחון להודיע לבג"ץ ב-2009 שהיא אינה מתכוונת להשלים את בנייתה. הכרזה של מערכת הביטחון לחדש את בניית בגדר בגוש עציון ב-2013 זכתה למתקפת-נגד פוליטית והסברתית של קברניטי הגוש. התנגדות שביסודה ההבנה כי לא יוכלו לקבל את אישורו של בג"ץ לבנות את הגדר בתוואי החמדני שהוצע והלוקה מאוד בהיבטיו הביטחוניים.

ראשי המועצה הביאו לסיור את ראש הממשלה בנימין נתניהו, את יו"ר הכנסת לשעבר ראובן ריבלין ורבים אחרים, במסגרת מאמץ הסברתי ופוליטי אדיר למנוע את הקמתה של גדר בתוואי ביטחוני באזור גוש עציון. ראש המועצה טען כי "הגדר עלולה להפריד בין מזרח הגוש למערבו, להוציא מחוץ לגדר מספר יישובים, להרוס את מרקם החיים עם הפלסטינאים וליצור פרוזדור צר סביב הכביש לירושלים ולשפלה". ובמילים נכונות יותר - בניית הגדר הייתה שמה גבול ברור ומונעת את המשך הרחבת ההתנחלויות צפונה לירושלים ומזרחה לאזור הההרודיון.

מערכת הביטחון לא עמדה בלחץ זה וסגן הרמטכ"ל יאיר נווה הודיע כי הגדר לא תיבנה. ראש המועצה מיהר להכריז "אנו שמחים ונרגשים להתבשר כי לאחר מאבק מתמשך בהשלמת בניית גדר ההפרדה, זכינו להשפיע על הקפאתו. אני מברך על ההחלטה ומאמין כי נוכל לשמר את יחסינו הטובים עם שכנינו הערבים". אין זה מקרה יחיד שבו גברו שיקולים פוליטיים של המתנחלים על צרכי הביטחון. החלטה זו דומה להפליא התקבלה ביחס לבניית הגדר במעלה אדומים שבה מתגוררים כ-40 אלף ישראלים נוספים.

אף אחד אינו יכול היה להבטיח כי השלמת הגדר תמנע לגמרי חטיפות אל מול המוטיבציה האדירה של ארגוני הטרור. חמאס וחיזבאללה הצליחו בחטיפתם של חיילים שהיו בפעילות מבצעית בשטחה של ישראל. אך יש בה כדי לצמצמם את הפוטנציאל של איום זה ושל איומים אחרים. בנוסף לתקוותינו להחזרתם הנערים בשלום, יש לדרוש מממשלת ישראל וממערכת הביטחון שכל עוד אנו רחוקים מהסדר עם הפלסטינים, יכירו באיומים הללו, ייערכו מולם על פי שיקולי ביטחון ויהדפו את השיקולים הזרים.

שאול אריאלי, אל"מ במיל', חבר המועצה לשלום ולביטחון ומאנשי יוזמת ז'נבה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il