הישג היסטורי, כמעט בלתי נתפס / על דייויד בלאט
מינויו של דייויד בלאט למאמן קליבלנד הוא אחד ההישגים הספורטיביים המרשימים בתולדות המדינה. בלי ליקוקים ובלי קשרים, רק עבודה קשה. הישג שנרשם למרות הכדורסל הישראלי, לא בזכותו. שרון דוידוביץ' על ציון הדרך ההיסטורי ב-NBA ועל הישראלי שהגיע הכי רחוק שאפשר, בכוחות עצמו
בלי לקלוע אף סל ובלי להבקיע אף שער – רשם אמש (ו') דייויד בלאט את אחד ההישגים הספורטיביים האישיים הגדולים בתולדות המדינה. לא פחות. הישג היסטורי, כמעט בלתי נתפס, עם השלכות עצומות על הכדורסל האמריקני והאירופאי. הישג שאי אפשר להמעיט מחשיבותו ואי אפשר להמעיט מהדרך שהובילה אותו לשם.
- מונדיאל 2014
- כל העדכונים בעמוד של ynet ספורט
יותר מגיא לוזון או אברהם גרנט, שכבודם במקומם מונח, הדרך של בלאט לתפקיד מאמן הקליבלנד קאבלירס הייתה סלולה בזיעה ועבודה קשה. בלי עסקנות, בלי ליקוקים או קשרים ובלי סוכן מוכשר - 100 אחוז הצלחה מקצועית. 20 שנה של התמדה והשקעה הובילו אותו מהאולם בכפר בלום של הפועל גליל עליון, עד לתפקיד המאמן הראשי בארגון השווה 515 מיליון דולר וחולם על צמרת הליגה הטובה בעולם.
וגם בדרכו לפסגה המקצועית, הוא לא ויתר על כבודו או מעמדו. הוא לא יהיה עוזר מאמן לאנשים שלא אימנו (סטיב קר בגולדן סטייט) ולא יהיה בובה על חוט (מקרה ניו יורק ופיל ג'קסון). על פי הפרסומים, בלאט צפוי להשתכר כ-5 מילון דולר לעונה. רק שלושה מאמנים יקבלו יותר ממנו - סטן ואן גאנדי בדטרויט ודוק ריברס בקליפרס עם 7 מיליון, וגרג פופוביץ', אולי המאמן הטוב בכל הזמנים, שיקבל 6 מיליון.
איש המהפכה
בקרב אנשי המקצוע בארה"ב, בלאט זוכה להערכה עצומה. הן על היכולות המקצועיות שלו (הוגדר כ-"גאון כדורסל", "גאון התקפי") והן על אישיותו (נאום ה-"סטיב ג'ובס" שלו אחרי הזכייה ביורוליג מופץ בקרב אוהדי קליבלנד, שכבר השוו אותו לתואם גרג פופוביץ'). אבל עדיין, מדובר בהימור ובסיכון. מבחינות רבות.
הטרנד החם ולא ממש חיובי בשנים האחרונות בליגה, הוא מאמנים צעירים ו/או חסרי ניסיון. ג'ייסון קיד (ברוקלין) ודרק פישר (ניקס) שקיבלו את התפקיד יומיים וחצי אחרי הפרישה. מארק
) שהגיעו ישירות מעמדת הפרשן (אבל גם היו שחקנים גדולים), או מאמנים דוגמת בראד סטיבנס (בוסטון) בן ה-37, שהגיעו ישירות מהמכללות.
לכן הבחירה בבלאט ולא במועמד השני, טיירון לו (בן 37, שחקן עבר בינוני, עוזר מאמן בקליפרס), היא הפוך על הפוך. אומנם אין לו ניסיון NBA ואין לו כמעט ניסיון עם שחקני NBA, אבל הוא התנסה והצליח בכל מדינה. כמו שהתאים את עצמו בדינמו סנט פטרסבורג, בבנטון טרוויזו, בנבחרת רוסיה או במכבי ת"א - גם בקליבלנד מצפים להסתגלות מהירה של מאמן עם ניסיון, בדרך להצלחה כבר העונה.
אבל מעל הכל, דייויד בלאט וקליבלנד רושמים נקודת ציון היסטורית במהפכה שסוחפת את ה-NBA. מהפכה שהגיעה לשיאה לפני שבוע, בזמן ש-8 שחקנים זרים הובילו את סן אנטוניו ספרס לאליפות.
בלאט הוא "האירופאי" הראשון שהופך למאמן ראשי בליגה. נכון, הוא יליד ארה"ב, אבל נחשב ישראלי הארד קור, למרות המבטא. היו כבר מאמנים שהגיעו מאירופה לליגה הטובה בעולם (מייק ד'אנטוני, ג'ורג' קארל), אבל הוא "מאמן היורוליג", שבמהותו, חי, נושם ומביא עמו כדורסל אירופי, על כל רבדיו. והוא הגיע לשם לפני אטורה מסינה, לפני פיני גרשון. לפני כל אחד אחר.
אחרי שהאמריקנים סמכו על אירופאי שיתרוצץ להם בין הרגליים על הפרקט, אחרי שסמכו על אירופאי שיהיה האיש עליו בונים בקבוצת אליפות (דירק נוביצקי) - עכשיו הם מוכנים לשלב הבא - בוס "אירופאי" שיבוא ויגיד להם איך לשחק.
האתגר של קליבלנד
הקאבלירס נמצאים בצומת הדרכים הכי חשוב שלהם מזה 11 שנה. בחירת הדראפט הראשונה שתתבצע בשבוע הבא (ותיבחר על ידי הג'נרל מנג'ר, לא המאמן), אמורה להנחית אחד משני השמות הבאים - אנדרו וויגינס וג'בארי פארקר, כאלה העשויים להפוך את המועדון מן הקצה אל הקצה, סטייל האימפקט שביצע לברון ג'יימס. אולי קצת פחות.
כבר עולים דיווחים על טרייד אפשרי על הבחירה שיביא את כרמלו אנתוני, או שלל אופציות אחרות. קליבלנד הוא מקום עם הווה אפור (4 שנים ללא פלייאוף), אבל עם עתיד מבטיח. אפילו כזה העשוי להחזיר אליו את לברון ג'יימס, שמסיים חוזה במיאמי. עכשיו תחשבו על המשפט הבא - "דייויד בלאט מאמן את לברון ג'יימס". הזוי.
אבל המבחן הגדול באמת יהיה עם הכוכב הראשי - קיירי ארווינג, הבחירה מספר 1 של דראפט 2011. הוא היה רוקי השנה, MVP של משחק האולסטאר ועדיין - כישרון לא ממומש. אם נעשה הקבלה למכבי ת"א, בקליבלנד היו רוצים לראות את בלאט משדרג את ארווינג לשלב הבא, בדיוק כפי שעשה עם טייריס רייס.
האתגר של בלאט יהיה להסתגל לקצב ולכדורסל ב-NBA. עם כל גישור הפערים של 20 השנה האחרונות, אלה עולמות שונים, במקצבים אחרים. אם יצלח את העונה הראשונה, אם יסתדר עם אגואים בספרות אחרות על הספסל - העתיד ורוד.
טוב היות הבלאט לבדו
אבל עם כל השמחה, הפרגון וגאוות היחידה להישגו של בלאט, חשוב לזכור - זה לא הישג של הכדורסל הישראלי, או של הספורט הישראלי - רק של דייויד בלאט הישראלי.
בלי יותר מדי אנשים שיעזרו לו, עם המון אנשים שיפריעו לו.
האיש שהצליח למרות הכל. למרות כלי תקשורת שירדו לחייו לאחר שני הפסדים רצופים. למרות פרשנים אינטרסנטיים, למרות קולגות לא מפרגנות, למרות מנהלים צעירים שבטוחים שהם יודעים הכל. למרות אילן השועל, למרות איגוד הכדורסל.
כמה טיפשים יכולים להיות שם בקליבלנד, למנות למאמן ראשי מאמן בלי תעודה רשמית?
אוהבים הישגים ספורטיביים? דברו על זה בעמוד הטוויטר של שרון דוידוביץ'
