יומן גיור: דחיות והשפלות בדרך ליהדות שלי
ככל שידעתי יותר על היהדות, השתוקקתי יותר להתגייר. הבנתי כי הליך הגיור ייצור תמורות נפשיות משמעותיות בחיי, אך בית הדין הרבני השפיל את בעלי, ודרש ממני להתנתק מחבריי החילונים. כשהסברתי שהתחלתי את הליך הגיור כדי להיות חלק מכל עם ישראל, לא מזרם אחד - נעניתי בדחייה
בן-זוגי הישראלי אמר לי תמיד שאין מצב שהוא עוזב את ישראל. כאשר טס אלי לרוסיה כדי שנתחתן בנישואים אזרחיים, הוא הזכיר לי שוב ושוב שאת הילדים שלנו נגדל בישראל. "בסדר, בסדר", אמרתי לו. "רק תעזור לי ללמוד עברית, כדי שאוכל להכיר קצת חברים".
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
קצת אחרי שעליתי, גיליתי שבישראל מכירים חברים עוד לפני שמתחילים ללמוד עברית. לא כי "עברית קשה שפה", אלא כי אנשים בארץ לא חושבים פעמיים לפני שהם מושיטים לך יד. ישירים וקשוחים, אבל מלאי חום ואהבה.
עוד דעות בערוץ היהדות:
- בין יצהר לאיתמר מצאתי את ישראל האמיתית/ איה קרמרמן
- לא ניכנע. נמשיך לנסוע בטרמפים/ הרב יובל שרלו
- חלקנו רקמה אנושית אחת חיה/
עינת ברזילי
כך הכרתי חברים שדיברו איתי בגובה העיניים, וגרמו לי להרגיש שייכת, תחושה שהתעצמה עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה - לא רק כי הכרתי "אחים של" ו"בנים של" שנקראו לצפון. בפעם הראשונה בחיי ראיתי עם קטן הופך למשפחה גדולה. רובכם רגילים לזה, אבל אני הייתי המומה. ידעתי אז שאני רוצה להיות חלק מהעם הזה, והרגשתי שאני רוצה להכיר את היהדות.
"מי בכלל אמר לך שאתה יהודי?"
עם עברית בסיסית והרבה מוטיבציה התחלתי לקרוא כל מה שיכולתי בנושא. וככל שידעתי יותר על היהדות, הרגשתי שאני יותר ויותר מכירה את העם הזה. הבנתי מהיכן מגיעים ערכי המשפחה היהודיים, האופי הקהילתי ואהבת הזולת שכל כך מושרשים בו. אימצתי מנהגים מסורתיים, ובדקתי מהי המשמעות של הליך הגיור. הבנתי שמדובר בתהליך פנימי עמוק, שייצור תמורות נפשיות משמעותיות בחיי. חשבתי על כך במשך זמן רב, ולבסוף הודעתי לבעלי שאני מתכוונת להתגייר - והוא, שהתחנך כחילוני-חילוני, תמך בי.
בפעם הראשונה שפניתי לבית הדין של הרבנות הראשית, נעניתי בשלילה. הדיינים הסבירו לי שאני צריכה להשלים את תהליך קבלת האזרחות
לאחר שקיבלתי את תעודת הזהות, פניתי שוב לבית הדין. הם אמרו לי שאם אני רוצה להיות יהודיה, עלי להגיע עם בעלי לשיעורי התורה ולפגישות עם הדיינים. ידעתי שאני מוכנה לעבור רגעים לא נעימים, אבל כשראיתי אותם משפילים את בעלי, התחלתי לחשוב שאולי עשיתי טעות. הדיינים ראו בו יהודי סוג-ב' ("מי בכלל אמר לך שאתה יהודי?" שאלו אותו). מרגע שנכנס לאולם דיברו אליו בזלזול, וקטעו אותו כשהחל לדבר.
זה היה מאוד מתסכל מבחינתנו. פעמיים בשבוע היינו מגיעים בערב לשיעורים של שלוש שעות. לא ראינו את הילדה במשך כל היום, וחזרנו הביתה כשהיא כבר ישנה. כסף שחסכנו לשכר דירה הלך לשמרטפית, והיחס של הדיינים לא השתפר.
ציון בגמישות - אפס
ואז הגיע הקש האחרון. הדיינים הסבירו לי שאם אני באמת רוצה להיות יהודיה, אני
צריכה להעביר את בתי הבכורה לגן דתי. לא התנגדתי. אהבתי את הרעיון שהיא תגדל על ערכי היהדות, אבל כשהסברתי לבתי שבשנה הבאה היא תצטרך לעבור גן במקום להמשיך עם החברים שלה לטרום-חובה, היא החלה לבכות. היא הייתה בת 4, ואני לא הצלחתי למצוא שום הסבר שיפיס את דעתה. כיצד אני יכולה להסביר לה שזהו חלק מתהליך הגיור? שכדי להיות יהודיה אני צריכה לנתק אותה מהחברים והחברות?
חזרתי אל בית הדין עם בקשה: "שנה. תנו לה עוד שנה בגן הנוכחי". הסברתי להם שבעוד שנה כשהילדים עוברים לגן חובה, הם בכל מקרה יתפזרו לגנים שונים. אך הדיינים סירבו. "אם את לא מוכנה להעביר את הבת שלך לגן דתי, ולנתק את הקשרים עם חברייך החילונים - סימן שאת לא באמת רוצה להיות יהודיה", קבעו.
זה הרגיש מאוד לא נכון עבורי. השתוקקתי להיות יהודיה, אבל גם לי וגם לבתי היו הרבה חברים חילונים; חברים טובים וערכיים שקיבלו אותי בחום כשרק הגעתי ארצה. הסברתי להם שהתחלתי את הליך הגיור כדי להיות חלק מכל עם ישראל, לא מזרם אחד, אבל הם סירבו. "כנראה שזה לא באמת חשוב לך".
עלבון הדחייה צרב בי
במשך כמה חודשים הייתי בדיכאון. האם היהדות בעטה אותי החוצה? המשכתי לשמור שבת ולקיים את המצוות שקיימתי, אבל עלבון הדחייה צרם לי. הפתרון לבעיה הגיע דווקא מחברה אורתודוקסית, שהציעה לי לפנות לתנועה הקונסרבטיבית. היא הסבירה כי מדובר ביהדות הלכתית שעושה "התאמות" רלוונטיות להווה. מה למשל? "שוויון מלא בין גברים לנשים, ואני חושבת שהם צמים גם ביום השואה", היא אמרה.
אחרי שיעור היכרות עם רבה קונסרבטיבית, הבנתי מיד שהיהדות הקונסרבטיבית מדברת אלי. נעמה לי המחשבה שהבנות שלי יגדלו בתפיסה שהן שוות. זה מצחיק, כי אף פעם לא הייתי מעורבת במאבקים פמיניסטיים, אבל כשלפתע היה מדובר בבנות שלי, היה לי חשוב שהן יגדלו עם תחושת מסוגלות ולא עם תחושת דיכוי.
המשכתי להגיע לשיעורים, ושם השלמתי את תהליך הגיור, שהיה משמעותי מאוד בחיי. אני שמחה שעשיתי אותו בלב שלם, ולא נגד ערכים שהפריעו לי. בתי התבגרה בינתיים, הביישנות הפכה לסובלנות - ואני שמחה שלא צייתתי לדיינים.
חשוב לי שאנשים יידעו שיש אלטרנטיבה למונופול של הרבנות הראשית. קהילות קונסרבטיביות ברחבי הארץ מתפללות לשלום ישראל, ושולחות את בניהן ובנותיהן לצבא. יש בהן תשוקה דתית ושאיפה ציונית. אלו קהילות מקסימות, וחבל שמדינת ישראל מפחיתה מכבודן בכך שהיא לא מכירה ביהדות הקונסרבטיבית והרפורמית.
אני בטוחה שיום אחד זה ישתנה. אני משוכנעת שהרבנות הראשית לא תצליח למחוק את מה שראיתי במלחמת לבנון השנייה: עם אחד קטן שהוא בעצם משפחה אחת גדולה.
לפנייה לכתב/ת 
