הוא רואה את כל הזוגות במקלטים ומקנא
עבור הרווקים והרווקות שביניכם, מעצימה המלחמה את תחושת הבדידות הקיומית ואת השאלה האם באמת עשיתם עד היום את כל מה שיכולתם על מנת ליצור את מה שאתם באמת רוצים? האם העזתם מספיק והרחבתם מספיק את הגבולות שלכם, או שנכנעתם לנוחות, לפחד, לקיטורים?
דוד (השמות בכתבה בדויים), נכנס לחדרי נסער. ליל אמש שהיה מלווה בצפירות אזעקה ויירוט פצצות מרגמה במרכז הארץ, החריד אותו משלוותו הרגילה. דוד חגג השנה 37 חורפים, והגיע אליי לפני כמה חודשים לאחר עידוד מאסיבי מצד בני משפחתו, כדי שאעזור לו ליצור זוגיות. מאז הוא נהנה לשוחח איתי, לנתח יחד איתי את מצבו, ולהבין את עומק התפיסות המעכבות שלו, אבל לי הוא ניראה בדרך כלל שאנן, אפילו שאנן מידי.
עוד בנושא:
עשיתי סקס עם מחנה השלום. לא היו נפגעים
מסוכן בחוץ? תישארו בבית. פעילויות לאוהבים
כבר כמעט עשר שנים לא הייתה לו בת זוג רצינית. דוד הוא מסוג הגברים ש'מחליפים בחורות כמו גרביים', אבל בפועל הוא מרגיש בודד ואפילו מוגבל ותקוע. הוא לא מצליח לעשות את זה אחרת, ולכן תופס טרמפ על ההצלחה שלו לכאורה, בעוד ששנינו יודעים, שהוא כבר מזמן לא נהנה ממנה.
היום, בפעם הראשונה, ראיתי צד אחר שלו, ואני מודה שקצת שמחתי. לא שמחתי על כך שהמלחמה היא שגרמה לו להתעורר, אבל בפרוש קיוויתי שהוא אמנם מתחיל להתעורר. "תראי", אמר לי, "אני מודאג מן המצב בארץ, אבל אני מודה שאני מודאג יותר מן השאלה מה יהיה איתי..", והתחושה הזו, למרות שאת חלקכם היא יכולה לקומם, מהווה בעיני תיאור כנה, של מה שעובר על רובינו.
החיים בצל המוות
המצב בארץ באמת מדאיג. מי שחושב עליו ברצינות מבין שלמרות 'חוסננו הצבאי', ולמרות העובדה שאנחנו כבר די רגילים, בפועל אנחנו חיים תחת איום קבוע.
צילה המאיים של המלחמה, כאשר הוא הופך מוחשי, מעורר בנו מחשבות ותהיות על החיים ועל המוות, וכאשר המוות הופך ממשי, החיים מקבלים פרופורציה אחרת ושאלות מהותיות עולות על הפרק: האם הפקתי מן החיים את כל מה שרציתי? האם נתתי את כל מה שיש לי לתת? האם השקעתי את זמני בדברים החשובים באמת?
עבור הרווקים והרווקות שביניכם, מעצימה המלחמה את תחושת הבדידות הקיומית ואת השאלה האם באמת עשיתם עד היום את כל מה שיכולתם על מנת ליצור את מה שאתם באמת רוצים? האם העזתם מספיק והרחבתם מספיק את הגבולות שלכם, או שנכנעתם לנוחות, לפחד, לקיטורים?
הבילוי במקלטים (או בחדרי המדרגות), עם משפחות שלמות על זוגיותם וטפם, עלול לעורר מלבד הפחד - גם קנאה. אפילו הישיבה הכפויה, ערב-ערב, מול הטלוויזיה, מגבירה את תחושת הבדידות, וכמובן - החזרה לבית ההורים שגרים אולי במקומות בטוחים יותר מתל אביב המופגזת, כאשר גם הפעם אתם ללא בן או בת זוג, מחדדת את השאלה – למה אני עדיין בלי...?
ולמה, באמת, אתם עדיין בלי?
האם הסיבות שבגינן בחרתם לדחות את מי שהיה עד היום על הפרק היו סיבות נכונות? לפי מה בחרתם או לא בחרתם, את בני הזוג שלכם עד היום? האם עצרתם רגע לשאול מה חשוב לכם באמת, במה כדאי שתשקיעו את זמנכם ועל מה לא כדאי לבזבז אותו?
במצבים קיצוניים, החוויות היומיומיות מתגמדות. הדברים שהתעקשתם עליהם בעבר נראים קטנים ושוליים: הנשים שוויתרתם עליהן כי לא היו יפות מספיק, הגברים שוויתרתן עליהם כי לא היו בגובה המתאים או שלא התלבשו כפי שאהבתם, נראים אולי, ממרחק הזמן, כהזדמנות שפוספסה – בגלל פחד, בגלל אגו או בגלל פנטזיה רומנטית אבודה. כשסופיות החיים הופכת לרגע למוחשית, כולנו רוצים להרגיש שאנחנו ממצים אותם במלואם – והדברים הפחות חשובים מתגמדים.
לחשוב על הדברים מחדש
"מה באמת חשוב לך?" שאלתי את דוד, "ומה אתה מוכן לעשות על מנת להגשים את רצונותייך? כמה שנים אתה רוצה להשקיע עוד בחיפוש המתסכל והאינסופי, והאם לא הגיע הזמן להתחיל בחיים שאתה באמת רוצה בהם – במקום להמשיך לדבר עליהם, ולראות את כל האחרים מגשימים אותם סביבך"?
דוד בחר להתבונן בשאלות הללו מנקודת מבט רחבה ועמוקה. הוא שאל את עצמו מה היה רוצה בחייו לא רק כאמן וכאינטלקטואל, שחבריו מצפים ממנו לבחור בת זוג 'מדהימה ומרשימה', אלא כאדם שלם. בפעם הראשונה בחר להתייחס ברצינות לשאלה איך הוא רוצה לבלות את הרגעים הקטנים והרגילים של היומיום עם בת הזוג שלו – ולא רק איך היה רוצה שתראה ותשמע בעיני חבריו ובעיני התדמית שיצר לעצמו. הוא הבין שתכונות האופי של בת זוגו, מערכת הערכים שלה והאופן בו היא מתייחסת אליו, חשובים הרבה יותר מן התמונה שלה באתר ההיכרויות התורן.
אני מזמינה גם אתכם לכתוב לעצמכם מה חשוב לכם באמת. כתבו מה חשוב לכם מנקודת המבט של מימוש החיים כאן ועכשיו, ולא מנקודת המבט השקרית של חיי נצח. את מה שעולה בדעתכם אני ממליצה שתשמרו, כך שברגע שהאיום המוחשי יעלם - לא תשכחו את הדברים.
בנוסף, אני מזמינה אתכם, דווקא עכשיו, לנסות ולבדוק שוב, אולי יש מישהו שראוי לתשומת הלב שלכם אך נמנעתם ממנו עד היום? אולי אחד הנשים או הגברים שדחיתם או שנמנעתם מלפנות אליהם שווה בדיקה נוספת? התקשרו לאותו אדם, ספרו לו מה אתם מרגישים, עכשיו, ממש עכשיו, יכולה ההזדמנות הזו להתגשם עבורכם. אין ספק שלהתכרבל יחד ירגיע את הפחד הרגעי, אך אולי יותר מכך – החיים בצל המוות – יצרו פרופורציות נכונות על מה שבאמת חשוב.
אני מאחלת לכם אהבה ושלווה, וימים שקטים יותר.
כנרת טל מאיר מייסדת 'שיחה שנוגעת'. אימון וייעוץ אישי זוגי ומשפחתי, וטיפול רוחני.
לפנייה לכתב/ת 
