עשיתי סקס עם מחנה השלום. לא היו נפגעים

זה התחיל בויכוח מהדהד בין זוג סטודנטים בקורס בחירה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני והמשיך במלחמת תגובות בפייסבוק שכללה, בין היתר, גם צ'טים מפלורטטים. קראו לה מיכל, אבל קראתי לה זהבה, על שם זהבה גלאון. זה היה הכרחי על מנת שלא להסתנוור מהיופי שלה. היא, בתגובה, קראה לי נפתלי.

עוד בנושא:

שימי על עצמך משהו, יש אזעקה

מסוכן בחוץ? תישארו בבית! פעילויות לאוהבים

יומן מלחמה: המדריך לאוהבים ולרווקים

מחנה השלום לא יכול היה לבקש לצרף לשורותיו סוכנת יפה יותר ממנה: למיכל, בת ה-25, גזרה מרשימה שהביאה כל הדרך מקליפורניה, אנגלית מופלאה שעוזרת לה להשמיץ את ישראל ברחבי העולם, חיוך כובש ושובבי כדי שתוכל להדגים שהכיבוש משחית, ומוח חד כתער כדי שתיווכח באיפוק אמיתי גם כשבצידך יכולות השמדה קטלניות ביותר. מיכל, אם כן, היא השמאלנית המושלמת. לא מחפשת אישורים מאף אחד, בטוחה בטוב האנושי ובצדקת דרכה.

כך החלה הגברת בצהרי יום בהיר אחד ובעוד ארצנו תחת מתקפת טילים כבדה, בהשמצת הגיבור הפוליטי שלי נפתלי בנט, בעודה מדווחת דיווחים רציפים בפייסבוק מועידת השלום.

אני, שכמובן לא יכולתי להתעלם מהירי השמאלני הבלתי פוסק, נאלצתי להגיב ויצאנו לעוד התכתשות וירטואלית. אף אחד לא יצא צודק או מוכן באמת לדבר על הדברים בצורה שיטתית, אך ההבדל היחידי בין כל ויכוחי העבר לויכוח הזה, הוא שהפעם היא צנחה אצלי בסלון רגע אחרי שסיימנו להתכתש. כשהזמנתי אותה, סיכמנו שלא נדבר יותר על פוליטיקה. אפילו החזקנו מעמד לא רע בכלל.

כניסה קרקעית

היא הגיעה אליי שזופה ועם שיער חום ארוך ומעט גלי. בהיר יותר משזכרתי. את עיניה עיטרו משקפיים מלבניות עם מסגרת שחורה ששידרו חדות מחשבתית ואינטליגנציה, ועל כתפיה היה מונח ז'קט שחור ואלגנטי שמספר שעשתה משהו חשוב מאד לפני שבאה אליי. ללא ספק, מראה ה"סופיסטיכוסית" המאפיין את השמנת של נציגות היופי במחנה השמאל. כשהתרווחנו על הספה והקשבתי לחלומות שלה, הבנתי שאני אמנם לא מסכים עם דעותיה, אבל מעריץ את הדרך שלה, את המוטיבציה, ההתמדה וגם את האמונה בטוב האנושי.

הביטחון העצמי שלה והמחשבה הביקורתית לא היו אופייניות לבנות 25 אחרות שהכרתי, אך אפילו האמביציה שלה התגמדה והרכינה ראש למרגלות החיוך. אותו חיוך שהיא יודעת לשלוף תמיד ברגע הנכון, זה שתמיד יבלבל את כל מי שיקשיב. זה שחושף שיניים צחורות ופוער גומות חן מתקתקות שגם העיוור שבאדם לא יוכל להתעלם מהן.

ידעתי שכל היפות בשמאל

וכך, אל מול אחד מהחיוכים הללו, לא יכולתי שלא להושיט את ידי לשלום. וכך נשק זאב לכבש ועברו השניים אל חדר המיטות. אחרי עבודה ממוקדת של כוחות הביטחון בגזרה הדרומית, המצב הסתבך ונדרשה כניסה קרקעית. "פאשיסט", היא לחשה בזמן שאצבעותיה עברו בין שערותיי בעוד ראשי טמון עמוק בין ירכיה. נהניתי לענג אותה. שמאלנים במדינת ישראל לא זוכים להרבה רגעים של נחת וקונצנזוס. כך, מתוך תחושה הגמונית הרגשתי שעליי לבצע שליחות פוליטית ולהעניק לה אחד כזה, ונתתי את כולי.

אחר כך הגבירו הצדדים את העימות, תוך ביצוע פעולות כירורגיות וממוקדות בכל בנק המטרות של המבצע. לשמחתנו, מערכות ההגנה עבדו היטב ומטרות המבצע הושגו בהצלחה, מבלי שנגרם נזק לכוחות משני הצדדים. לבסוף, שקעו הניצים בכריותיהם והתענגו על השקט שבא אחרי המלחמה. הם גם איחדו את גופם ונשימותיהם והפכו רקמה אנושית אחת חיה. חלום שמאלני שהתגשם. הבעיה היא שלאחר שחלף זמן מה הופרה לפתע אשליית הביטחון. "אני לא יכולה לישון פה", לחשה כשראשה עוד היה מונח על כתפי. בבהלה קלה פתחתי את עיניי. "את פוחדת שיימצאו אותך מאחורי קווי האויב?" שאלתי וליטפתי ברכות את הנציג הישבני של השמאל הישראלי.

"לא, נפתלי. יש לי יום ארוך מחר. הרבה שלום להפיץ בעולם", השיבה היא ובום! הטיחה בי את החיוך הכל כך יפה שלה. "את לא משאירה ברירה עם החיוך הכובש שלך", השבתי מסמיק, וכך החל סבב הסלמה נוסף בהנהגת כוחות ההתנגדות לכיבוש שזהבה ביצעה במיטה שלי.

אני לא יודע אם זהבה תצליח להביא שלום וגם היא לא יודעת אם לשיטתי באמת נצליח להכריע את האויב. אבל שנינו רוצים שקט. לא ברור איזה דרך תוביל לשם יותר מהר, אבל לפחות ליבנו נמצא כעת באותו המקום.

הרי שנינו רוצים פחות אבידות בשני הצדדים ושנינו מעדיפים לדבר על הרבה נושאים אחרים מאשר על הנושא הזה. ואם לתת סיכום ביניים מהשטח, מבצע "צוק איתן" נכנס אל חלקנו למיטה ולפחות בגזרה הזאת, הוא הוכתר כהצלחה.

כל הכתבות נמצאות גם בפייסבוק שלנו. תעשו לייק?