על עשרות תקלות והצעת נישואין אחת
תומר און טס עד איטליה כדי להציע נישואין לאהובתו, אבל בדרך נאלץ להתמודד עם הפרפרים, הספקות, התיירים והרעש של הגנן
אחרי שלושה ימים ברומא הרומנטית אנחנו יוצאים דרומה לכיוון החופים, ובמכונית השכורה אני תופס את הרגע ועוצר במפרץ חנייה קטן, כשאנחנו על צוק שמשקיף לים שנייה לפני שהשמש טובעת. באופק עיירה מנצנצת לנו בבתיה שתלויים באופן בלתי אפשרי במורד ההר. אני מספר לה שהחדר שלנו הוא אחד מאלה עם נוף אל כל הכחול הזה. היא מוקסמת ומחייכת ומאושרת ואני מבין שעכשיו זה הרגע.
עוד בנושא:
שלך באהבה: 10 הצעות הנישואין המרגשות בעולם
פאק פמיניזם תני לי להציע לך נישואין בעצמי
צפו: הצעת הנישואין שסחפה את הרשת
כולם כבר מצאו אהבה. עכשיו התור שלך
כשתכננתי את הטיול הזה לא חשבתי על הרגע. לא התכוונתי בכלל שהוא יבוא. רציתי באמת סתם חופשה לשנינו, לפנק אותה ולתכנן הכול אבל לא התכוונתי להציע. רציתי להציע לה במדבר, רק שנינו, עם מדורה ובקבוק יין. אבל הטיול והבנייה שלו יצרו ציפיות. פחות אצלה, מאשר אצל כל מי שסביבנו. כולם שאלו אותי ואותה אם בטיול הולכת להגיע ההצעה. כל כך שאלו עד שאני, ברוב טמטומי, אמרתי לה שתשכח מזה. שזה לא הקטע שלנו.
הצעת נישואין באיטליה נשמעה לי כמו משהו קלישאתי מדי, אבל היא מיד הבהירה שלא ציפתה והכול בסדר ושהיא כמוני, רק רוצה חופש. אבל חששות התגנבו לתוכי. שדים קטנים על הכתפיים שהתריעו שבעצם היא כן מצפה, ואם לא אציע היא תתאכזב וכל הנסיעה היא תחכה שזה יקרה וזה לא יקרה כי אני עקשן, ובסוף כל הטיול הזה שאמור להיות רק טוב, יהפוך למפח נפש.
יום לפני הטיסה הלכתי לראות טבעות. לצערי, אני מבין בטבעות אירוסין כמו שאסקימוסי מבין במזגנים. אז הגעתי לשדה התעופה בלי שום קופסת קטיפה קטנה מוסתרת במזוודה, בלי שום תכנית אבל עם הרבה רצון טוב.
בחזרה לצוק ההוא עם השמש במים וכל זה: אז אני מבין שעכשיו זה קורה. הפרפרים בבטן סוחבים שק של ספקות אבל אני מצליח לפזר אותם ולהקיף את הרכב כדי להגיע אליה. בדמיוני, אני עוד מספיק לכרוע ברך בשביל הקלאסיקה וכשאני מגיע אליה היא... נכנסת למכונית וסוגרת את הדלת. קר לה. נסענו כל היום וטיילנו והיא מתה להגיע כבר למלון וללכת לאכול ארוחת ערב.
היא לא יודעת שאני רוצה להגיד לה "בואי תאכלי איתי ארוחות ערב מעכשיו ועד שארוחות הערב שלנו יגיעו באינפוזיות תואמות". אז אנחנו נוסעים משם, ואני לא רוצה להשאיר את הצעת הנישואין שלא קרתה מאחורה על הצוק, אז אני לוקח אותה איתנו במכונית, והיא יושבת במושב האחורי, בלי חגורת בטיחות, מביטה בי דרך המראה הפנימית בזמן שאני מנסה לרמוז לה שתתאזר בסלבנות, שעוד מעט יגיע תורה.
היא מתייבשת שם מאחורה עוד יומיים. אני בינתיים נהיה חולה, חום ונזלות וכל הדברים הרומנטיים האלה שגבר עם שפעת יכול להציע. אני די בטוח שהצעת הנישואין לא נכנסה בזמן לרכב וכן הספיקה לחטוף איזו שפעת והדביקה אותי, למרות שבמאה שלנו אנחנו כבר אמורים להפסיק להאמין לסבתות שלנו ולהבין ששפעת לא מקבלים ממזג אוויר.
במשך יומיים אני סוחב את ההצעה איתי לכל מקום. אני מחביא אותה בכיס של המכנסיים והיא רוצה לצאת אל האור. אני נותן לה להציץ מתוך כיס החולצה הקדמי והיא מכבידה לי על הלב ומאיימת לקפוץ ברגע הלא נכון. בסוף אני מבין שהרגע הנכון קורה כשהוא קורה. לא תורה גדולה, סתם עניין של פיסיקה וזמן ומקום.
בטח שכן, מפגר
בגינה קסומה תחת חופת עיטורי ברזל אני כורע ברך. נשמע טוב, לא? לא נשמע כלום! הגנן מחליט להפעיל את המסור החשמלי ולא מוותר. תיירים אחרים מאיימים לפרוץ כל רגע אל רגע האגדות שלנו. השפעת שלי עושה מאמצים לקבל את מלוא תשומת הלב, היא מרגישה מוזנחת וכבר יש לה לשפעת שלי, שפעת משלה. הצעת הנישואין שלי לא יכולה לחכות. ואני מציע.
אהובתי מחייכת ואומרת לי "בטח שכן, מפגר", שזה משפט שכל גבר רוצה לשמוע, ובדרך חזרה למלון באחד המקומות היפים בעולם אני מבין שזה לא הלך. שזה פשוט לא עבד. שלא הייתה התרגשות ולא היו זיקוקים ועלים בצורת לבבות שנשרו על ראשינו מלמעלה. ששום דבר לא מרגיש אחרת.
והתאכזבתי. לקח לי חודשים להבין שפשוט לא הייתי צריך להתאמץ. כל ניסיון להוסיף אפקטים הוא בשביל השואו. מי שעושה זאת שיבושם לו. אני לא נגד ומברך על יוזמות של פלאש מובים בהצעות נישואין מרובות משתתפים, קפיצות ממטוס וטבעות שנשלפות בגובה 2500 רגל וסרטוני הפתעה שבסופם פורץ הגבר מהמסך וכורע ברך. יש לי מילה אחת שאני יכול לומר לחברי הגברים המקוריים והמשקיענים – סחתיין. אבל זה לא הסיגנון שלנו.
כשאני מחבק את חברה שלי אני יודע שאני לא רומיאו ושהיא אינה יוליה. אנחנו סתם שני אנשים אמיתיים בעולם רגיל שהחליטו לחוד וביחד שהם רוצים לחיות זה עם זו לתמיד. וזה לא יכול להיות יותר קלישאתי מזה, וזה לא יכול להיות יותר רומנטי מזה, וזה לא יכול להיות יותר מתקתק ואמיץ. ואם תשאלו את הנסיכה שלי, את ארוסתי, אם כמו שעשיתי את זה הספיק לה היא תגיד לכם בעדינות: "בטח שכן, מפגרים!"
לפנייה לכתב/ת 
