מאוחדים ביחד, עד שצו 8 יפריד בינינו

חיבוק אחרון לפני שיוצאים לעזה(צילום: shutterstock)

במבצע הקודם עוד התגוררנו בנפרד ובאופן מפתיע, היא קיבלה צו 8 לפני. בחורה קרבית מצאתי לי! הייתי דבוק אז לטלוויזיה, מחכה שעודד בן עמי יעצור את השידורים, יקשיב לאוזנייה שמסתתרת עמוק בתוך אוזנו ויגיד: "תומר - שרה אומרת שהכול בסדר".

התעצבנתי כשלא נתנו לה לאכול כמו שצריך, דאגתי כשהיא ישנה שבוע בהאנגר פתוח בלי מיטות, מטר ורבע מעזה, בלי שום מיגון או מקום לרוץ אליו ולתפוס מחסה, מקשיבה לשירת הסירנות.

בלון נפיץ של דאגות ישב אצלי בבטן, וכל יום שעבר הוא רק הלך והתנפח, מתמלא בידיעה שהלילה היא עלולה להיכנס פנימה, לרצועה. הדבר היחיד שטיפל לי בדאגות היה אותו צו 8 שקיבלתי כמה ימים אחריה. זה נתן לי תחושה כאילו הנה, אני כבר יורד לשמור עליה, להשגיח שהכול שם בסדר ולחבק אותה בלילה.

עוד בנושא:

על עשרות תקלות והצעת נישואין אחת

הדייט היה משעמם ואז נשמעה אזעקה

בלילות היינו יוצאים מהאוהל כמו שני חיילים בני 19, מדברים בשקט כדי לא להפריע את תזמורת הנחירות, סוחטים עד תום את הסוללה של הנייד שמשווע לטעינה, שולחים תמונות בחאקי ועיניים טרוטות מעוד יום אימונים עמוס שמועות וברדק מנהלתי, ופסטה בלי רוטב, וקוטג' וזיתים, וחלומות על קולה קרה ובמבה.

מאז, היחסים שלנו עברו הסלמה הדרגתית, במובן החיובי של העניין. האהבה התעצמה והקשר התהדק. אנחנו מתכננים חתונה ומדברים בזהירות ובשקט על ילדים. באזעקות בימים האחרונים אנחנו יוצאים ביחד עם הבנות לחדר המדרגות.

הבת הגדולה – מיץ – מתעניינת במצב החדש ורוצה להכיר את השכנים. ככה זה עם חתולה בת שנה. הבת הקטנה – פטל – קצת יותר מבוהלת, ולא מבקשת לצאת מהקופסה עד שנשמע הבום של היירוט. ככה זה עם חתולה בת חודשיים.

אם ימשיכו ישיבות השכנים הללו אני חושב שזה יהיה נכון להתחיל ולנצל את הזמן לדיונים שמצריכים את הנוכחים, כמו מה לעשות עם הרטיבות שיש לנו בסלון ואיך מטפלים בניירת המצטברת בפח של הלובי מהספאם שממלא לנו את תיבות הדואר. בינתיים אני רק רוצה לחזור הביתה, מקווה שהכול ייגמר בקרוב.

שעתיים אחרי כתיבת שורות אלו, אחרי סבב חדר המדרגות של הבוקר, אני מקבל שיחת טלפון. כשאני מנתק אני מתקשר לאהובתי ומעדכן אותה. היא נסערת. אני מנסה להרגיע אותה, הולך להוציא את הארגז עם הציוד והתיק, ואורז את המדים.

כל הכתבות שלנו נמצאות גם בפייסבוק. תעשו לייק?