שתף קטע נבחר

צילום: רויטרס, מיכל חורשי

כך נוכל להוציא את הרקטות מעזה

תקדים אסד מראה שהבעיה יכולה להפוך עצמה לחלק מהפתרון. צריך להחריף את הלחץ הצבאי על חמאס - ובמקביל לתמרץ אותו ולנסח פתרון מדיני שיכלול פירוז

אמש (יום ד') נאם הנשיא ברק אובמה מהבית הלבן, וחזר על אמירתו הקבועה שלישראל יש זכות להגן על עצמה, ושאף מדינה לא יכולה לסבול ירי רקטות על אזרחיה. הנשיא הוסיף שלנוכח התמונות הקשות של אזרחים נפגעים, הוא מתחייב להשיג הפסקת אש. עם זאת, אובמה לא התחייב לשנות את הסטטוס קוו שאיפשר עד עכשיו לחמאס להרחיב את מאגרי הרקטות ברצועה.

 

היות שקיים קונצנזוס בקרב הציבור הישראלי שלא לחזור לסטטוס קוו זה, חיוני לנו להבהיר שמטרות מבצע צוק איתן כוללות שינוי משמעותי בשטח, כולל פירוז רצועת עזה ופירוק חמאס מנשקו הכבד. עלינו להסביר לא רק את הצורך להשיג את מטרתנו, אלא כיצד ניתן להשיג מטרה זו.

 

עוד בחדשות:

סוכל פיגוע מנהרה מעזה - 13 מחבלים ניסו לחדור לישראל

 

לפני שבוע כתבתי מאמר דעה באתר של ה-CNN על אפשרות של פירוז עזה והוצאת הרקטות מידי חמאס. מקבלי ההחלטות ואנשי ביטחון בכירים הגיעו למסקנה דומה, ורעיון הפירוז אומץ והוצג כאחת המטרות המרכזיות של מבצע צוק איתן. עם זאת, נותרות השאלות: כיצד ליישם מטרה זו? האם יש תקדימים למבצע פירוז מסוג זה ומנגנון שאפשר ליישמו? והאם סביר להניח שחמאס יסכים להתפרק מנשקו? 

 

בשנה האחרונה יש תקדים של ההצלחה הבינלאומית בהוצאת הנשק הכימי מידי המשטר הסורי. ברור שישנם הבדלים משמעותיים בין השניים. משטר אסד בסוריה החזיק בנשק כימי על מנת להגן על המשטר מפני אויבים מבפנים, ואילו הטילים של חמאס מהווים את מקור הלגיטימציה שלו כארגון ג'יהאדי. הנשק הכימי הסורי למעשה השיג את יעדו בכך שמסירתו הבטיחה את המשך קיום המשטר. אסד הפך את עצמו מעיקר הבעיה - לחלק מהפתרון, דבר שעזר לו לשרוד.

שיגור רקטות מעזה לעבר ישראל. המתווה לא נטול סיכונים (צילום: AFP) (צילום: AFP)
שיגור רקטות מעזה לעבר ישראל. המתווה לא נטול סיכונים(צילום: AFP)
 

מאידך, הוצאת הרקטות מידי חמאס תביא אותו לסף התאבדות פוליטית. על אף ההבדלים בין שני המקרים, התקדים הסורי הוכיח שהקהילה הבינלאומית יכולה להתאחד ולהוציא נשק מידי אלה המשתמשים בו נגד אזרחים. בנוסף, התקדים הסורי גם הוכיח כיצד איום צבאי - ירי אפשרי אמריקני על דמשק - יכול לשמש כמנוף למהלך דיפלומטי מוצלח. לבסוף, קיימת אפשרות שחמאס, כמו המשטר הסורי, יכול להפוך לחלק מהפתרון. 

 

בנוסף למקרה הסורי, ישנם תקדימים חשובים אחרים באזור. ב-2001, שני דו"חות - שהוכנו על ידי הסנטור ג'ורג' מיטשל (לימים המתווך המיוחד של בוש) וג'ורג' טנט, ראש ה CIA דאז - הציעו מתווה מדורג לפירוק ארגוני טרור פלסטיניים מנשקם. על פי מיטשל וטנט, הרשות הפלסטינית היא זאת שתבצע את הפירוז. תקדים נוסף ניתן לראות בנסיגת יאסר ערפאת ואש"ף מביירות בספטמבר 1982. במקרה זה, הוקם כוח בינלאומי שהורכב מכוחות אמריקניים, איטלקיים וצרפתיים, על בסיס שתי החלטות מועצת הביטחון, 508 ו-509. לכוח הרב-לאומי ניתן המנדט לפקד על נסיגת מחבלי אש"ף מלבנון. רצוי לציין שמבצע זה הושלם בהצלחה גם הודות לנוכחותם של כוחות צה"ל במצור על ביירות. 

ספינה דנית מוציאה נשק כימי מסוריה. עם חמאס זה שונה, אבל יכול להצליח (צילום: AFP PHOTO/ROYAL DANISH NAVY) (צילום: AFP PHOTO/ROYAL DANISH NAVY)
ספינה דנית מוציאה נשק כימי מסוריה. עם חמאס זה שונה, אבל יכול להצליח(צילום: AFP PHOTO/ROYAL DANISH NAVY)
 

אבו מאזן. ישמח לראות את חמאס מפורק מנשקו (צילום: EPA) (צילום: EPA)
אבו מאזן. ישמח לראות את חמאס מפורק מנשקו(צילום: EPA)
 

כיצד ניתן ליישם תקדימים אלה על מנת להביא לפירוז עזה? ראשית, יש לציין שחלק מהתנאים ההכרחיים כבר קיימים בשטח: נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן הכריז על נכונותו להציב אנשי ביטחון של הרשות במעברים ברצועה ולאורך ציר פילדלפי, ולפי מקורות פלסטיניים כבר ישנם כוחות המחכים להתפרס ברצועה. לנשיא הרשות בוודאי יש אינטרס לראות את חמאס מפורק מנשקו ולהבטיח לרשות דריסת רגל מחודשת בעזה. בו בזמן, מועצת הביטחון כבר התכנסה והעבירה החלטה עם קריאה להפסקת אש, בעוד הרצועה מכותרת על ידי כוחות צה"ל. בנוסף, לפי הסקרים האחרונים, האוכלוסייה האזרחית בעזה רוצה הפסקת אש ותומכת בנוכחות כוחות הרשות.

 

שלבי תהליך הפירוז יהיו כדקלמן: מועצת הביטחון תחליט על הפסקת אש והקמתו של כוח בינלאומי שבו ישולבו כוחות מארה"ב, צרפת, איטליה ומצרים. הכוח יגן על פקחים פלסטינים בעוד אלה ייכנסו למחפורי הנשק ויוציאו את הרקטות למקום ניטרלי ובו יושמדו. בו בזמן, חבילת סיוע בינלאומית תוצע לתושבי עזה על מנת לאפשר להם לשקם את נזקי המלחמה ולהחיות את הכלכלה. עם סיום הוצאת הנשק - ישולבו כוחות הרשות במעברים.

 

ברור שחמאס לא יוותר על הרקטות מרצון, לכן חשוב להמשיך להפעיל עליו לחץ צבאי, ואף להסלימו. חייבים לשאוף למצב שלחמאס לא תהיה ברירה. הוא יעמוד לבדו מול איום ישראלי צבאי הולך וגובר, משולב עם לחץ מהקהילה הבינלאומית, הליגה הערבית, מצרים ואף הרשות הפלסטינית. בו בזמן אפשר לתמרץ את חמאס, שאמנם ללא רקטות יאבד חלק ניכר מהלגיטימיות שלו, אך ישרוד ואף יזכה למעמד משופר כתוצאה מהפירוז.

 

ישראל מצדה יכולה לחיות עם חמאס ללא רקטות, ואף תצא נשכרת מחיזוק גורמים פלסטיניים מתונים וגיבוי בינלאומי רחב. הקהילה הבינלאומית תתמוך במתווה זה מכיוון שכל טיוטת הסכם להסדר מדיני עתידי בין ישראל לפלסטינים מדברת על מדינה פלסטינית מפורזת. הקהילה הבינלאומית תקבל את עקרונות הפירוז מכיוון שדרישה זאת עומדת בקו אחד עם עקרונות והבנות שכבר התקבלו כחלק מהסכמים עתידיים.

 

ודאי שהמתווה הוא לא נטול סיכונים. פקחים יצטרכו להישאר ברצועה על מנת למנוע את חידוש ההצטיידות בידי חמאס. עצם רעיון הפירוז מעלה הרבה תהיות אם הוא בר-ביצוע. אך עם כל הקשיים, הבאת הצעה זו לשולחן חיונית לישראל. גם אם המתווה לא יצא לפועל, עצם הגשת הצעה ישראלית של מתווה מדיני, הכולל פירוק חמאס מרקטות, תבטיח מרחב תמרון ואורך נשימה צבאי במקרה הצורך.

 

ד"ר מייקל אורן, ראש הקתדרה ליחסים בינלאומיים על שם אבא אבן במרכז הבינתחומי הרצליה, שגריר ישראל לשעבר בארצות הברית

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אלכס קולומויסקי "ידיעות אחרונות"
מייקל אורן
צילום: אלכס קולומויסקי "ידיעות אחרונות"
מומלצים