בגדה בארוס שלה והאשימה אותו בפרידה
אחרי עשר שנים של חברות, החליטה י' שמתחשק לה לבדוק את גבולותיה המיניים עם אחרים. אחר כך זרקה את האשמה על בן זוגה ונפרדה ממנו. מה ניתן ללמוד מהמקרה ודרכים טובות יותר בהן יכולה היתה י' להתמודד עם האירוע
"היי ענת,
אני כותבת לך שבורה וכאובה, ממש כפי שהיתי בשנה האחרונה. היום סוף סוף נפרדתי מהארוס שלי ואני לא יודעת האם זה טוב או רע, מה שבטוח הוא שלא יכולתי להמשיך עם הדיכאון הזה יותר. הוא ביקש ממני הזדמנות לתקן את יחסינו אבל אני לא יודעת איך להגיב לזה.
אנחנו בגילאי ה-30 המוקדמים שלנו, ביחד כבר 10 שנים, אך מאורסים שנה. ממש סמוך להצעה התאהבתי במישהו מהעבודה שלי (למרות שפיזית לא היה בינינו כלום). תוסיפי לזה את הפחד שלי מנישואים (כן, אני בחורה שכזו מה לעשות), ותקבלי את המצב שבו הייתי שרויה בשנה האחרונה. בנוסף לכל העניין, גם בדקתי את הגבולות של עצמי: התנשקתי עם מישהו בפאב כשיצאתי עם חברות, ובנסיעה האחרונה מהעבודה גם היה לי סטוץ חד פעמי עם בחור מקומי.
אני מרגישה שאני והארוס שלי יותר כמו חברים טובים או כמו אח ואחות מאשר נאהבים, ולא נראה לי שככה אני אמורה להרגיש לפני החתונה שלי. אומר להגנתי, שסיפרתי לו את מה שקורה בליבי והוא לא ייחס לכך חשיבות. כמובן שלא נכנסתי לפרטים היבשים, אני לא רוצה לשבור לו את הלב, אבל אמרתי לו שאני לא מרגישה שהיחסים שלנו הם יחסי אהבה ושאני לא יכולה לסבול את הפתיל הקצר שלו ואת העובדה שהוא לא אוהב לבלות כמוני ועל בסיס זה נפרדנו.
הבעיה היא שהוא, עצמו, מסרב לקבל את ביטול החתונה ואומר שלא זורקים קשר כזה ארוך לפח ואני מתפתה לחזור אליו, כי באמת שהוא החבר הכי טוב שלי, אבל הייתי כל כך מדוכאת בשנה האחרונה ואני לא יודעת האם לסגת אחורה עד שכבר עשיתי את הצעד הזה וחתכתי הכל.
אני יודעת שהוא איש נאמן וברור לי שהוא יהיה אבא נפלא, וזה הרי מה שמחפשים בבן זוג לחתונה, נכון? אז למה אני לא מסוגלת אפילו לדמיין את עצמי צועדת איתו לעבר החופה או להאמין שארגיש שוב רומנטיקה ותשוקה איתו? אני אבודה לגמרי ולא יודעת מה לעשות, אשמח לכל עצה.
תודה, י'.
וזו היתה תשובתי:
"י' היקרה שלום,
קראתי את מכתבך לעומק ואני מוכרחה לתאר לך את התחושה הראשונית שעלתה לי מקריאתו -את מתארת את הארוס שלך כחבר הכי טוב שלך, האם זו מידת הכנות, הפתיחות והנאמנות שלך כלפי חבריך? אני מתקשה לדמיין מה היחס שמקבלים האנשים השנואים עליך אם זו מנת חלקו של החבר הכי טוב שלך בעולם. הרי בפועל, לא רק שבגדת בארוס שלך, מעלת באמונו ובדקת את הגבולות שלך כפי שאת מתארת במכתבך, אלא שגם נפרדת ממנו תוך הטלת אשמה עליו והשארת אותו עם נקודות לשיפור ורצון עז לחזור אליך או נכון יותר - להתחנן שתתני צ'אנס למערכת היחסים שלכם.
האם זה הוגן כלפיו? האם כך היית רוצה להתחיל את חייכם המשותפים? אם בכוונתך להשאיר את הדברים כפי שהם, בלי לבדוק לעומק את התנהגותך ואת הדינמיקה ביניכם, אני בספק רב אם יש טעם להחזיר את הגלגל לאחור ולהמשיך בזוגיות הזו.
איני מכירה את בן הזוג שלך וככל הנראה יש לו תרומה למצב היחסים שנוצר ביניכם, אני משוכנעת שלטנגו צריך שניים ולכן הבחירה שלך להאשים אותו בכל כשלונות הקשר ("פתיל קצר וחוסר התלהבות לבילויים בחוץ"), היא למעשה, בריחה מכל אקט של התבוננות פנימה אל תוך נבכי נפשך. אגב, לא בחרת בכך במקרה, כי התבוננות עצמית אכן דורשת השקעת אנרגיה ונכונות ואף הרבה כנות. הרי הרבה יותר קל להחליף בני זוג ולקוות לטוב.
בנוסף, נקודה נוספת שציינת במכתבך היא נושא התשוקה: מהם הציפיות שלך בנושא זה? האם הן ריאליסטיות? איני יודעת את התשובה לכך, אך חשוב שתבחני את תפיסותיך אל מול המציאות בקשרים ארוכי טווח. במיוחד חשוב שתבחני תפיסות אלה אל מול המעלות של בן זוגך כפי שמשתקפים ממכתבך (נאמנות, אחריות, משפחתיות ועוד). האם אלה מעלות שתוכלי למצוא בקלות בבן זוג אחר? האם זה מחיר שאת מוכנה לשלם על מנת לזכות בריגוש רגעי?
ייתכן ותשובתך כרגע היא כן, אך היא דורשת בירור מעמיק יותר של מקור בחירות אלה, שלא בטוח שיהיו טובות עבורך לטווח הארוך בחיים הזוגיים. כמו כן, הצורה האכזרית בה סיימת את הקשר בינכם אחרי 10 שנים יחד, מעידה בעיקר על פחדנות וחוסר יכולת להתמודד עם כישלונות, אכזבה ואחריות. האם מגיע לו שתבגדי בו, תתאהבי באחרים, תתנשקי וכדומה ובסוף תשלחי אותו הביתה מלא תחושות אשם ותקוות למיסוד הקשר ותיקונו?
מה ציפית ממנו כאשר תארת בפניו חלקית את מה שאת מרגישה? שיקח אחריות? שיבין בין השורות שאת בוגדת בו? הרי בסופו של דבר, הוא לא לקח ברצינות את דבריך, כי נתן בך את אמונו. חלק מחיים בוגרים הוא להבין קודם כל בינך לבין עצמך מהם רצונותייך, ובמידה ואינם ברורים לך ואת חשה בלבול, אז מוטל עלייך לבקש עזרה, אבל לא לחפש פתרונות בכל המקומות הלא נכונים: קולגה לעבודה, הבחור מהפאב, סטוץ מזדמן או מוסד הנישואים.
אני מזמינה אותך להכיר את עצמך, את המקומות מהם את מופעלת, את הרצונות שלך מהחיים ובהמשך מהזוגיות, את השפעתך על האנשים שקרובים אליך ואת תחושת החמלה כלפי האחר. מה שלא תבחרי לעשות מאחלת לך הצלחה בהמשך דרכך האישית והזוגית.
הכותבת היא מטפלת זוגית
לפנייה לכתב/ת 
