שתף קטע נבחר

"המעניק": לא נותן מספיק

עולם אוטופי נוקשה, בו נשללות מהנוער רגשות, בדרך להתבגרות אחידה - נשמע לכם מוכר? אולי מכיוון שכבר היינו בסרט הזה. "המעניק" לא מחדש הרבה ביחס ל"משחקי הרעב" ו"מפוצלים", והוא מוותר על דיונים מעניינים לטובת השטאנץ הקופתי שבו. לפחות זה עשוי לקדם את אודיה רש שלנו

נער רגיש חי בקהילה אוטופית בעולם ששרד אסונות כאלה ואחרים. בקהילה שלו הכול מוסדר, כל אחד מקבל את התפקיד שיתאים לו כבוגר אחרי שעורכים עליו אינסוף תצפיות מיום הולדתו, הילדים נולדים לנשים שזה המקצוע שלהן, ורק אחר כך נמסרים למשפחות מגדלות, הכל נקי ומפוקח. אה, ואין צבעים, וגם לא רגשות סוערים. בעולם הזה הכל מסודר יפה בגוונים שבין שחור ללבן.

 

ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:

צבי הנינג'ה

 

ג'ונאס (ברנדון ת'ווייטס), הנער המדובר, מחכה לגלות איזה תפקיד מחכה לו, אך גם קצת חושש כי יש בו משהו מוזר. הוא לא כמו כולם, והחריגות הזו תוביל אותו לקבל תפקיד שהוא לא בטוח שהוא רוצה בו. תפקיד שכולל פגישה עם מנטור שמחזיק את כל הסודות השמורים היטב מהעבר (ג'ף ברידג'ס), ולגלות את האמת על העולם המסודר בו הוא חי.

 

נשמע מוכר? זה כנראה כי "המעניק" הוא קודם כל סרט שנעשה מאוחר מדי. הוא מבוסס על ספר של לויס לאורי מ-1993, אבל עד שהוא עובד לקולנוע כבר קיבלנו בשנתיים האחרונות יותר מדי סרטים עם תמות דומות. "המעניק" נכנס תחת הקטגוריה של סרטים לבני נוער דוגמת "משחקי הרעב" המצליח ו"מפוצלים" המתחקה אחריו - שניהם מבוססים על רבי מכר.

 

אודיה רש וברנדון ת'ווייטס ב"המעניק" ()
אודיה רש וברנדון ת'ווייטס ב"המעניק"
 

אלא, שבניגוד לשני אלו, במרכזו של "המעניק" עומד נער שמגלה רגישות, ועיקר תשומת הלב מופנית לאופן שבו הוא לומד על העולם שהיה פעם - זה שמכיל הרבה יותר רבדים. המאבק שלו לשנות את החוקים הקיימים מקבל פחות נפח.

 

פיליפ נויס ("משחקים פטריוטיים", "סכנה ברורה ומיידית") ביים, ואת התסריט כתבו רוברט ב. ווייד ומייקל מיטניק, כשעיקר הבעייתיות שבו נובעת מכך שככל שהסרט מתקדם, הוא הולך ונעשה פחות ופחות משכנע.

 

הסיפור נע סביב מערכות היחסים של ג'ונאס עם הסובבים אותו, וכיצד הן מושפעות ממערכת היחסים שלו עם "המעניק", זה שאמור ללמד אותו ולהכשיר אותו לתפקידו כ"שומר הזיכרון". הוא היחיד בקהילה שלו שיידע איך נראה העבר רווי הצבע והחיות ומה אפשר ללמוד ממנו. כשג'ונאס - הלא הוא "המקבל" - מסיים כל יום להיחשף לרגשות, ספרים, מלחמות ועוד אצל "המעניק", הוא חוזר הביתה להוריו שכעת נראים לו קהים משהו (אלכסנדר סקושגורד וקייטי הולמס), ולחבריו מספסל הלימודים.

 

קייטי הולמס ואלכסנדר סקושגורד כהורי ג'ונאס ב"המעניק" ()
קייטי הולמס ואלכסנדר סקושגורד כהורי ג'ונאס ב"המעניק"
 

כמי ששונה מכולם, הוא רואה את העולם אחרת, פשוטו כמשמעו, וכאן נעשה שימוש יפה, גם אם לא מקורי במשחקים בין שחור ולבן לצבע. העלילה אמורה להוביל אותנו יחד עם ג'ונאס בהדרגה אל ההבנה שהעולם השליו שבו הוא חי רחוק מלהיות מושלם. ברוח מרד הנעורים המאפיין את "משחקי הרעב" ו"מפוצלים" הידע יגרום לו להתחיל להתקומם נגד השקט המדומה בו כולם חיים, תחת עינה המפקחת של מריל סטריפ, שמגלמת מעין אחות אורוולית גדולה.

 

הסרט מלא בהזדמנויות לדיונים אתיים ופילוסופיים בשאלה האם יצר האדם טוב מנעוריו או רע, ובקונפליקטים אישיים וקורעי לב בין ג'ונאס להוריו: האב המטפל בבתי הטיפוח בהם גדלים התינוקות החדשים בימיהם הראשונים (שכולל כמה סצנות מטלטלות במיוחד), והאם העובדת המשפטית חמורת הסבר.

 

ג'ף ברידג'ס והזמרת טיילור סוויפט ב"המעניק" ()
ג'ף ברידג'ס והזמרת טיילור סוויפט ב"המעניק"

עוד רמזים למתח שיכול היה להיות מצוין, קיימים באזכור של מי שהיתה אמורה לקבל את תפקידו של ג'ונאס לפניו ונכשלה (טיילור סוויפט בהופעת אורח קצרה), ובין ג'ונאס לפיונה חברתו (הישראלית לשעבר והמבטיחה בהווה אודיה רש), שהוא רוצה בכל מאודו שתהיה מסוגלת להרגיש קצת ממה שגם הוא מרגיש.

 

אבל במקום לספק לנו את כל זה, הסרט נע בקצב תמוה, כשההכשרה של ג'ונאס שאמורה להימשך שנה מרגישה כמו שבועיים בקושי. בהתאמה, כל הפעולות שלו לאחר מכן נראות פזיזות וחסרות היגיון. נראה שמשהו בבימוי ובתסריט פשוט הולך ומתפרק לאורך הסרט, במיוחד כשמגיעים רגעי האקשן שבו, שנראים כמו עבודה חובבנית, כשכל אחד בקהל יכול לחשוב על מהלך אחר. התרגלנו לסרטים שמכילים תוכנית ריאליטי אכזרית ושלמה בתוכם, ואדם אחד שבורח מכמה מצלמות פשוט לא עושה את העבודה יותר.

 

גבר, אישה וכמובן שיש גם תפוח - פרי הדעת, האסור ()
גבר, אישה וכמובן שיש גם תפוח - פרי הדעת, האסור
 

גם המורכבות של ההבנה הגדולה שנופלת על ג'ונאס, כשהוא מקבל למוחו את כל ההיסטוריה של העולם, מועברת בצורת מונטאז'ים צעקניים ופשטניים של טוב ורע. לצדם מנסים לפצות ויכוחים אידיאולוגיים בין מריל סטריפ לג'ף ברידג'ס, שנשארים בגבול השטחי.

 

אולי לו היו בוחרים לתת יותר אורך נשימה לתהליך הלימוד של ג'ונאס ולוותר על התחכמויות וסיפורים רומנטיים שלא באמת מוסיפים לסרט שום דבר, הוא היה עובד טוב יותר. אך אז הוא היה מתרחק עוד כמה פסיעות משמעותיות משוברי הקופות שאותם הוא אמור לחקות.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים