שתף קטע נבחר
 

אסיה בונה והורסת את המורשת של עצמה

מבנגקוק, דרך הו צ'י מין סיטי ועד בייג'ינג - הפיתוח העירוני המואץ התוקף את מזרח אסיה בעשורים האחרונים מביא להכחדה של קהילות שלמות וסגנונות חיים מסורתיים שאפיינו את הערים במשך דורות. פעיל שימור במלזיה: "אתרי המורשת הפכו למגרש משחקים עבור גורמים אחרים ונושלו מידי אנשי העיר"

חנויות בנות מאה, סמטאות פתלתלות ומקדשים המדיפים ריח קטורת עז הם בין המאפיינים החזקים ביותר של הצ'יינהטאון בבנגקוק. בשכונה מתגוררות משפחות שבמשך דורות עוסקות במקצועות עתיקים כמו ייצור נייר ובטקסים מיסטיים כאלו ואחרים. אך כל זה, כך נראה, עומד לחלוף בקרוב.

 

 

מנופים ודחפורים צובאים על אחד הרובעים ההיסטוריים האחרונים של בירת תאילנד כשהרשויות ויזמים מתכננים לבנות קווים חדשים של רכבת תחתית וגורדי שחקים - בלי הרבה מחשבה או איכפתיות לשימור המורשת. 40 חנויות ותיקות שמכרו מוצרים מסורתיים נהרסו לאחרונה כדי לפנות מקום לתחנת רכבת תחתית המוקמת בימים אלו. מבנים בני 12 קומות יוקמו במקום הבתים הישנים שאכלסו את החנויות.

הצ'יינהטאון בבנגקוק (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
הצ'יינהטאון בבנגקוק(צילום: shutterstock)
מקדש סיני בלב תאילנד (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
מקדש סיני בלב תאילנד(צילום: shutterstock)
חנות לממכר מזכרות סיניות בבנגקוק (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
חנות לממכר מזכרות סיניות בבנגקוק(צילום: shutterstock)

 

סיפורים שכאלה לא נדירים על רקע הפיתוח הכלכלי המואץ המאפיין את מזרח אסיה בעשורים האחרונים. אומנם צעדים אלו משפרים את איכות החיים של מיליונים אנשים, אך הפעולה חסרת הרסן לבנייה ומודרניזציה כבר הרסו עד היסוד קהילות מסורתיות רבות, ואיתן את סגנון החיים הייחודי שלהן.

 

"שימור קהילה הוא יותר מארכיטקטורה בלבד. אם הבניינים הישנים יהרסו, האנשים יעזבו ואיתם גם התרבות שלהם - וזה דבר בלתי ניתן להחלפה", אומר טיאמסון סיריסריסאק, חוקר תרבות באוניברסיטת Mahidol שבבנגקוק.

 

הרשויות מצדיקות את מעשיהן ומסבירות כי הרובעים הישנים מאופיינים בבניינים רעועים עם תנאי תברואה ירודים, אך אם תשאלו את הדיירים המפונים, תגלו כי לרוב הם מצטערים על אובדן השכונות הישנות שלהם, וזאת למרות שלאחר שיפונו יזכו לתנאי דיור מודרניים יותר הכוללים מים זורמים, מערכת ביוב ראויה וסביבה נקייה.

 

באירופה מתרחש תהליך הפוך

אורבניזציה מואצת, חקיקה חלשה, שחיתות ואפילו אמונות דתיות הם בין הגורמים שתרמו למגמה. רוב הערים באסיה התעלמו מהמלצות להותיר את האזורים המסורתיים כפי שהם ולהביא את הקדמה המודרנית דווקא לאזורי הספר, כפי שעשו ערים באירופה.

 

האזור העתיק של פנום פן, בירת קמבודיה, שרד את המלחמה ואת הטרור של משטר החמר-רוז', אך יותר מ-40% מ-300 הבניינים הקולוניאליים הצרפתיים שנתנו לעיר את האופי המיוחד שלה, נהרסו במהלך שני העשורים האחרונים. בשנת 2004 ראש הממשלה הון סן ביטל את החוק האזורי ששמר על העיר נמוכה וירוקה, וסלל את הדרך להקמה של גורדי שחקים בבירה. אחד השרים בממשלתו של סן טען כי בניינים גבוהים ימשכו תיירים.

 

ממזרח לקמבודיה, בווייטנאם, ההרס של רחוב Catinat ההיסטורי בלב הו צ'י מין סיטי, מתקדם מקטע אחר מקטע, בעקבות מחירי הקרקע המאמירים. על פי נתונים של חברת מחקר אורבני ויאטנמית-צרפתית, לפחות 207 בניינים היסטוריים בעיר נהרסו או נפגעו בעשור האחרון. חנות הכל-בו האחרונה של העיר מהתקופה הקולוניאלית תוחלף בבניין של 40 קומות במהלך השנה הקרובה.

 

התופעה לא פוסחת גם על סין הענקית, הידועה מאוד בפיתוח העירוני המואץ והדורסני שלה. אחת הדוגמאות לכך היא ההריסה של קאשגאר - עיר מרכזית על דרך המשי ואחת מהערים המוסלמיות המסורתיות שנשתמרו בסין - שהחלה בשנת 2009 ועדיין מתרחשת במלוא המרץ. הרשויות הסבירו כי מחיקת הבתים הישנים הכרחית משום שרעידות אדמה עלולות למוטט אותם.

מסגד בקאשגאר, מערב סין (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
מסגד בקאשגאר, מערב סין(צילום: shutterstock)
 

סקר שנערך בשנת 2011 גילה כי 44 אלף - או חמישית - מתוך 225 אלף מהאתרים התרבותיים בסין, נפלו קורבן להאצה בענף הבנייה. "הסינים ישמרו על המקדש אבל יחריבו את כל מה שסביבו", אומר ג'יימס סטנט, אמריקני העוסק בשימור מורשת בסין ובתאילנד. "אבל אתה לא רוצה איים קטנים של תרבות, אתה צריך לשמור על אזורים גדולים יותר ואת כל המרקם של הקהילה, כך שאנשים יוכלו להמשיך לגור ולהתקיים שם". בבייג'ינג מבנים מודרניים וכבישים החליפו כ-60% מהאזור ההיסטורי הפנימי של העיר, על סמטאותיו הצרות והחצרות המסורתיות שלו.

בייג'ינג. מבנים מודרניים וכבישים החליפו כ-60% מהאזור ההיסטורי הפנימי של העיר (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
בייג'ינג. מבנים מודרניים וכבישים החליפו כ-60% מהאזור ההיסטורי הפנימי של העיר(צילום: shutterstock)

קיימות גם דוגמאות הפוכות, בהן, לרוב בעקבות תיירות, דווקא מבוצע תהליך שימור. הבתים העירוניים מהמאה ה-17 בקיוטו שביפן, למשל, מלון Temple בבייג'ינג בו בוצע שחזור בן 4 שנים שזכה בפרסים והקמפיין לשמירה על הבניינים הקולוניאליים הבריטיים בראנגון, מיינמאר.

 

אך גם לסיפורי ההצלחה יש לפעמים חסרונות. ג'ורג טאו במלזיה הוגדרה בתור אתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו בשנת 2008 בשל התמהיל של ארכיטקטורה אסייתית וקולוניאלית, והתיירים הגיעו בהמוניהם וככל הנראה הצילו אותה מהריסה. אך התושבים הוותיקים הוחלפו על במלונות בוטיק, בתי קפה ומסעדות, והאוכלוסיה צנחה מ-50 אלף איש לפחות מ-10,000.

 

"אנשים לא מבינים שהתושבים של האזורים הפנימיים הם אלו ששמרו על הגחלת של המסורות הישנות", אומר קו סאלמה, מהפעילים הבולטים בתחום השימור במלזיה. "הדבר הזה קרה בהרבה אתרי מורשת בעולם, שהפכו למגרש משחקים עבור גורמים אחרים ונושלו מידי אנשי העיר. אנחנו לא רוצים שהנשמה של העיר תמות".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
החדש מקיף את הישן. פגודה בלב בייג'ינג
צילום: shutterstock
מומלצים