שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הרגע בו הבנתי שאצליח גם כאדם נכה
    "לעולם לא אשכח את הרגע בו הפנמתי והבנתי שלמעשה החבר החדש והצמוד שלי מהיום הוא כיסא גלגלים. לא אשכח את התחושה שעברה בי כשהבנתי שסתם ככה באמצע החיים, מבלי שעשיתי רע לאף אחד ובטח שלא באשמתי, נגזר עליי לעבור סוג של גיהינום". הסטודנטית ספיר עוזיאל מספרת על לימודי השכלה גבוהה בכיסא גלגלים

    בגיל 25 חיי השתנו לתמיד! עברתי תאונת דרכים ששיתקה את פלג גופי התחתון וההודעה כי לעולם לא אשוב ללכת הכתה בי כרעם ביום בהיר.

     

    לעולם לא אשכח את הרגע בו הפנמתי והבנתי שלמעשה החבר החדש והצמוד שלי מהיום הוא כיסא גלגלים. לא אשכח את התחושה שעברה בי כשהבנתי שסתם ככה באמצע החיים, מבלי שעשיתי רע לאף אחד ובטח שלא באשמתי, נגזר עליי לעבור סוג של גיהינום. למה דווקא אני? זו שאלה שליוותה אותי זמן רב. עבורי העובדה שאני נכה לא היתה רק התודעה שכעת לא אוכל לצעוד על שתי רגליי אלא באה לידי ביטוי במחשבה ובתובנה של מה זה אומר בעצם "להיות נכה"?

     

    איבדתי את החופש להחליט לעשות ככל שעולה על רוחי

    אדם נכה ומוגבל הוא למעשה אדם שהחופש הבסיסי והכל כך מובן מאליו לכולם, נגזל ממנו ברגע אחד. ללא התראה מראש. פתאום איבדתי את היכולת לפעול באופן עצמאי ואיבדתי את החופש להחליט לעשות ככל שעולה על רוחי. מבחורה פעילה וספונטנית הפכתי לתלותית.

     

    כבר אי אפשר לצאת לבלות, לרדת לבד לרחוב, ללכת לקניות. כל פעולה יום יומית פשוטה הפכה להיות בגדר תכנון ולפעמים גם לא ברת מימוש, שכן לא כל מקום הוא נגיש ומאפשר לך כאדם נכה לבקר בו. מתווספת לכך העובדה כי אין הבנה והכלה מצד החברים ולמעשה נשארתי די לבד. מאדם רווי חברים ואנשים סביבו, הפכתי לאדם מוגבל, שבתכל'ס מפחד לצאת לרחוב שכן כל יציאה שכזו הופכת לפרויקט.

     

    בסופו של דבר השנים עשו את שלהן והתרגלתי לחיות כנכה, עם כל המשמעויות שנלוות לכך. אולם עדיין, כל פעם אני מוצאת את עצמי בפני סיטואציה חדשה ואתגר בו לא נתקלתי עדיין.

     

    כך גם הרגשתי כשהגיע הזמן לחשוב על לימודים אקדמיים. הדבר הכי קל היה לוותר ולהחליט שעם זה אני לא מתמודדת. הרי יש היום דרכים ללמוד גם בבית, אוניברסיטה פתוחה וכד'. אבל בכל זאת, משהו בתוכי לא רצה לוותר על החוויה של סביבה אקדמית, קמפוס ולימודים "כמו בספר".

     

    ההתלבטות היתה קשה. לצד ההתרגשות שעוררה בי המחשבה על לימודים אקדמיים, סביבה סטודנטיאלית ורכישת מקצוע לעתיד, עלו גם חששות וחרדות - איך נראה הקמפוס? איך אשב בכיתה? איך אסתדר עם שאר הסטודנטים? איך איחשף? איך אסתדר עם דברים אלמנטריים כמו ללכת לשירותים....? הלבטים הובילו אותי לדחות את ההחלטה, אולם יועצת השיקום שלי לא ויתרה ודחקה ודרבנה אותי להתחיל בתהליך.


    איך אשב בכיתה? איך אסתדר עם שאר הסטודנטים? איך אסתדר עם דברים אלמנטריים כמו ללכת לשירותים?  

     

    לאחר שערכתי בירורים רבים, בחרתי ללמוד בפקולטה לניהול טכנולוגיה ב- HIT מכון טכנולוגי חולון, לאחר שהבנתי ששם יש מענה לצרכיי והנגשה מלאה, באמצעות מרכז הנגישות שקיים שם.

     

    למרות הקשיים התגברתי על הפחד והצלחתי לעשות את זה

    לא אשקר. כמו כל ההתחלות גם זו היתה קשה. הגעתי עם המון חששות בעיקר בהיבט החברתי. פחדתי משאלות, מתגובות ואפילו מכך
    שיהיו כאלו שיירתעו ממני. בזכות הליווי הצמוד של הצוות והעזרים השונים של מרכז הנגישות הצלחתי לאט לאט להרגיש שייכת.

     

    הלימודים מתקיימים בכיתה נגישה לכל צרכיי, פתרו לי בעיות של חניה, כיסא ושולחן צמודים בכל כיתה אליה אני שייכת, שירותים קרובים לכיתת לימוד, עזרים טכנולוגיים מסייעים ועוד. צלחתי כבר שנת לימודים מלאה, אני נהנית מכל רגע (חוץ מהמבחנים כמובן...) ובהחלט שמחה שלמרות הקשיים התגברתי על הפחד והצלחתי לעשות את זה – ממש כמו כולם!

     

    אז מה בעצם המסר שלי? מבחינתי להצלחה ולרצון שלנו אין מגבלות. אם אתה מאמין בעצמך ועם קצת עזרה מהסביבה, תשיג הכל. אני עם הפנים לעתיד ויודעת בוודאות שאם אמשיך בגישה חיובית זו, אצליח!.

     

     

    • הכותבת היא סטודנטית שנה שניה בפקולטה לניהול טכנולוגיה, HIT מכון טכנולוגי חולון.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הרגע בו הבנתי שאצליח גם כאדם נכה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים