אבודים / על הכישלון של מכבי חיפה

כבר יותר משני עשורים חלפו מאז הפך יעקב שחר לבעל הבית במכבי חיפה. כולם יודעים שתחת שחר חיפה הפכה לקבוצת ענק במונחים של כדורגל ישראלי, אבל כמו בכל מקום, יש שנים טובות יותר ויש שנים טובות פחות. העונות האחרונות הן מהסוג השני, הפחות טובות, בעיקר ההתחלה שלהן. ולפעמים, בכדורגל ההתחלה היא כל מה שחשוב. התחלה כזו הופכת עונה שלמה לשעמום נוראי.

ההחמצה הגדולה ביותר של השנה. צפו

צפו בשחקן שהחליט להוריד את מאמן היריבה

רק ארבע פעמים בכל תקופת שחר קרה שחיפה השיגה 8 נקודות או פחות ב-6 המחזורים הראשונים של העונה. שלושה מארבעת המקרים האלה - ומדובר ברצף נדיר גם לקבוצה קטנה - התרחשו בשלוש העונות האחרונות. וכנראה שזה לא במקרה. את העובדה הזו, המורכבת מרצף כישלונות מהבהב באור בוהק, חשוב לקחת כנקודת מוצא כשפותחים עיניים ומסתכלים בקרביים של הקבוצה, כיוון שחיבור העונות הנוראי הזה צועק לשמיים. הוא צועק שהבעיה אינה נקודתית אלא עמוקה הרבה יותר.

לכן, כשבאים לבחון את מצבה הנוכחי של אותה קבוצה גאה לשעבר וחפוית ראש כרגע, לא צריך להתחיל דווקא בקבוצה הנוכחית, זו של עונת 2014/15. כדי להתחיל להבין את הבעיה של חיפה, או שבעצם יש לומר "בעיות" ברבים, אין צורך לנסות להבין למה ההגנה, למשל, אינה איכותית העונה אלא לשאול איך קרה שהיא כזו כבר כמה שנים ושלא מצליחים לשפר אותה. לא צריך, לדוגמה, להתלונן על הרכש של הקיץ האחרון (או רק עליו) אלא לנסות לבדוק אם לחיפה בכלל יש את הידע המתאים, והאמצעים, למצוא רכש טוב יותר.

העונה תהיה הרביעית ברציפות בה חיפה לא מתמודדת על תואר האליפות. זה המון עבור קבוצה במעמדה. על ארבע השנים האלה, בהן היו לחיפה ארבעה מאמנים, צריכים לשים את זכוכית המגדלת. על כולן יחד. וכדאי שגם מקבלי ההחלטות בקבוצה יעשו זאת כדי שהרצף המרובע הזה לא יהפוך גם לשבע השנים הרעות של המועדון.

איפה הכסף?

כמו כמעט בכל דבר בחיים, התשובות הטובות ביותר מגיעות כשמתחקים אחרי הכסף. לחיפה, ואת זה מפמפמים לנו כבר תקופה ארוכה, יש העונה תקציב חסר תקדים של כ-80 מיליון שקל. בשנים הכושלות האחרונות עמד התקציב בממוצע על כ-60 מיליון שקל, שכשליש מתוכם הגיע ישירות משחר. אנשים שונים במכבי חיפה מספרים ששחר הוציא מכיסו כ-200 מיליון שקל מאז רכש את הקבוצה.

יתר הכסף, כמו בכל קבוצה בליגה, מגיע מזכויות שידור, פרסום, מהטוטו וממכירת כרטיסים. העונה חיפה מכרה מספר שיא של כ-17 אלף מינויים ומקור ההכנסה גדל. שיווק מאסיבי בקיץ האחרון, האצטדיון החדש וההחתמה של יוסי בניון, הביאו לגידול העצום במספר המינויים. הם גם גרמו להגדלת הציפיות ועכשיו אותם 17 אלף מבקשים תשובות. הם רוצים לדעת מדוע שוב הקבוצה לא מתפקדת בתחילת העונה. הם רוצים לשמוע איך קרה שאחרי חודש ומשהו של כדורגל המרחק מהמקום הראשון עומד כבר על 10 נקודות.

כשמדברים על תקציב, חשוב להבין שלא כל מה שקרוי "התקציב" הולך לרכישת שחקנים. חיפה משקיעה בכל שנה כ-5 עד 7 מיליון שקל ברכש. המספר הזה יכול לגדול בצורה משמעותית, אם יש גם מכירה של שחקנים תמורת סכום נאה ולא רק קנייה. ופה, ממכירת שחקנים, חיפה לא מכניסה כסף אמיתי כבר זמן רב.

במבט ראשון, אי מכירה של שחקנים לא אמורה לפגוע מקצועית בקבוצה, אבל הנושא הזה מסמל היטב את השנים האחרונות, שנות הנפילה, בהן חיפה לא הצליחה למכור אף שחקן תמורת כסף גדול. שחקנים שעל הנייר כן שווים כמות נכבדה של דולרים, כמו אייל גולסה או תומר חמד, עזבו ללא תמורה. "בעבר, לפני ארבע השנים האלה, נמכרו שחקנים כמו ליאור רפאלוב, בירם כיאל ושלומי ארבייטמן, אבל מאז, כלום. אין מכירה", אומר גורם בכיר במועדון. "העובדה הזו מוכיחה שיש בעיה. אנחנו נראים לא טוב, כולם מאכזבים, אז אי־אפשר לצפות למכור שחקנים".

פעם חיפה הייתה מכניסה לא מעט מהשבחה ומכירה. אפשר ללכת ממש אחורה לזרים כמו סרגיי קנדאורוב או איגביני יעקובו, אבל אפשר למצוא דוגמאות גם בשנים שקדמו לנפילה. קחו למשל שחקן כמו רפאלוב, שנמכר לקלאב ברוז' מיד אחרי האליפות האחרונה תמורת 2.3 מיליון יורו. מאז - כלום. והדבר נוגע, כאמור, גם בישראלים וגם בשחקנים זרים.

בויאן שראנוב, יוריצה בוליאט ואפילו מרלון דה חסוס הזכור לרעה היו אמורים להיות כאלה, רווחיים. אבל אם פעם שחקנים היו מגיעים מחיפה לנבחרת קרואטיה, ראו מקרה ג'ובאני רוסו, היום הם בעיקר מוצאים עצמם הולכים אחורה בקבוצה (שראנוב היום ביציע) או מגיעים לכאן כדי לעשות קופה לכמה חודשים. תמאש פרישקין ודניאל צסארץ הם דוגמאות טובות מהשנים האחרונות.

רכש ישראלי מאכזב

הגיוני לחשוב שהירידה לאפס במכירת שחקנים לא מגיעה מיכולת הקבוצה, כמו שאומר אותו גורם חיפאי, אלא דווקא מרכש לא מוצלח. כל זה היה בסדר אם השלד הישראלי של חיפה היה מתאים או, כדי לחדד, אם היו מתבצעות רכישות מקומיות נבונות, אבל נדמה שזה אינו המצב.

מכבי חיפה. בעיה ברכש הישראלי(צילום: אלעד גרשגורן)

בשנים האחרונות, במקביל לחוסר ההצלחה בטבלה, בחיפה הקפידו לרכוש "כישרונות" צעירים. 19 ישראלים חדשים הגיעו לקבוצה בארבע העונות האחרונות, לא כולל שוערים מחליפים. היו ימים שרכש חיפאי היה מקפצה לנבחרת, אבל כמה מאותם 19 שחקנים הגיעו לנבחרת בזכות ההופעות שלהם במכבי חיפה? רק חן עזרא.

מעניין להסתכל ברשימה של אותם שחקנים ולבחון כמה כסף שולם עליהם. על שבעה מתוכם - עזרא, אוראל דגני, וויאם עמאשה, איציק כהן, חן עזריאל, אלעד גבאי ושמעון אבוחצירה - שילמה חיפה דמי העברה של חצי מיליון דולר (לשחקן) או יותר. גם שחקנים שהגיעו ללא תמורה בתקופה הזו כמו דלה ימפולסקי, לירוי צעירי, רן אבוקרט וחיים מגרלשוילי, לא הצליחו להשאיר חותם, בלשון המעטה, ולהצדיק את המשכורת.

צעירי מתקל את אבוטבול. לא הותיר חותם(צילום: אורן אהרוני)

"הייתה אכזבה קשה מרכישת שחקנים לטווח ארוך", מספר אחד מאנשי המועדון. "שחקנים כמו עמאשה, אבוחצירה, גבאי, ידין ועזריאל. מאז המקרים האלה במועדון הוחלט לשנות דרך התנהלות, מה שאומר לא להחתים שחקנים ישראלים ליותר משלוש שנים וזרים לעונה אחת עם אופציה להארכה".

כל אוהד חיפה, או אולי כל אוהד כדורגל בכלל, מאמין שעדיף לרכוש פחות שחקנים ובמקום הכמות ללכת על איכות. ביישום העניין הזה חיפה נשארה מאחור. הכדורגל השתנה. הרבה יותר שחקנים יוצאים לנסות מזלם בחו"ל והמבחר המקומי האיכותי בליגה הולך ומצטמצם. כדי להשיג את השחקנים הטובים באמת, אלה שיכולים לעשות את ההבדל, צריך להילחם וצריך לשלם.

ידין. כבר לא מחתימים לטווח ארוך(צילום: ראובן כהן, אתר מכבי חיפה)

רק בקיץ האחרון, לפחות לפי הדיווחים השונים, לא הגיעו שחקנים כמו עומר דמארי ועדן בן בסט לחיפה בגלל עניין כספי. ההתקפה לא שודרגה בשחקן ישראלי "בטוח", כזה שיודעים מה הוא שווה. כך גם ההגנה שעובתה בשמות כמו דגני ומתן אוחיון, אבל לא יותר מזה. ורואים את התוצאות.

קבוצה זקנה ושבירה

הקיץ, כנראה בגלל הרצון העז להצליח באצטדיון החדש ומול קהל המנויים העצום (או להפך: כדי להביא קהל מנויים עצום), הגיעו לחיפה שחקנים בעלי שם. כאלה שעל הנייר הם בעלי ניסיון ברמה הגבוהה של המשחק. השחקנים שנרכשו - בניון (34), ולדימיר סטויקוביץ' (31) ומוחמדו אידריסו (34) - הפכו את חיפה לקבוצה מבוגרת. מאוד מבוגרת. לכן, ובאופן ישיר גם עם השחקנים האחרים שכבר היו בקבוצה, חיפה מציגה לפעמים הרכבים איטיים במיוחד. ואם מסתכלים מחוץ למגרש: היא חשופה יותר לפציעות.

סטויקוביץ'. קבוצה מבוגרת(צילום: ראובן כהן, אתר מכבי חיפה)

אם מחשבים את גיל הקבוצה לפי דקות משחק, כלומר בודקים מה היה הגיל הממוצע בכל דקה נתונה על המגרש, חיפה מציגה העונה קבוצה שהגיל הממוצע שלה מעט יותר גבוה מ-28. מדובר בקבוצה המבוגרת ביותר בתולדות מכבי חיפה. כן, מעולם ממוצע גיל השחקנים של הירוקים לא היה מבוגר כל כך. "אנחנו לא חושבים שמדובר בבעיה", קובע גורם נוסף בקבוצה. "זה שיש לנו סגל בוגר זה דווקא דבר טוב ולא להפך".

אבל בינתיים, השם הכי גדול של מכבי חיפה, בניון, כמעט ולא משחק בגלל פציעות. בניון תמיד היה מועד לפציעות, אבל ברור שגם הגיל עושה את שלו ומגביר את העניין. מישהו מוכן להמר שבניון יופיע ברוב המשחקים של חיפה העונה? גם בקבוצה לא חותמים על כך.

בניון. מועד לפציעות(צילום: עוז מועלם)

בגרות בתעודת הזהות אמורה להביא איתה בגרות על המגרש. אמורה להביא איתה אופי. ועדיין, סטנוייביץ' מדבר הרבה על הבעיה המנטלית שיש לשחקנים שלו. אחרי שבוקולי, שלא שיחק דקה לפני ואחרי, פתח בהרכב מול מכבי ת"א ואיבד את הכדור שהוביל לכרטיס האדום של משומר, המאמן הסרבי הסביר את הציוות בכך שהוא היה צריך מנהיג, שחקן עם אופי.

"ידענו שסף השבירה של חיפה נמוך", אמר מאור בוזגלו בעקבות ניצחון באר שבע שלשום והתכוון בדיוק לאותו דבר. כנראה שזו הבעיה העיקרית, העניין המחבר ביותר של השנים הרעות בכרמל. מאמנים התחלפו ודבר לא השתנה. שחקנים שהיו מי שהגדירו אותם כמקור הבעיה, יניב קטן למשל, עזבו ודבר לא השתנה. מה שנשאר לאורך כל התקופה זו אסופת שחקנים שכנראה אינה מספיק טובה.

יניב קטן. הוא הבעיה? כנראה שלא(צילום: אורן אהרוני)

מה זה שחקן לא טוב? לאו דווקא מה שרואים על המגרש. שחקן טוב נמדד גם בפרמטרים אחרים כמו אופי, מנטליות ויכולת ליישם הוראות. אז לחיפה יש שחקנים כמו עזרא, משומר וטואטחה, שחקני נבחרת אחרי הכל, אבל יכול להיות ששחקנים מהסוג הזה אינם מתאימים להיות הלב של קבוצה כמו מכבי חיפה. ייתכן שאוסף גדול שנמצא בקבוצה כבר כמה שנים לא מתאים ללחץ. הרבה פעמים אנחנו אומרים בשליפה ש"צריך להחליף את כל הקבוצה". אז לא את כולה, אבל נדמה שפה צריך לעקור את הלב. בחיפה חוששים ממהפכה שכזו.

"אין מי שירים את הקבוצה", מספר לנו אותו גורם במועדון. "בתקופת אלישע לוי לקחנו אליפויות מול קבוצות חזקות כמו הפועל של גוטמן, שהייתה בעצם נבחרת ישראל עם זהבי, שכטר, ורמוט, נאתכו ותמוז. זה קרה כי אז היו לנו ווינרים ולכן ידענו להתמודד גם מול קבוצות חזקות יותר. בשנים האחרונות אין לנו את זה וכרגע בניון הוא היחיד עם האופי הזה. הבעיה היא לא המאמנים אלא העובדה שעזבו אותנו שחקנים ווינרים בשנים המדוברות, שחקנים כמו בנאדו, דוידוביץ', רפאלוב וחמד. מאז אין ווינרים".

תומר חמד וליאור רפאלוב חוגגים במדי חיפה. "מאז אין ווינרים"(צילום: חגי אהרון)

סוגיית המנהל המקצועי

אז הרכש הישראלי בדרך כלל לא מוצלח ומביא להוצאת כספים עצומה, ברכש הזר לא פוגעים כמו בעבר והסגל מורכב כבר כמה שנים משחקנים, ואת זה המאמן שלהם אמר, שאינם בעלי אופי חזק מספיק להצליח בקבוצה כמו חיפה. אם כך, מי אחראי לכל הדבר הזה?

כנראה התשובה אינה מורכבת משם אחד, אבל לפני שמפנים אצבע מאשימה כלפי מקבלי ההחלטות הכספיות בחיפה חייבים לומר שאלה קודם כל המאמנים, יותר מאחרים. נכון, התקציב לרכש והמו"מ שלא תמיד מצליח נעשים למעלה, בדרגים הגבוהים, אבל כל מי שקצת מעורה במה שקורה במועדון מבהיר תמיד שאף פעם לא מונחתים שחקנים על מאמן. אין דבר כזה בחיפה.

זהבי ובדש חוגגים. "מכבי מנצחת בזכות ישראלים"(צילום: ראובן שוורץ)

ועדיין, קשה לקבל את זה ששלושה מאמנים ברציפות לא עשו מהלכים נכונים. אולי הם פשוט לא מקבלים את העזרה הראויה? "יש בעיה בסקאוטינג, נקודה", אומר אחד מעובדי המועדון. "הרבה שחקנים שמגיעים אינם מתאימים. סטנוייביץ' הביא מחו"ל את כל השחקנים שהוא עצמו רצה, אבל גם ככה בשום קבוצה בארץ אין זרים פנומנליים. מכבי ת"א מנצחת בזכות ישראלים מצוינים כמו זהבי, בן חיים וטיבי, ולא בזכות זרים".

כוונת הדובר, כפי שאפשר להבין בקלות, היא שהמאמן זקוק לעזרה בבחירת שחקנים ישראלים ופה נכנס אותו עניין מדובר של מנהל מקצועי. בפתיחת העונה אמר שחר בראיון למוסף "7 ימים" שהקבוצה הצליחה תקופה ארוכה ללא מנהל מקצועי וכרגע הוא אינו מרגיש צורך באחד כזה.

אבל הכדורגל של היום הוא לא אותו כדורגל שהביא אליפויות למכבי חיפה, גם לא בניהול וארגון. מנהל מקצועי חושב גם לטווח הארוך, מקבל החלטות במחשבה על העתיד. מאמן, לעומת זאת, בטח כשהוא מגיע לקבוצה שבה לאחרונה מתחלפים מאמנים מדי עונה, מסתכל רק על הטווח הקצר. על ההישרדות שלו. על "מה יגידו" אם ירכוש את זה או זה.

יעקב שחר. "ההחלטה הסופית על השחקנים - של המאמן"(צילום: ראובן שוורץ)

מנהל מקצועי או ראש מערך סקאוטינג אמיתי - שמציע שחקנים בעצמו ולא רק מתבקש לבדוק, כפי שקורה בחיפה - יכול לחפש ולהביא שחקנים בלי להיות תלוי בסוכן כזה או אחר. בחיפה, לעומת מה שקורה במכבי ת"א למשל, בודקים רק שחקנים שסוכנים מציעים להם (למעט שמות שסטנוייביץ' העלה בעצמו מסרביה). "סוכני שחקנים מתקשרים למאמן, לא למישהו אחר, ומציעים לו את השחקנים", מסביר אותו גורם. "כמובן שגם יעקב שחר מציע למאמן שחקנים שהוא חושב שיכולים לשדרג את הקבוצה, אבל ההחלטה הסופית היא של המאמן".

הדמיון והשוני ממכבי ת"א

אם הזכרנו את ההבדל בין חיפה לת"א, אי אפשר להתעלם דווקא מהדמיון בין הקבוצות. הדמיון בין חיפה הנוכחית לת"א של לפני הגעת ג'ורדי קרויף. קבוצה עם הרבה כסף יחסית לליגה, שחקנים "בעלי שם" שמגיעים למועדון ולא מצליחים, צעירים שאומרים עליהם רק דברים טובים, חילופי מאמנים שנה אחר שנה. לא חסרות נקודות השקה. אפילו רובן ראיוס מזכיר במשהו את חאריס מדוניאנין של אותה מכבי ת"א - הרבה כישרון ברגליים, סוג שחקן דומה, אבל יש תחושה שהוא לא תמיד שם, לא תמיד מחובר.

בנושא אחר חיפה מזכירה תקופה עוד יותר ישנה במכבי ת"א, אז כל חלוץ שהגיע לקבוצה לא פגע. גם חיפה הנוכחית היא סוג של בית קברות לחלוצים. עמאשה כבש יפה, אבל אחרי שנתיים נשלח לקבוצת המנודים, לתורג'מן לקח שלוש שנים להיכנס לעניינים, אנדלובו העביר עונה מלאת ביקורות. אצל אחרים המצב היה עוד יותר גרוע: לאבוחצירה יש שני שערים בינתיים, פנדל ודחיקה. פרישקין, דה חסוס, צסארץ ועזריאל, שנרכשו כולם בארבע השנים האחרונות, הבקיעו יחד 5 שערים בחיפה.

שמעון אבוחצירה. שם אחד ברשימה שלא פוגעת(צילום: ראובן כהן)

נחזור לשנים המאוחרות יותר. מכבי ת"א יצאה משנות הבצורת הארוכות בזכות הצוות המקצועי הזר, אבל גם בזכות הניהול החדש. כל אלה הכניסו מקצוענות ברמה הגבוהה ביותר שעדיין אין בחיפה. לא מספיק, למשל, לרכוש טכנולוגיות שונות שאמורות לבחון את מצב הקבוצה או להכין אותה ליריבה. צריך גם אנשים עם ניסיון שיידעו מה לעשות עם החומרים האלה.

מעבר לעניין המקצועי, הניהול החדש במכבי ת"א הכניס המון שקט. מאז לא נשמעה מילה על בעיה מנטלית כזו או אחרת.

שחר ניסה הקיץ לעשות אותו הדבר. יותר נכון אותו הדבר, אבל בערך. צוות זר, אבל לא מקיף כמו שיש אצל האלופה.

סטנוייביץ', אומרים אנשים בסביבתו, אחראי ביומיום על הרבה יותר דברים מאשר פאקו. שחר התאהב בסטנוייביץ' מהרגע הראשון. כולם מסכימים שהסרבי הוא איש עבודה רציני ששם לב לכל פרט קטן, אבל בינתיים אין תוצאות. נראה אם שחר יהיה יותר סבלני כמו במקרה בנאדו או פחות כמו בתקופת עטר.

ראובן עטר. איך שחר יתנהג עם הסרבי?(צילום: עוז מועלם)

מי שנמצא בתוך המועדון ממהר לספר שיש הבדל עצום בין שלושת המאמנים של תקופת היובש - עטר, בנאדו וסטנוייביץ'. הראשון, למשל, החריף את משבר הקבוצה כאשר סגר אימונים, הדיח מההרכב את הקפטן קטן ואיבד את חדר ההלבשה. סטנוייביץ', לצורך השוואה, לוקח את האחריות על עצמו, לפחות בשיחות עם השחקנים. מצד שני הוא נראה הרבה יותר לחוץ מעטר ובנאדו.

בנאדו זכה להרבה יותר הערכה מהשחקנים ממה שקיבל עטר או מקבל היום סטנוייביץ'. אחרי הכל הוא שיחק עם כמה מהם. לעומת זאת, נראה שאצל הבוס שחר, הסרבי הוא זה שמקבל את ההערכה הגדולה ביותר.

"כל המאמנים עבדו בכבוד עם שחר, אבל הבעלים ממש מכבד את סטנוייביץ'", מאבחן גורם במועדון. "הוא בא מתרבות אירופית ושחר מעריך את זה שמרגישים שסטנוייביץ' פשוט מתבייש בתוצאות הקבוצה עד עכשיו. יש לו אופי של אוהד. למרות שאריק וראובן היו סמלים, סטנוייביץ' הוא אוהד הקבוצה ולא עושה כלום בשביל הכסף. אם חושבים שהוא הבעיה, מבחינתו אפשר לוותר על הכסף וללכת".

אלכסנדר סטנוייביץ'. גיבוי מלא מהבוס(צילום: ראובן שוורץ)

יעקב שחר נותן גיבוי מלא לסטנוייביץ' ובשיחה ביניהם הוא הבהיר למאמן כי הוא סומך עליו ומאמין שיוציא את מכבי חיפה מהמצב הבעייתי. שחר: "באנו בתקופה לא טובה שלנו למשחק חוץ קשה נגד באר־שבע שהיא קבוצה טובה. שיחקנו טוב יותר מאשר במשחק הבית האחרון שלנו (רעננה) והגענו למצבים של הבקעת שער במצב של תיקו אפס וגם לאחר פיגור. אם נמשיך לשחק בשאפתנות, גם השערים והניצחונות יגיעו".

סטנוייביץ' בינתיים כאן, ואחרי שבשנים קודמות חילופי מאמנים לא הועילו במבט קדימה, נדמה שהגיע הזמן שבחיפה יחפשו פתרונות אחרים. כמות המינויים מגדילה את הקופה, האצטדיון החדש מלהיב, אבל האם כל אלה יעזרו? נדמה שכדי שהתשובה תהיה חיובית יש צורך ביותר מעוד מהלך בודד של שינוי על הקווים. יש צורך בסיעור מוחות רציני בנושאים שונים ומגוונים. עבור קבוצה כמו מכבי חיפה ארבע שנים כאלה מרגישות כבר עכשיו כמו נצח.

צפו: רונאלדיניו מפספס את הכדור ובועט ליריב בראש

דוויין ווייד משחק אחד על אחת מול בת 90

מתי ראיתם לאחרונה 5 שערים עצמיים במשחק אחד? צפו