האם אליה אני מתגעגע או למי שהייתי בעבר?
כשהייתי שמנמן ומכוער סבלתי מזה שאני היוזם ואני החד צדדי ואני אני אני. אין לי מושג איפה זה השתנה ולמה. איך זה הגיוני שעברתי לצד השני ושלא רק שאין לי כוח לרדוף אחרי אף אחת – אין לי אפילו כוח לשבת ולחכות לה?
חזרתי מאימון ונכנסתי למקלחת. למרבה ההפתעה היו מים חמים. למעשה היו מלא מים חמים מה שגרם לי להתעכב עוד קצת זמן מתחת לטוש. כשחושבים על זה אפשר להגיד שב-90% מהמקלחת, הניקוי שבאמת קורה הוא יותר בראש ופחות בגוף.
עוד בנושא:
חיבוק: המפגש בין געגוע לבין מה שאינו ידוע
אלוהים, אתה מתעקש להשאיר אותי רווק נצחי?
יש משהו בזמן הבודד הזה שגורם למוח שלי להיות מהורהר ולעשות מיני יום כיפור ליום שעבר עלי. אולי זה המים החמים שמנקים ממני לכלוך ועל הדרך מסירים שכבות הגנה, אולי זה כי אין שום דבר שיסיח את דעתי ואולי כי סתם אני רוצה לנצל עוד כמה דקות תחת מטר האדים החמים. יכול להיות גם שזה בגלל שאף אחד לא שופט אותי בזמן שאני שוטף את עצמי.
אבל איכשהו הפעם לא ממש הצלחתי לנקות את הראש ויצאתי מהורהר עוד יותר. מישהי מאוד ספציפית הצליחה להתגנב לי למחשבות וגרמה לי להתגעגע אליה. אמרתי לעצמי שאיך שאני יוצא מהמקלחת, דבר ראשון אני מסמס לה. לא מתייבש, לא מתלבש – לוקח את הסמארטפון וכותב לה שאני מתגעגע. הרגשתי את זה בכל הגוף שלי אבל רגע לפני שיצאתי לכיוון המגבת, החלטתי לתת לזה עוד קצת מחשבה.
חשבתי על זה שאולי אני פשוט מתגעגע לתקופה שבה היא הייתה בחיים שלי. הרי החיים שלנו הם כמו איזו שמיכת טלאים שבנויה מתקופות שאנחנו עוברים. לחלקן בא לנו לחזור ואת חלקן בא לנו לשכוח. אבל אין מה לעשות, בסופו של דבר כל טלאי מרכיב את מי שאנחנו, והטלאי שלה היה חלק מרכזי בשמיכה שלי שהייתי מת לחזור אליו עכשיו.
בדיעבד אני יודע שהיא הייתה די רגילה ופשוטה בקטע טוב, אבל היופי שלה היה כל-כך חזק עד כדי כך שהוא הצליח לשתק אותי. אני גם יודע שבמשך הזמן היא עשתה לי רק נזק ושאולי זה טוב שזה לא המשיך. למרות הכל, היא הייתה האחרונה שגרמה לי להרגיש משהו. עבר כל-כך הרבה זמן ומאז לא הרגשתי כלום. אני חושב על זה שהיום אני נמצא במצב הפוך בו הייתי בתקופת הנעורים שלי. אני יוצא לדייטים עם בנות שלא חשבתי שיסתכלו עליי, אני מצליח לתקשר כמו שצריך פנים אל פנים ואני הרבה פחות ביישן מפעם. כל זה ואני לא מצליח להבין מה עובר עליי ולמה לעזאזל הפעם אני זה שלא מצליח לפתח הדדיות.
הצד השני
כשהייתי שמנמן ומכוער סבלתי מזה שאני היוזם ואני החד צדדי ואני אני אני. אין לי מושג איפה זה השתנה ולמה. איך זה שאפילו יופי כבר לא משחק כאן תפקיד. אני לא חושב שזה מגיע ממקום אפילו של "בא לי בקלות". הפוך, דווקא כשזה מאוד ישיר ואמיתי זה הכי עושה לי טרן און. איך זה הגיוני שעברתי לצד השני ושלא רק שאין לי כוח לרדוף אחרי אף אחת – אין לי אפילו כוח לשבת ולחכות לה?
יצאתי מהמקלחת והחלטתי שאני לא מסמס לה בסוף, כי לא אליה אני מתגעגע ואין שום סיבה לתת לה את הקרדיט הזה ולהאכיל את האגו שלה. לא ממש בא לי לחזור להיות איתה בקשר, אבל אולי כן הייתי שמח לישון איתה שוב בלילה. לפחות עד יגיע הדבר האמיתי שיזכיר לי מה זה להיות אני.
לפנייה לכתב/ת 
