דורשים העלאה? כך תדעו כמה לבקש

רבים יודעים לומר איזה שכר היו רוצים לקבל, אך מעטים קובעים סולם מדורג עם קווי ביניים וקווים אדומים חד-משמעיים. לטבע האנושי ולפסיכולוגיה של שני הצדדים - המעסיק והעובד - יש חלק קריטי בהצלחה או בכישלון של מהלך להעלאת שכר.

לטורים נוספים של אורית-קלייר ארזי:

• אל תבקשו העלאה אם אתם לא מוכנים לעזוב
• נחמדים לכולם בעבודה? אתם סמרטוט ארגוני
• די להתחסד: פוליטיקה בעבודה זה טוב
  

חשוב להבין את החשיבות המכרעת שיש לשידור חד-משמעיות, גיבוש פנימי והחלטה עמוקה, הנובעת מחשיבה עמוקה שבצידה מוכנות לקבל על עצמכם גם את הרווחים אם תצליחו לקבל את ההעלאה, אך גם את המחירים - אם יציעו לכם תוספת נמוכה מדי - לסרב לקבל אותה, על כל המשמעויות הנובעות מכך.

ואכן, בין אם תודו בכך או לא, אתם עצמכם מתנהגים לגמרי אחרת כשאתם חד-משמעיים ומשוכנעים בתוככם למה תסכימו לקבל ומה לא. אתם משדרים זאת באופן גלוי ובעיקר סמוי. למה "בעיקר" סמוי? כי בגלוי, כולם מנסים לשדר ביטחון ומי שיודע לשלוט טוב יותר בשפת הגוף שלו ולשחק - יצליח בכך יותר.

אבל פה אני מדברת על משהו אחר, מתוחכם יותר, מעמיק יותר ומרומז יותר, שבא לידי ביטוי באופן לא ממש מודע, הן לצד המשדר את מסר ה"עד כאן", כלומר העובד, והן למקבלו, כלומר הבוס.

ממש כמו בבית

רוצים הוכחה? בבקשה: חישבו על האינטראקציות עם הילדים בבית, שם התופעה ניכרת באופן יומיומי. מתי הצלחתם לעמוד בתחנונים/ לחצים/ מניפולציות/ איומים/ ברוגז או התפרצויות זעם מצד הילד, ומתי נשברתם וקניתם משהו שאמרתם קודם לכן שלא תסכימו לקנות? מתי הסכמתם שילדיכם ייצאו למסיבה שקודם לכן לא הסכמתם שישתתפו בה?

שימו לב שכשהצלחתם, הסיבה לכך היתה מצפן ערכי ברור בנושא וגבול חד-משמעי שהצבת לעצמכם. את הגבול הזה שידרתם לילד והוא הבין שבמקרה הזה, להבדיל ממקרים אחרים, ה"לא" שלכם הוא אמיתי, סופי וחד-משמעי. בפעמים אחרות "הלא" גמיש ומשמעותו האמיתית היא "אם תלחץ עלי מספיק אני אשבר, כי אין לי כוח למריבות".

לכן, לעולם אל תיכנסו לחדר המעסיק לבקש העלאה בשכר לפני שקפידו על כמה כללים פשוטים: 

1. קבעו לעצמכם את הרף הנמוך ביותר שמעבר לו:

• אם מדובר במקום עבודה חדש - לא יוכלו להסכים לקחת את המשרה המוצעת
  

• אם מדובר במקום עבודה קיים – לא יוכלו להמשיך לכהן בתפקיד הנוכחי.
  

3. קבעו לעצמכם את הרף הגבוה אליו אתם מכוונים, ובלבד שהוא ריאלי לאור הפרמטרים הבאים:

• מצב השוק - מיתון או שגשוג.
• מצב התחום בו הארגון פועל - סלולר, מלונאות וכדומה.
• הישגיכם בתפקיד, כפי שהם נתפסים מזווית המעסיק.
• הוותק שלכם.
• הפוטנציאל שלכם לתרום עוד לארגון - אם ניתן להוכיחו.
• בדיקה של רמת השכר המקובלת בשוק לתפקיד, הוותק שלכם, ההשכלה שלכם וכדומה.
  

אם תעשו שיעורי בית באמת ובתמים, באופן אובייקטיבי בהערכתכם העצמית, נותר רק עוד טיפ קריטי אחד: כשאתם אומרים את הסכום המבוקש - אמרו אותו ושתקו. אל תתנצלו, תגמגמו, תסבירו או תשפילו מבט - כל אלה הם ביטויים לחוסר ביטחון בסכום.

כאמור, אם הסכום ראלי בהתאם לכל המשתנים שפורטו, גם הבוס יודע את זה. כל ניסיון שלו, אם ייעשה, לטעון ש"השתגעתם", הוא רק טקטיקת מו"מ ואין להיבהל ממנה. רק לאחר שהוא מנסה "להוריד במחיר", יש מקום לעבודת ההכנה שעשיתם ולפירוט קצר ומתומצת של הסיבות בעטיין הסכום מציאותי, נכון והוגן.

סכנות אפשריות

אם לא קובעים "מדרגות" אלה מראש נחשפים לסכנות הבאות:

. 

לסיכום  - אל תיכנסו למו"מ על שכר ותנאים ללא קביעת ה"קו האדום" שלכם מראש. לפיכך, יש לקבוע 3 "מדרגות" מראש:

א. הרף הגבוה ביותר, המבטא את מילוי שאיפותיכם הכספיות בתפקיד הנדון.

ב. הרף הנמוך ביותר שמעבר לו תהיו מוכנים לוותר על המשרה.

ג. הטווח שביניהם, עמו תוכלו לחיות בכלל ומבלי לאבד את כבודכם התעסוקתי בפרט.

הכותבת היא מנכ"ל BossProblem יעוץ והדרכה להצלחה בעבודה, יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית