בג"ץ דן בעתירת פנסיונרים נגד חובת הפרישה

ביטול חובת הפרישה לגמלאות בישראל מתקרב להכרעה: בג"ץ קיים היום (ג') דיון בהרכב מורחב של 7 שופטים, בעתירה שהגישו שורה של פרופסורים שהגיעו לגיל הפנסיה, לאפשר לעובדים לפרוש מרצונם גם לאחר הגיעם לגיל 67. הכרעת השופטים תתקיים במועד מאוחר יותר.  

• בג"ץ: הרכב מורחב ידון בביטול גיל הפרישה
• תשכחו מפנסיה: יותר מבוגרים עובדים לאחר פרישה
• תעסוקה בגיל 60: כך תחזרו אל שוק העבודה
• מבוגרים חסרי מנוח: בני 70 ולא רוצים לפרוש
• גיל 65 זה לא קשיש: תנו למבוגרים לעבוד / דעה
  

העתירה קוראת לאפשר לעובדים המעוניינים בכך, להמשיך ולעבוד במשרתם גם לאחר גיל הפרישה הקבוע כיום בחוק. כלת פרס ישראל, פרופ' רות בן-ישראל, שנמנית על מגישי העתירה, סיפרה בראיון לאולפן ynet כיצד נאלצה גם היא לסיים את עבודתה נגד רצונה עם פרישתה מאוניברסיטת תל אביב בשנת 2000. "הייתי במצבים מאוד משפילים ולא נעימים", סיפרה בראיון. צפו בדיון המלא שערכנו באולפן ynet בהשתתפות פרופ' בן-ישראל.

העתירה הוגשה על ידי עו"ד שושנה גביש, המתמחה בדיני עבודה, בשם בעלה פרופ' משה גביש, שנאלץ לפרוש מעבודתו בטכניון בהגיעו לגיל פרישה, בניגוד לרצונו. לעתירה הצטרפו גם חתני פרס ישראל, פרופ' מרדכי שגב, פרופ' אסא כשר ופרופ' רות בן-ישראל.

בדצמבר 2013 הגישו העותרים בג"ץ תקדימי בנושא, נגד הכנסת, היועץ המשפטי לממשלה, שר האוצר והטכניון. שופטי בג"ץ בראשות הנשיא אשר גרוניס, קבעו כי העתירה תידון בהרכב מורחב - זה שנערך הבוקר - והטילו על המדינה לנמק מדוע לא תבטל כליל את חובת הפרישה בישראל בשל גיל.

בדיון שנערך היום, טענה עו"ד גביש  כי סעיף 4 לחוק גיל הפרישה משנת 2004, המאפשר לחייב עובד לפרוש בשל גילו בהגיעו לגיל 67 - סותר את חוק היסוד כבוד האדם וחירותו וחוק חופש העיסוק. "כל עוד לא תצא בשורה חדשה מבג"ץ בנושא, הסיכוי המשפטי של עובדים מבוגרים שלא להיות מופלים בחוק אפסי", אמרה. "אנחנו - כהורים, כאנשים, כאזרחים - שואפים להגשים עצמנו בכל מאודנו. העבודה היא חלק מכך".

המדינה טענה מנגד, כי השארת עובדים מעל גיל הפרישה יפגע בתעסוקת הצעירים, כי העתירה אינה משרתת בהכרח את השכבות החלשות וכי ביטול הסעיף בחוק עלול ליצור אנדרלומסיה תעסוקתית במשק. למול זאת טענה גביש, כי מניסיונן של מדינות בעולם המערבי שביטלו את חובת הפרישה - מדובר על תקופת ביניים זמנית בת 3 שנים, לאחריהן בעיות אלו נפתרות.

מצד הטכניון, שנמנה על המשיבים בעתירה, נטען כי מדובר בסוגיה מורכבת שלא בטוח כי בג"ץ צריך להכריע בה. עוד צוין כי כי גיל הפרישה בטכניון, שעומד על 68 - נקבע מכוח הסכם קיבוצי. "התערבות של בית המשפט על ידי ביטול גיל פרישה עלולה להחליש את כוחם של ההסכמים הקיבוציים, העבודה המאורגנת ועסקת החבילה בין מעסיקים ועובדים לבין ההסתדרות", טענה באת כוחם, עו"ד גילת ויזל סבן.

היום: אין אפשרות בחירה

חוק גיל פרישה קובע כיום, כי גיל חובת הפרישה עומד על 67 (נשים יכולות לפרוש מגיל 62) ומשלב זה זכאים העובדים לקבל קצבת זקנה מהביטוח הלאומי וקצבה מקרן הפנסיה או חברת הביטוח בה חסכו בתקופת עבודתם. במקומות פרטיים ניתן לרוב להמשיך להעסיק עובד לאחר הפרישה, אך כמעט שאין דוגמאות כאלה. בשירות הציבורי, לעומת זאת, אין אפשרויות בחירה בנושא.

בעתירה מפורט, כי פרופ' גביש (69) נדרש לפרוש מתפקידו כחבר סגל מן המניין עם הגיעו לגיל הפרישה לפי חוקת הטכניון. כן נטען כי כפיית פרישה, בשל גיל, עוברת על חוקי יסוד כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק וכן מהווה אפליה פסולה לכל דבר, בדומה לשאר עילות האפליה האסורות בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. 

"העותרים סבורים וכך יטענו, כי הבאה בחשבון של גיל הפרישה כשיקול לפרישה כפויה, לא כל שכן פרישה כפויה בגיל פרישת חובה מן הטכניון, מהוות פגיעה אנושה וחסרת תקנה בכבודם, בחירותם, בחופש העיסוק שלהם ובריאותם, משפילה ומבזה אותם כאנשים וכאזרחים, ומפלה אותם הפליה פסולה מחמת גיל, הכל ללא ביסוס או הצדקה כלשהם, בשל עובדה ביולוגית חסרת כל משמעות של גיל".

עוד מצוין בעתירה, כי המשך ההעסקה של מבוגרים חשוב גם מבחינת התרומה לאיכות ותוחלת חייהם וגם כמקור פרנסה. זאת על רקע המשך העלייה בתוחלת החיים לצד הירידה בקצבאות שמותירות רבים מהם עם אפשרות השתכרות נמוכה למשך שנים ארוכות.

בנוסף נטען, כי המבוגרים מהווים רוב מבין המובטלים ונותרים ללא עבודה למשך תקופות ארוכות יותר; גם כשהם מוצאים עבודה - היא בדרך כלל זמנית, במשרה חלקית ובשכר מופחת; וכי ככל שהסיכויים למצוא עבודה בגיל מבוגר קטנים, כך גדל מספרם של המבוגרים החשופים לעבודה בתנאי ניצול.

מנגד, התומכים בקביעת גיל פרישה בחוק, טוענים בין היתר כי הדבר מאפשר לצעירים להיכנס לעולם העבודה במקום המבוגרים, וכי חשוב לקבע נורמות של יציאה לפנסיה מטעמי רווחת הפרט.  

מה קורה בעולם?

בעתירה מודגם כי מדינות מערביות כמו ארצות הברית, קנדה, אנגליה ואוסטרליה ביטלו את חובת גיל הפרישה. במדינות כמו ארה"ב, אוסטרליה ובריטניה, אפשר כבר לראות שינוי מגמה וביטול של חובת גיל הפרישה, כפי שמדגימה הטבלה הבאה:

כך למשל, בארה"ב ביטלו את גיל הפרישה כבר ב-1986, באוסטרליה ביטלו ב-2004, בבריטניה ב-2011. ובקנדה ב-2012 לעובדי ציבור. בכל המדינות קיימים סייגים, למשל בארה"ב ובאוסטרליה ניתן לחייב עובדים לפרוש כאשר הדבר משפיע על היכולת למלא את התפקיד, ובקנדה ניתן לעשות זאת במקרים המעוגנים בהסכמי פנסיה קיבוציים במשרות בתחומי הביטחון והצבא.

בכל המדינות הללו ניכרה עלייה בשיעור ההשתתפות של מבוגרים בשוק העבודה. בארה"ב הוא הכפיל את עצמו ב-10 שנים, ל-19.5% מכלל האוכלוסייה ב-2010 ובאוסטרליה עלה שיעור העובדים מכלל בני 70-65 מ-10% ל-20%. בקנדה, בין 2000 ל-2011 גדל שיעור ההשתתפות של הגברים בגילאי 69-65 מ-16% ל-30% ושל הנשים מ-7% ל-18%, ובגילאי 70 ומעלה - מ-6% ל-10% אצל גברים ומ-2% ל-4% אצל נשים. 

"הופכים לשקופים"

העתירה מסתמכת על החלטה תקדימית של בית הדין הארצי לעבודה, שהכיר בקיומה של אפליית עובדים לפי שכבת גיל. בפסיקה זו נדרשה אוניברסיטת בר-אילן לשקול מחדש את החלטתה לחייב עובדת שהגיעה לגיל הפרישה, לפרוש מהעבודה בניגוד לרצונה, זאת מכיוון שאין להפריש עובד ללא מתן זכות שימוע והפעלת שיקול דעת על מצבו הייחודי.

על-פי נתוני הלמ"ס, מספרם של בני 67 ומעלה בישראל עמד ב-2013 על 715.8 אלף איש - כ-9% מכלל האוכלוסייה. בעתירה מפורטים נתוני המשרד לאזרחים ותיקים, לפיהם 65% מבני 50 ומעלה ו-64% מבני 60 ומעלה מעוניינים להמשיך לעבוד, אולם רק 13% עושים זאת. בנוסף, 65% מבני הגיל השלישי חיים מקצבאות הביטוח לאומי, רבים מהם על קו העוני.