"לגרום להם להבין שלא מדובר בגזר דין מוות"

יום האיידס הבינ"ל תמיד היה יום משמעותי עבורי, אבל מאז שהפכתי למתנדב במרפאה הפתוחה הוא אפילו משמעותי עבורי יותר. אל הבית הפתוח הגעתי באוגוסט 2008, ישר אחרי השירות הצבאי בחיל הרפואה ועם תחילת הלימודים לתואר שני במדעי החיים, בתקופה שבה עוד עשיתי את הצעדים הראשונים מחוץ לארון.

נפגשתי עם רכזת המתנדבים שמיד "קפצה על המציאה" ועל הכשרת החובש שלי וביקשה ממני להצטרף כלוקח דמים במעבדה, במרפאה הפתוחה - מרכז הבידוק ל HIV שהעמותה מפעילה. באותה תקופה היינו 5 מתנדבים. כיום, צוות המרפאה כולל למעלה מעשרים פעילים, כולנו בהתנדבות, ולאט לאט הפכנו למשפחה.

אל המרפאה הגעתי עם הרבה מידע תיאורטי ואפס מידע מעשי. ידעתי שהסטיגמה בציבור לגבי נשאים היא שהם שוכבים עם כולם, שהם לא אחראיים, שהם נדבקו בכוונה או שהם מדביקים בכוונה כדי לנקום, ובמהלך ההתנדבות שלי נחשפתי לעד כמה הסטיגמה הזו מכאיבה ופוגעת בנשאים.

ידעתי תיאורטית מה זה אומר להיות חיובי ל-HIV אבל רק ההתנדבות כאן גרמה לי להבין עד כמה מדובר בלחיות בתוך ארון סגור של בושה והאשמה. המרפאה הפתוחה מבקשת לפרק סטיגמה הקיימת בציבור לפיה איידס היא מחלה של הומואים בלבד וש-HIV הוא עניין שרק הומואים צריכים לפחד ממנו.

זה נכון שגברים ששוכבים עם גברים (בין אם הם מגדירים את עצמם כהומוסקסואלים ובין אם לא) הם אחת מאוכלוסיות הסיכון הגדולות, בעקבות אופי האקט המיני שמאפשר לוירוס לעבור בקלות רבה יותר בין גברים, אבל חשוב לזכור שהם מהווים רק חצי מהנשאים והחצי הנוסף שייך לאוכלוסייה ההטרוסקסואלית.

היא הייתה לבדה ולא ממש הבנתי מה היא עושה כאן

לעולם לא אשכח את הבחורה הצעירה שנכנסה ביום אביבי אחד דרך הדלת. היא נראתה לי סטרייטית, שלרב מגיעות יחד עם החבר לעשות בדיקה משותפת, לפני שמחליטים להפסיק להשתמש באמצעי מניעה, אך היא הייתה לבדה ולא ממש הבנתי מה היא עושה כאן. היא ביקשה להיבדק ובמקרה באותו יום הייתי במשמרת בתור יועץ.

קראתי לה לחדר הייעוץ ושאלתי אותה האם היא קיימה מגע מיני לא מוגן והאם היא יודעת איך להלביש קונדום, מהן דרכי ההדבקה והמניעה ואיך להגן על עצמה. הבחורה היססה, שתקה, ונראה היה לה לא נעים לה להיות בסיטואציה, על אף שהייעוץ משתדל להיות נעים ובגובה העיניים. אנחנו לא לובשים חלוקים לבנים ומטרת הייעוץ היא לא להבהיל באינפורמציה קלינית אלא יותר להיות שיחה ידידותית שמעבירה מידע. לאט לאט היא נפתחה ובמהלך השיחה היא גילתה לי את הסוד הנורא - היא נאנסה לפני שלושה ימים והיא מבקשת לעבור בדיקת HIV כדי לבדוק האם נדבקה במשהו.

"טפטפתי טיפה לתוך הקיט המהיר, וזו היתה החצי שעה הארוכה בחיי"

אני מודה שנבהלתי. בהכשרה שלנו אנחנו מתמודדים עם סיטואציות רבות שעולות בחדרי הייעוץ אבל הן אינן נוגעות לפגיעה מינית. הנחת היסוד של המרפאה היא שחבר'ה מקיימים מין בהסכמה שייתכן שהוא לא מוגן, אבל הוא עדיין בהסכמה. שאלתי אותו האם היא רוצה לבוא איתי למשטרה להתלונן והיא התחילה לבכות ואמרה שהיא לא מעוניינת. היא עשתה בדיקת הריון ולקחה פוסטינור אתמול, והיא רוצה רק לשכוח שזה בכלל קרה לה. היא רוצה לעשות בדיקה וזהו, לוודא ששום דבר מהאונס הנוראי לא נשאר איתה או בתוך הגוף שלה, ולשים את זה מאחוריה. הלב שלי נשבר.

לא יכולתי לבצע את מבוקשה. אמרתי לה שהבדיקה ל HIV מסוגלת לאתר נוגדנים בדם רק לאחר כחודשיים מרגע החשיפה והיא לא תועיל לה בשלב זה. יחד עם רכזת המרפאה שלנו ליוויתי אותה לביה"ח הדסה לקבלת טיפול למניעת חשיפה, טיפול שמקבלים אנשים בסיכון להדבקות ב HIV, שיעיל רק אם ניתן ימים מועטים לאחר החשיפה. זה טיפול קשה, אבל היא ביקשה לקבל אותו כדי לדעת שהיא יכולה לשכוח את מה שעברה. זה היה המעט שיכולנו לעשות עבורה ושמחנו לעשות זאת.

לאחר מספר שבועות היא חזרה כדי לעשות בדיקה. שוב הייתי במשמרת ושמחתי לראות אותה. מצבה הנפשי כבר היה טיפה יותר יציב ונראה לי שהיא שמחה לראות פנים מוכרות. הפעם לקחתי לה את הדם בעצמי. טפטפתי טיפה לתוך הקיט המהיר, וזו היתה החצי שעה הארוכה בחיי עד שהתוצאה שלה הראתה שהיא שלילית. כל כך שמחתי שכמעט התחלתי לבכות בעצמי. נכנסתי איתה לחדר הייעוץ שוב וסיפרתי לה שהכל בסדר ושהיא שלילית. לקחנו ליתר בטחון עוד בדיקה כדי לשלוח למעבדה, אבל היא כבר יכולה היתה לישון בשקט.

שמחתי להיות שם עבורה, גורם ידידותי, בתוך ארגון ידידותי

זו היתה בדיקה אנונימית. היא מעולם לא סיפרה לי איך קוראים לה, ואני לא שאלתי, אבל לעולם לא אשכח אותה ואת הבעת השמחה

שהיתה לה על הפנים. שמחה שמהולה בזכר הטראומה אותה עברה ובזכר הכאב שהביאה איתה. שמחתי להיות שם עבורה, גורם ידידותי, בתוך ארגון ידידותי. אדם שלא שפט אותה ואת הבחירות שלה, לא ניסה להכתיב לה מה לעשות ואיך לנהל את הסיטואציה שנכפתה עליה. שמחתי לתת לה תשובה שלילית (שהיא אינה נדבקה בוירוס), אם כי לא פעם אנחנו מוסרים תשובות חיוביות ומלווים את הנשאים בתחילת הדרך הקשה להשלמה וקבלת טיפול.

ההתנדבות במרפאה הפתוחה היא כזו. היא החוויה המטלטלת של לתת תשובה שעשויה להיחוות כגזר דין מוות על ידי שומעיה, ואז לנסות ולעבד אותה יחד עם הנבדק. לנסות לגרום לו או לה להבין שלא מדובר בגזר דין מוות וכי חיים שלמים עוד עומדים בפניהם. מדובר בהתנדבות הכי משמעותית שעשיתי בכל חיי.

יום האיידס הבינ"ל יתקיים ב-1.12. יום לפני כן, ב 30.11 יתקיים בידוק ל HIV במרפאה הפתוחה. המרפאה תעניק בדיקות חינם לכל פונה באותו ערב ואני ממליץ בחום ללכת ולהיבדק.  הבית הפתוח לגאווה וסובלנות. רחוב הסורג 2, ירושלים, קומה א'.