לאמא שלי אין מושג עד כמה הבת שלה בודדה
לבסוף הוא הלך. מיד לקחתי צ'ייסר טקילה כדי שאולי יהיה לי שמח יותר וכדי שאולי לא אזכור מחר שזה בכלל קרה. גם רקדתי למרות שלא היה לי מקום לזוז, דיברתי עם כולם למרות שאני בדרך כלל בקושי אומרת להם שלום באוניברסיטה, וחייכתי עד שהגעתי לאסלה והפה שלי היה בתוכה
אני מרגישה בדיוק כמו שהרגשתי לפני שנתיים, כשאבא שלי גסס לו בבית החולים, ואני פירקתי את נפשי באלכוהול, הרבה אלכוהול, כל כך הרבה אלכוהול עד שלא זכרתי בכלל מה אמרתי בלילה, עד שלא הצלחתי ללכת, עד שלא זכרתי את עצמי.
עוד בנושא:
תיק! הוא קנה לי תיק! ואני כבר חשבתי שיציע
לא מצליחה למצוא אהבה? זה כנראה גנטי
והינה זה שוב קורה, אחרי שנגמלתי והצלחתי לשתות רק בירה אחת נפלתי שוב בפח. הרגשות הציפו את חיי ולא הצלחתי לברוח מהם. לא הצלחתי לא להרגיש, ולרגע רציתי לחזור לבחורה שהייתי פעם שמיום רביעי עד שבת יצאה לפאב, שתתה ושתתה עד שלא זכרה עוד את עצמה.
האירועים האחרונים בחיי החזירו אותי בדיוק לנקודה שכל כך בא לי לשכוח. אמא שלי יוצאת עם בחור חדש. היא כבר בקושי נמצאת בבית. בזמן שכולם חולמים שיהיה להם בית ריק בלי הפרעות כדי שיוכלו לעשות מה שבזין שלהם, היציאה שלה מהבית משאירה אותי לבד, בלי המשפחה שלי, שגם ככה הצטמצמה בעל כורחי. אין לי אמא בשבת שתדאג לי, תשב איתי בארוחת שישי או תחכה לי בלילה עד שאחזור שיכורה קלות.
במוצאי שבת האחרונה היא אמרה לי שהחבר החדש שלה מתכנן להשכיר דירה בעיר שלנו והיא תעבור לגור איתו, כך שאשאר בבית לבד. למשמע הבשורה הזאת כמעט פרצתי בבכי. הלב שלי החסיר פעימה רק מהמחשבה שזה באמת יקרה ושכל יום שעובר מקרב אותי יותר ויותר ללבד שלי.
אז מה עשיתי? יצאתי לשתות ושתיתי בצורה כזאת שלא זכרתי מה אמרתי בלילה. לא הצלחתי ללכת ולא זכרתי את עצמי. א', הבחור שאני מחבבת, בא גם כן לפאב בו חגגנו ואני התנהגתי כאילו שאני הבן אדם הכי מאושר בעולם, ואולי באמת הייתי כזאת. רק לכמה רגעים שכחתי שהוא בכלל לא רוצה אותי, שאנחנו רק ידידים ושעוד כמה שנים יש מצב שבכלל נהיה שותפים בעסק שכרגע אנחנו בונים.
א' ואני החזקנו ידיים כדי שלא אפול על הריצפה, והוא ליווה אותי לשירותים. עמדנו קרוב קרוב האחד לשני עד שכבר כולם חשבו שהתנשקנו, בזמן שהוא בכלל לחש לי "אני מתבאס כי ראיתי את האקסית שלי בפאב ואני חושב שאני עדיין אוהב אותה". הוא לחש לי שהוא רוצה ללכת, ואני? אני ניסיתי לשכנע אותו להישאר, בזמן שהוא רק החזיק לי את היד כדי שלא אפול. כמה חבל שהוא לא ידע שנפלתי ברגע שהגעתי לפאב.
לבסוף הוא הלך. מיד לקחתי צ'ייסר טקילה כדי שאולי יהיה לי שמח יותר וכדי שאולי לא אזכור מחר שזה בכלל קרה. גם רקדתי למרות שלא היה לי מקום לזוז, דיברתי עם כולם למרות שאני בדרך כלל בקושי אומרת להם שלום באוניברסיטה, וחייכתי עד שהגעתי לאסלה והפה שלי היה בתוכה.
אני בת יחידה שעומדת להיות גם חסרת משפחה, ולא כי אני רוצה לצאת מהבית ולהשכיר לי דירה בעצמי, אלא כי נכפה עליי להישאר לבד. אלוהים החליט להחסיר לי אבא, ואמא החליטה לעזוב. אני מרגישה שהגלגל התחיל שוב להסתובב בזמן שאפילו לא שמתי לב שהוא מתחיל, בזמן שעוד לא ישבתי ובטח שלא שמתי חגורת בטיחות כדי שלא אפול.
לפנייה לכתב/ת 
