אתמול היה רע, ו(אולי) יהיה גם מחר
שתי הסכנות החמורות ביותר לקיומה של מדינת ישראל הן מלחמת אחים, והעברת ההכרעה על עתידנו לאו"ם. אם אנחנו לא רוצים לראות בחורבן ממלכת ישראל - כדאי שנתבונן רגע בריבונות היהודית האחרונה שהייתה כאן לפנינו, ונפנים לקחים
מלחמת האחים הורקנוס ואריסטובולוס, בני ינאי ושלומציון (הנינים של שמעון בן מתתיהו, אחיו של יהודה המקבי), דור רביעי למשפחת חשמונאי – היא שגרמה לנפילת ממלכת חשמונאי - הריבונות היהודית האחרונה עד לתקומת מדינת ישראל.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
לפני הפוליטיקה וההיסטוריה, חשוב להבין בקיצור את הרקע התרבותי: ההתייוונות לא התחילה באמונה הדתית, לא בפילוסופיה, ולא בשליטה בירושלים ובמקדש – ההתייוונות מתחילה תמיד בשמות פרטיים נוכריים, כי השפעת התרבות השלטת ניכרת מיד בשמות פרטיים – שמות משפחה שמרניים יותר; שמות מקומות עוד יותר; שמות הרים ונהרות שמרניים מכולם; אבל שמות פרטיים הם הרוח הנושבת.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- מצרים: ההילולה בקבר רבי יעקב אבוחצירא - אסורה
- לבם במזרח: לא קל להיות רב אמריקאי
- שקופות: כשדבורה רצתה הפסקה בהריונות/ רות קוליאן
דור או שניים לפני חילול המקדש וגזירות הדת, כבר פשטו שמות יווניים ביהודה עד כדי כך, שנשיא החכמים, ממשיכו של שמעון הצדיק, נקרא "אנטיגנוס איש סוכו" (אבות פרק א', ג). תארו לכם את פוסק הדור, ראש חכמי ישראל, בשם הרב "פיטר" או "פאולוס" - כמו בכמה קהילות יהודיות מתבוללות למחצה, ברחבי העולם. חלק גדול מהשמות הפרטיים ביהודה כבר היו שמות יווניים עוד לפני שעלה על דעתו של מישהו לשלוח יד במקדש.
השמות העבריים נכחדו
אבל במשפחת מתתיהו ובניו היו שמות עבריים-יהודיים בלבד. בדור הראשון והשני גם לא רצו להעלות כתר מלוכה אפילו במחשבה –
שמעון בן מתתיהו נתמנה לנשיא ולכהן גדול על ידי "הכנסת הגדולה", "עד עמוד נביא נאמן" (מקבים-א פרק י"ד 41), כי רק נביא נאמן (כשמואל הנביא, בדורו) יכול למשוח מלך.
ינאי ואחיו כבר הניחו על ראשם כתר מלכות, ובני ינאי כבר נלחמו בדם ואש על הכתר. בדור השני והשלישי, ימי המלוכה, גם יצרו בני החשמונאים בשמותיהם הפרטיים, פשרה עם התרבות הסובבת – שם יהודי בעברית, ושם יווני ביוונית.
במקורות העבריים לא נזכר מעולם "יוחנן הורקנוס הראשון", ולא "אלכסנדר ינאי", והם כתובים כך רק בספרי היסטוריה שטחיים. במקורות חז"ל ובמטבעות נזכרים בעברית רק "יוחנן כהן גדול", "יהונתן כהן גדול" או "ינאי המלך". גם הם וגם העם הכירו אותם רק בשמם היהודי.
אבל במקורות היווניים כבר כתבו "הורקנוס", "אלכסנדרוס המלך" – ועל המטבעות שטבעו מלכי החשמונאים, הוטבע השם היהודי (בעברית) מצד אחד, והשם היווני (ביוונית) מן הצד השני.
בדור הרביעי נשכחו כליל השמות היהודיים (יוחנן ויהודה), וגם במקורות העבריים מופיעים תמיד "הורקנוס ואריסטובולוס", וכך הם נקראו בפי עצמם, ובפי העם. ואלה מי שחוללו את מלחמת האחים, והסגירו את העצמאות היהודית לידי רומא.
הון-שלטון נוסח החשמונאים
חז"ל סיפרו על קטע ממלחמת אחים זאת, ותיארו אותה כך (מנחות סד ע"ב): "כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, והיה הורקנוס
מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים (בבית המקדש), בכל יום ויום היו משלשלים להם דינרים בקופה, ומעלים להם (קורבנות) תמידים (כדי שלא תיפסק עבודת המקדש).
"היה שם זקן אחד, שהיה מכיר (בקי) בחוכמת יוונית, לעז להם (דיבר איתם בלשון לעז) בחןכמת יוונית, אמר להם: כל זמן שעסוקים בעבודה (במקדש), אין נמסרים בידכם – למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר..."
אבל חז"ל נמנעו מלספר את הנורא מכל. יוסף בן מתתיהו, שמביא בשינוי קל את הסיפור המובא לעיל ("קדמוניות היהודים", ספר י"ד, מהדורת שליט עמ' 119), מוסיף לפני כן עוד קטע על חוני המעגל, הצדיק המפורסם:
"הוא הובא למחנה היהודים (הורקנוס), והם דרשו ממנו שכשם שהתפלל והפסיק את הבצורת, כך יערוך תפילות נגד אריסטובולוס ובני סיעתו, המורדים (בהורקנוס הבכור), וכשהתנגד וסירב, הכריחו ההמון – אז עמד בתוכם ואמר: 'אלוהינו מלך העולם, מאחר שאלה העומדים איתי הם עמך, והנצורים כוהניך, בבקשה ממך שלא תשמע את אלו נגד אלו, ולא תקיים מה שמבקשים אלו נגד אלו'.
"(כשעמד) והתפלל תפילה זו, הקיפו אותו הרשעים שביהודים והרגוהו בסקילה; מיד נפרע מהם האלוהים על אכזריותם, והטיל עליהם עונש על רצח חוני..."
הולדת הקנאות
ההכרעה במלחמת האחים הנוראה באה כאשר נסעו שני האחים לדמשק, והתייצבו לפני פומפיוס, המושל הרומאי בארצות המזרח, כדי שהוא יקבע מי ימלוך ביהודה. פומפיוס ידע כבר על חולשתו של הורקנוס, ועל תקיפותו (המסוכנת) של אריסטובולוס, והעביר את השלטון בארץ לידיו, ידי רומא.
העצמאות של ממלכת החשמונאים נפלה במסירת ההכרעה לידי המעצמה הגדולה שמעבר לים. אריסטובולוס המשיך במלחמה עד שהוכרע, והורקנוס הנוח והחלש קיבל את הכהונה הגדולה בחסות רומא. 30 שנות מרד חשמונאי ו-77 שנות עצמאות חשמונאית ירדו לתהומות.
אז נולדה גם האידיאולוגיה הקנאית – מלחמת חורמה נגד השלטון הרומי, מתוך רוח של מאבק חסר פשרות, גם כשהיה חסר תקווה, מאמץ נואש להציל את העצמאות היהודית שאבדה, "ראש בקיר" - עד חורבן ירושלים ובית המקדש, ועד חורבן ביתר.
שתי הסכנות החמורות ביותר לקיומה של מדינת ישראל הן מלחמת אחים, והעברת ההכרעה על עתידנו לאירופה ולאו"ם. עצמאות ישראל פירושה הכרעה דמוקרטית שכולם מקבלים, גם כאשר היא סותרת אמונות יסוד ותקוות עתיד של מחנה פוליטי, או של "שבט" משבטי ישראל.
