ויו לה פרנסואה הולנד

הצרפתים הם אומה מפגינה. מימי המהפכה של 1789 ועד היום יש מסורת של ירידה לרחובות על מנת לדרוש זכויות, להביע כעס על השלטון, שמחה, או לחילופין זעזוע מאירוע והזדהות עם רעיון.

נשיאים צרפתים חוששים בדרך כלל מהמסורת הזו, שיכולה בקלות לערער את אחיזתם בשררה, אבל פרנסואה הולנד, הנשיא הנוכחי, ידע לרתום את האנרגיות האלה לטובת רעיון נעלה. חמישה מיליון בני אדם יצאו שלשום לרחובות ברחבי צרפת, מיליון וחצי רק בפריז, על מנת לחבק את עקרון חופש הביטוי מחד גיסא ואת הקהילה היהודית מאידך גיסא. מעולם לא נראה מפגן כוח כזה של הדמוקרטיה הליברלית.

מתקפת טרור בצרפת - כתבות נוספות:

הבת נרצחה בפיגוע בתוניסיה, הנכד נרצח במרכול בפריז

עצרת זכרון לנרצחים במרכול היהודי: "לא מפחדים"

בת זוגו של נרצח בפריז: "לקחת חלק ממני"

גל עלייה בדרך: "המצב בצרפת קטסטרופלי"

באופן מוזר זה קרה דווקא במשמרת של מי שנחשב נשיא חלש ואפרורי, שכמעט מיום כניסתו לתפקיד מידרדר במורד המדרון החלקלק של סקרי הפופולריות והגיע לשפל חסר-תקדים ומגרד מספר חד-ספרתי באחוזי הפופולריות. דווקא הוא ידע לעורר את הציבור ולהבטיח שלא יתפתה לעבור לסדר היום אחרי פיגועי הטרור של מה שמכונה שם כבר "השבוע השחור" של ינואר 2015.

הוא לא הצליח בקריאת "אחריי" על מנת להוציא את ארצו ממשבר כלכלי עמוק וגם לא בניסיונות להחלים ממשבר זהות קשה שמתדלק את הימין הקיצוני, אבל המתקפה המשולבת על אחת מאושיות הדמוקרטיה (חופש העיתונות), על שלטון החוק (שוטרים) ועל המרקם הפלורליסטי של החברה הצרפתית (הקהילה היהודית) הצליחה ללכד צרפתים מכל שדרות החברה ולייצר תמונה של סולידריות שתיצרב בתודעה לעוד שנים רבות.

ארונות הנרצחים במרכול היהודי בדרך לארץ(צילום: יפה עירון-קוץ)

המתקפות ליכדו את הצרפתים(צילום: רויטרס)

זה קרה דווקא במשמרת של מי שנחשב נשיא חלש (צילום: עידו ארז)

מנהיגי העולם צועדים בעצרת נגד הטרור(צילום: רויטרס)

ייתכן שזו שעתו הגדולה. הולנד עם קנצלרית גרמניה מרקל(צילום: AFP)

האם זו שעתו הגדולה של פרנסואה הולנד? ייתכן. מנהיגים אפרוריים אחרים בעולם פרחו לפתע נוכח משבר ואתגר שהתגלגלו לפתחם. עד לרגע זה הוא היטיב לנווט. בנוסף לגיוס ההמונים לאמירת "לא" מהדהד לטרור האיסלאמי, הוא השכיל לגייס את מנהיגי רוב מדינות אירופה ומנהיגים נוספים להתייצב סביבו במחווה שמבטאת סולידריות, אבל גם מונעת מצב שבו כל העיניים המצפות למענה לאיום הטרור יהיו נשואות רק לצרפת.

ואכן, את הזרועות המשולבות שנצפו שלשום בשורה הראשונה של מצעד המיליונים צריך לתרגם לשיתוף פעולה בינלאומי נרחב בתחום המודיעיני והמבצעי. רק כך ייווצר סיכוי של ממש להחזיר מלחמה ולקעקע את שורשי הקיצוניות האלימה שמלבלבת בפרברי הערים הגדולות ברחבי אירופה ומגדלת את תאי הטרור. גם אם בפועל בוצעו בחודשים האחרונים פיגועים בעיקר בצרפת, לכולם ברור שהטרור האיסלאמי לא נולד בצרפת וממילא הוא גם לא ימות שם.

בשולי ההתכנסות המרשימה של המנהיגים נפגשו גם שרי הפנים, אלה שיצטרכו להוביל את הקרב הזה, וקבעו לקיים ועידה בינלאומית למלחמה בטרור בחודש פברואר. המארחת? וושינגטון. אני מעריך שיותר משנשיא צרפת נעלב מכך שגוזלים ממנו לכאורה את המנהיגות, הוא משמיע אנחת רווחה מכך שחובת ההוכחה ירדה מכתפיו.

אלא שהדבר נכון רק חלקית. הוא אולי לא יוביל את המאבק העולמי בטרור, אבל יש לו עבודה רבה מבית. מבחן המנהיגות לא יכול להסתכם באירוע עממי, מרשים ככל שיהיה. השלטון צריך להחזיר את היוזמה לידיו, להקשיח חקיקה, לחזק אכיפה ולהפגין נחישות במאבק על זהותה של צרפת. שישה מיליון מוסלמים לא הולכים לשום מקום ואם לא ישכילו כל הנוגעים בדבר - ממשל ומנהיגות קהילתית - להעביר קו גבול ברור בין הרוב שוחר השלווה והשגשוג לבין המיעוט המשחר לקרב בשם האיסלאם הפונדמנטליסטי, יהיה יותר ויותר קשה לשאוב את הרוב אל חיק החברה הצרפתית.

עוני, אבטלה, גטואיזציה ובערות הם אזור הציד המושלם עבור המטיפים הקיצוניים ואם המיינסטרים הפוליטי לא יאחז בשור בקרניו, הזירה תופקר בידיה של מארין לה-פן ומפלגת הימין הקיצונית שלה. היא מצדה תעשה הכול כדי להרחיק את המיעוט המוסלמי מחיק החברה הצרפתית. קיצונים משני הצדדים מחזקים כידוע זה את זה.

לא יהדות מצוקה 

והיהודים בכל זה? הקהילה חיה בתחושת משבר של ממש, הן בשל גל הטרור הפוגע בה שוב ושוב ואולי אף יותר מזה בשל אווירה עכורה כלפיה בשכונות מסוימות, בבתי הספר, במטרו וכו'. אבל מוטב לא להתבלבל - זו לא יהדות מצוקה. יותר מבכל זמן בהיסטוריה, יהודי צרפת מעורים בחיי החברה הצרפתית, על כל מעמדותיה ובעיקר באליטות העסקיות, הממשלתיות והאינטלקטואליות.

מאחוריה ניצבים איתנים הממשלה, התקשורת, אנשי רוח ותרבות וגם רוב רובו של הציבור הרחב בהגנה מפני האנטישמיות שנחשבת בעיניהם תועבה. רבים יעלו לישראל, שאליה הם קשורים ממילא

 בעבותות, יותר מכל קהילה אחרת בעולם. הם יעשו זאת מתוך שכנוע עצמאי שמקומם בישראל, או שמקומם כבר לא בצרפת, או שילוב בין השניים.

יחד עם זאת, בטווח הנראה לעין, הרוב המכריע יישאר בצרפת, אזרחים צרפתים ששלומם ורווחתם הם לא רק אחריות של החברה הצרפתית וממשלתה, אלא גם מדד לחוסנה ולדבקותה בערכים שבעטיים יצאו מיליונים להפגין. לכן, קריאות ליהודים למלט את נפשם מצרפת הן לא רק מופרכות, הן גם עלולות לערער את תחושת החובה הזאת של החברה הצרפתית כלפי אזרחיה היהודים ולדחוק אותם עמוק עוד יותר אל הפינה המסוכנת של החשדות לנאמנות כפולה.

דניאל שק היה שגריר ישראל בצרפת