שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock
    מדינה בת 66 מחפשת מדיניות חוץ עם תכלית
    המלחמה בעזה, החרם שצובר תאוצה והמהלכים הפלסטיניים בעולם: 2014 לא האירה פנים לישראל בזירה הבינ"ל, והמצב לא ישתפר כל זמן שמדיניות החוץ שלה חסרת תכלית ונעה סביב חוסר עשייה. אז מה צריך לעשות?

    "לישראל אין מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים" (הנרי קיסינג'ר)

     

    שנת 2014 לא בישרה טובות למעמדה של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. מבצע "צוק איתן" אמנם זכה בתחילה להבנה בינלאומית, אך עם הסלמת המלחמה והעלייה במספר ההרוגים הפלסטינים, השתנתה המגמה וגברה הביקורת. תנועת החרם על ישראל הלכה וצברה תאוצה, הלחצים המדיניים הבינלאומיים גברו, וגם הכישלון במועצת הביטחון של ההצעה הפלסטינית לסיום הכיבוש תוך שנתיים, היה בסך הכול על חודו של קול אחד ובשל לחץ מדיני של ארצות הברית על ניגריה ורואנדה, שתי חברות זמניות במועצת הביטחון.

     

    "מגלים עולם " - מאמרים אחרונים:

    רב-עומאן: הסולטן גוסס וקרב הירושה בדרך / יואל גוז'נסקי

    ציון 6 בתעודה: האם ישראל מדינה מושחתת? / ד"ר דורון נבות

    ישראל והגוש הסוני: משת"פ חשאי לפיוס? / יואל גוז'נסקי

    בלי איסלאם. הדמוקרטיה הגדולה עולה כיתה / ד"ר גיורא אלירז

     

    השחיקה המתמשכת מובילה לחשש אמיתי למעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל וללגיטימציה שלה. זהו איום אסטרטגי ואל מולו המדיניות הישראלית היא חסרת תכלית ונעה סביב חוסר עשייה, שכבר מקודש על מזבח הסטטוס קוו, כאילו הוא בר קיימא או מיטיב עם מי מאיתנו.

     

    שיתוף הפעולה עם דרא"פ הפך עם קריסת משטר האפרטהייד לאבן ריחיים על צווארה של מדינת ישראל. מנדלה ודה קלרק מקבלים את פרס נובל לשלום באוסלו ב-1993 (צילום: AFP)
    שיתוף הפעולה עם דרא"פ הפך עם קריסת משטר האפרטהייד לאבן ריחיים על צווארה של מדינת ישראל. מנדלה ודה קלרק מקבלים את פרס נובל לשלום באוסלו ב-1993(צילום: AFP)

    מדינה תאבת חיים לא יכולה להרשות לעצמה חוסר מעש ולסבול את המחיר שהלחץ הבינלאומי יביא איתו. עליה להתכונן מבעוד מועד ולצאת לדרך חדשה. כבר הנס מורגנטאו, התיאורטיקן הריאליסט החשוב, דיבר על הצורך בתכלית (purpose) למדיניות החוץ. מורגנטאו לא הגדיר מהי תכלית, אך הוא התייחס לקיומה או אי קיומה כעובדה שאותה ניתן ללמוד בבחינה מדוקדקת של הישגים ותוצאות של מדיניות, הישגים שיחדיו יוצרים רצף החושף דפוס ייחודי הקושר את העבר, ההווה והעתיד. הרצף הזה נוגע במיוחד להכפפת מדיניות החוץ למען מערכת נורמטיבית מסוימת. קיומה של תכלית הופך את המדינה האמורה למודל ליתר המדינות.

     

    ערכים ואינטרסים לא נמצאים בסתירה

    בדומה למורגנטאו דן ג'וזף נאי, תיאורטיקן ליברל בן זמננו, בעוצמה רכה כמשאב חיוני של מדינה באמצעותו היא משפיעה על מדינות אחרת לא באמצעות כוח וכפייה, אלא באמצעות המשיכה של ערכיה והיותה מודל לחיקוי. כאשר (ואך ורק כאשר) התנהגותה הבינלאומית של מדינה הולמת את ערכיה ואלו הם ערכים בעלי תוכן המדבר גם אל מדינות אחרות, הרי שהמשאב יקר הערך של עוצמה רכה הופך לקיים וזמין. כל עוד ארה"ב מדברת בשם ערכים אוניברסליים ועקרונות דמוקרטיים ופועלת בשמם הרי שיש לה עוצמה רכה, אך כאשר נחשף ברבים שהיא עצמה בוגדת בערכיה הללו, היא מאבדת את עוצמתה זו.

     

    ומכיוון תיאורטי נוסף אנו יודעים כי ערכים ואינטרסים אינם נמצאים בסתירה, אלא הם מבנים אלו את אלו, למשל דרך הזהות. השאלה מי אנו מכתיבה את הערכים שלנו ועוזרת לנו להבין את האינטרסים שלנו ולפרשם. חשבו על הדיון של המקום של ישראל בעולם ואם עליה לנסות ולהשתלב במזרח התיכון או לכוון אירופה והמערב. זהו דיון על מהותו של האינטרס הלאומי, שלא ניתן לנתקו מהדיון על הזהות שלנו והערכים הישראליים. וכך גם הדיון על עתיד השטחים הכבושים/הגדה המערבית/יהודה ושומרון (ושימו לב למטען ההיסטורי והפוליטי של כל שם שכזה), אינו ביטחוני "קר" ואינו יכול להיות מנותק ממי אנחנו הישראלים ומהו הקשר שלנו למקום הזה. ערכים ואינטרסים אינם מצויים בסתירה אלא במתח, שיכול להיות מפרה.

     

    ארה"ב משפיעה על מדינות אחרת לא באמצעות כוח וכפייה, אלא באמצעות המשיכה של ערכיה והיותה מודל לחיקוי. אובמה ובתו מליה נהנים מגלידה בהוואי (צילום: AP)
    ארה"ב משפיעה על מדינות אחרת לא באמצעות כוח וכפייה, אלא באמצעות המשיכה של ערכיה והיותה מודל לחיקוי. אובמה ובתו מליה נהנים מגלידה בהוואי(צילום: AP)

    מכאן שעל מדינת ישראל לחשוב על תכלית למדיניות החוץ שלה, שתחברה לעולם ערכים, תוציאה לדרך חדשה ותציל את הלגיטימיות הנשחקת שלה. על אנשי המקצוע של משרד החוץ להוביל תהליך של אימוץ תכלית ועיצובה, זאת באמצעות התייעצות עם אנשי רוח ואקדמיה ממגוון תחומים וממגוון מגזרים: יהודים ולא יהודים, ערבים, נשים וגברים, דתיים וחילוניים, מהמרכז והפריפריה. זהו תהליך באמצעותו נוכל לחפש בתוך עצמנו ולזקק ערך או שניים, היכולים להוות תכלית חדשה למדיניות החוץ הישראלית. על הממשלה לקיים דיון על התכלית, לאמצה ולהוביל את מדינת ישראל בהתאם לה. לא כסיסמה ריקה ורטוריקה המסתווה למלאכת הסברה ואינה אלא תרגיל שקוף בצביעות ובריחה מאחריות ומעשה.

     

    מרכיבים למדיניות: ערכים, צרכים וידע להיטיב

    הנה הצעה ראשונית לתכלית אפשרית שכזו: ידע להיטיב (knowledge for the good). ידע עמד תמיד במרכז ההווייה היהודית וחשוב לא פחות הוא האתוס של החברה הישראלית על מגוון מגזריה. ידע מהווה מסלול מוביליזציה והתקדמות בחברה, וכמה אנו אוהבים להתגאות בהיותנו מעצמת הסטארט-אפ (הזנק). מדינת ישראל זקוקה למדיניות חוץ הנסבה סביב תכלית המשלבת ערכים וצרכים, וידע להיטיב יכול להיות התכלית הזו ויכול לייצר את המסגרת המדינית החדשה: הוא נובע מתוכנו ומכוון החוצה, אל העולם; הוא משקף עולם ערכים פנימי, אבל רלוונטי ומקרין לעולם כולו. הוא גם מקשר אותנו למדינות הדמוקרטיות אליהן אנו שואפים להשתייך.

     

    ידע יכול להוות מנוף חיוני למדיניות של סיוע אזורי ולהוות בסיס לשיתוף פעולה אזורי וגלובלי. ברור כי ידע טכנולוגי נדרש על מנת להפוך את משאבי הטבע העצומים הקיימים באזורנו, כולל מאגרי הגז שהתגלו בחופי ישראל, למקורות של רווחה. ידע טכנולוגי נדרש גם על מנת שתהליך ההתמרה ממשאבי טבע לרווחה יעשה בדרכים ידידותיות לסביבה. ידע, אם כך, מצוי בצומת דרכים מרכזי לשיתופי פעולה, היכולים להניע תהליכים של יישוב סכסוכים.

     

    בשנות ה-60 עשתה ישראל שימוש ציני בידע שלה במדיניות הסיוע שלה למדינות אפריקאיות. חיילים קונגולזים (צילום: AFP)
    בשנות ה-60 עשתה ישראל שימוש ציני בידע שלה במדיניות הסיוע שלה למדינות אפריקאיות. חיילים קונגולזים(צילום: AFP)

    אך בידע להיטיב הכוונה אינה רק לידע טכנולוגי, אלא גם לידע כתשתית תרבותית, כפרי של עץ הדעת טוב ורע. תפיסה עמוקה כזו של ידע מנוגדת לשימוש ציני בידע, כפי שלמשל עשתה מדינת ישראל במדיניות הסיוע שלה למדינות אפריקה בשנות השישים של המאה העשרים. אז ידע טכנולוגי, רפואי וביטחוני שימש בעיקר לחיזוק הקשרים עם אליטות מקומיות. המדיניות קצרת הטווח הזו פגעה באינטרסים המדיניים כאשר האליטות הוחלפו באליטות אחרות, או כאשר אירע שינוי משטרי עמוק יותר. כך, שיתוף הפעולה עם דרום אפריקה, שהתבסס על ידע טכנולוגי ומפגש אינטרסים, הפך עם קריסת משטר האפרטהייד לאבן ריחיים על צווארה של מדינת ישראל.

     

    ידע להיטיב הוא אם כן גם דעת טוב ורע וההבנה הנגזרת כי כבני אנוש הצרכים של כולנו דומים וכולנו ראויים להכרה וכבוד. זוהי תפיסת הידע ככלי מוסרי של הכלה במקום הדרה, ומנוף לכבוד הדדי ולא להתנשאות. ככזה ידע להיטיב צריך לעמוד גם בבסיס המשא ומתן עם הפלסטינים ולייצר דיאלוג, שבסיסו כנות ולא צביעות, נכונות ולא כוחנות; דיאלוג החותר לפיוס ושלום ובה בעת מעגן לדורות את הלגיטימיות הבינלאומית של מדינת ישראל.

     

    ויתרון נוסף: ידע להיטיב כתכלית של מדיניות החוץ, יאלץ אותנו גם לחזור לעצמנו ולהציב את החינוך במרכז, כך שידע ימשיך להגדיר אותנו ואת עולמנו הפנימי, כמו גם את מדיניות החוץ שלנו.

     

    פיקי איש שלום הוא פרופסור חבר במחלקה ליחסים בינלאומיים וראש המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים

     

    המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם" שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מדינה בת 66 מחפשת מדיניות חוץ עם תכלית"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: EPA
    מדינה תאבת חיים לא יכולה להרשות לעצמה חוסר מעש (ארכיון)
    צילום: EPA
    אז אולי נלך על ידע להיטיב? פיקי איש שלום
    מומלצים