איך מעלימים פריצת דיסק? מסע הייסורים של עדי
זה התחיל בכאב קטן, כמו שריר תפוס, ברגל שמאל - ותוך מספר חודשים הפך לכאב משתק, שהצריך אינספור טיפולים לשיכוך הכאבים. בגיל 30, רגע אחרי שהתחילה עבודה חדשה ולימודים לתואר שני, נאלצת עדי מלר להתמודד עם פריצת דיסק. חוויות ממסע הייסורים שלה בטור אישי כואב
כמו כל מערכת יחסים משמעותית בחיי, גם פריצת הדיסק שלי התגנבה אל חיי כמעט מבלי שאשים אליה לב. הכאב הקטן, המציק קצת, ברגל שמאל שלי, התחיל בחודש פברואר 2013. בשבוע הראשון התייחסתי אליו בתור שריר תפוס, מרחתי מה שמרחתי על האזור הכואב וחיכיתי שיעבור.
עדכונים שוטפים - גם בטוויטר של ynet
אבל הכאב לא עבר והתחיל להציק יותר ויותר: בישיבה מול המחשב, בנהיגה ברכב ובהליכה, ובהדרגה הלך והתפשט ברגל. "אוקיי", אמרתי, "כשאין ברירה אז אין ברירה" - וקבעתי תור לאורתופד. הכאב הרגיז אבל היה נסבל. חוץ מזה, בטח סתם עיקמתי את הרגל. אני בת 30, אני חזקה כמו סופרוומן, זה יעבור כמו שזה הגיע.
"את יכולה להירגע, שללנו גידול"
האורתופד בדק וקבע שזו כנראה דלקת בשריר שנובעת מחוסר בפעילות גופנית, המליץ על פיזיותרפיה (שהצריכה שלושה חודשי המתנה) ונתן מרשם לברקסין (תרופה אנטי דלקתית). בהתחלה היא עזרה ושיככה את הכאבים, עד שהפסיקה להועיל והכאבים הפכו למציקים הרבה יותר - ואני התחלתי לדאוג.
כבר נהיה לי קשה לשבת ליותר מכמה דקות וליישר את הגב, בגלל שהכאב התחיל להקרין גם לישבן. שיחה עם חברה שהחלה לסבול מפריצת דיסק חודשיים לפני הובילה לשיטוט באינטרנט, בין פורומים וכתבות, ואני התחלתי להבין שהסיכוי שלי להתעורר מחר בבוקר בריאה וללא כאבים הוא אפסי.
כעבור כמה שבועות הגעתי לביקור אצל אורתופד שני לחוות דעת נוספת. "זה יכול להיות הרבה דברים", הוא אמר - שריר תפוס, דלקת בעצב או פריצת דיסק. "אם הכאב ממשיך תבקשי לעשות צילום", הוסיף, ונתן זריקת קורטיזון לטוסיק.
כמה ימים אחר כך אני כבר לא מסוגלת לשבת ולשכב כי הכאבים מטריפים אותי. אני נוסעת למיון של תל השומר, שם שולחים אותי לעבור סדרת צילומי רנטגן והאורתופד התורן חוזר עם בשורה - את יכולה להירגע, שללנו גידול.
אז נכון שזה תמיד כיף לשמוע, אבל מה לעזאזל כן יש לי? אין לו בשורות טובות - 99% שזו פריצת דיסק וכרגע מוקדם מדי לקבוע איזה טיפול יתאים לך. ושוב מרשם למשככי כאבים, ועוד זריקה בטוסיק, הפעם של וולטרן.
"קודם כל נעמיד אותך על הרגליים, אחר כך נדבר"
חודשיים לתוך הכאבים ואני כבר לא אותו בן אדם. העצבים שלי מרוטים, אני לא מסוגלת לישון יותר מארבע-חמש שעות בלילה, הנסיעות לעבודה והישיבה מול המחשב גומרות אותי ואני הולכת כפופה לחלוטין. בשלב הזה אני מחליטה לקחת הפסקה של כמה ימים מהעבודה כדי לנסות ולנוח את זה החוצה - ולא בטוחה אם אהיה מסוגלת לחזור.
החלטתי לוותר על שירותיהם של האורתופדים מקופת החולים ולפנות ישירות לרופא פרטי. הרופא קלט את המצוקה שלי, קבע עבורי צילום CT לגב ותור דחוף לזריקת אפידורל במרפאת כאב. "קודם כל נעמיד אותך על הרגליים, אחר כך נדבר".
אז בואו נדבר רגע על זריקת אפידורל - פריצת דיסק עשויה לגרום, בין היתר, לדלקת בעצב הסכיאטי, מכיוון שהדיסק נוגע בעצב ומגרה אותו. הכאבים והאזור בהם חווים אותם הם בהתאם למידת גירוי העצב ולעוצמת הלחץ שמפעיל עליו הדיסק הפרוץ. לרוב היא ניתנת במידה וטיפולים מסורתיים (כדורים, פיזיותרפיה וכד') לא מועילים, והמטרה שלה היא לרפא את הדלקת הנגרמת כתוצאה מהגירוי. היא נמצאת שלב אחד לפני התערבות ניתוחית.
ישנם מקרים בהם זריקת אפידורל אחת מספיקה כדי להעלים את הכאבים לחלוטין, אך לעתים נדרשות עוד זריקה או שתיים לשם כך. מדובר בהליך שהוא הכול חוץ מנעים, מלחיץ בטירוף וגורם לך לרצות למות בגלל שהגעת למצב הזה, אבל שעתיים אחרי הזריקה כבר הייתי מסוגלת לעמוד זקוף וללכת בלי לצלוע. את הכאבים החליפו זרמים חזקים ברגל אבל השינוי היה כל כך משמעותי שכבר לא היה לי אכפת.
הרגשתי שקיבלתי את החיים שלי בחזרה, עד ש...
הכאבים חזרו בהדרגה בשבועות הקרובים, ולכן קבעתי תור לזריקה שנייה ובינתיים התחלתי בטיפולי פיזיותרפיה. בשלב זה העדפתי לעזוב את העבודה החדשה שלי (אותה התחלתי בסך הכול חודשיים לפני) ולהתמקד במנוחה ובהחלמה, וגם בתואר השני שהתחלתי כמה חודשים לפני.
אם הייתם במצב דומה של כאבים כרוניים, אתם בטח יודעים כמה הכאב יכול לערער. חייתי 30 שנים בידיעה שאני יכולה לעשות הכול בכוחות עצמי ושאני עצמאית לחלוטין, ופתאום מצאתי את עצמי חסרת אונים מול הפעולות הכי פשוטות, כמו להתכופף להרים משהו שנפל לי או לעלות במדרגות.
מעבר לכך הייתי צריכה פתאום להתמודד עם אינספור הפניות, טפסים ומרשמים ובירוקרטיה רפואית מתסכלת ושרירותית, שמחייבת אותך להתרוצץ בין רופאים ומרפאות על כל דבר קטן. זה שיגע אותי, זה עדיין משגע אותי, ואני בהחלט רואה בזה גורם שהחמיר משמעותית את הסבל שלי באותה שנה.
חמישה חודשים לאחר שהחלו הכאבים ואחרי זריקת האפידורל השנייה כבר הרגשתי טוב מספיק כדי לחזור לעבוד. הפיזיותרפיה גם היא הקלה במעט על הכאבים והביטחון שלי בעצמי חזר. כך עברו להם שלושה חודשים בהם הכאב היה יומיומי, אבל נסבל בהחלט, ובחודש אוקטובר התחלתי בטיפולי דיקור וכירופרקטיקה. על הדיקור ויתרתי מהר מאוד (מחוויה אישית שלי בלבד, דיברתי עםאנשים שדיקור הועיל להם מאוד), אבל הכירופרקט שלי עשה עבודה מדהימה ואחרי שלושה טיפולים בלבד הכאב נעלם כמעט לחלוטין. זו הייתה הרגשה אופורית והרגשתי שקיבלתי את החיים שלי בחזרה, עד ש…
תנועה אחת לא נכונה והרמה מיותרת אחת של משהו שהיה מעבר ליכולותי כשניקיתי את הבית הספיקו כדי להחזיר את הכאבים לרגל שלי. זה התחיל בזרמים בשוק השמאלית, בערב הכאבים כבר חזרו - ותוך שבוע הפכו לקשים יותר ויותר, עד שקמתי בבוקר אחד באמצע נובמבר, ניסיתי לעמוד על הרגליים כדי ללכת לשירותים והרגשתי שמישהו שתל לי עץ ברזל בתוך הרגל ששובר לי אותה מבפנים.
מה שהדאיג אותי ממש היה שהכאבים התפשטו גם לכף הרגל ומנעו ממני לדרוך עליה. לא היה לי מושג מה לעשות, למי לפנות, איך להקל על הכאבים, והלחץ והייאוש הביאו אותי לסף התקף חרדה. התקשרתי בדמעות למד"א, ביקשתי שיבואו לאסוף אותי ותוך חצי שעה הגעתי לבית החולים. בנקודה הזאת התחילה ההתמודדות הקשה ביותר שהייתה לי מאז שהתחילה פריצת הדיסק.
האמת המכוערת - בפנים: "אין איך לטפל בך כרגע"
לטיפול הראשוני קיבלתי זריקה של משככי כאבים, שטשטשה אותי ועמעמה במעט את הכאבים. עברתי סבב בדיקות של כמה רופאים, שווידאו שאני לא נמצאת בשלב הקיצוני ביותר של הפריצה (איבוד שליטה על הסוגרים, איבוד תחושה ברגל וכו') והחליטו להשאיר אותי ללילה להתאוששות ולבדיקה של אורתופד.
אז הגיע מחר, אבל לא הגיע האורתופד וכואב לי בצורה בלתי נסבלת. אני מבקשת
עוד זריקה של משככי כאבים, ומבקשת, ומבקשת שוב, וככה חולפות 12 שעות עד שאחת האחיות מסכימה לתת לי זריקת וולטרן.
בלילה השני שולחים אותי לצילום CT כדי לשלול שבר באגן. לצערי לא חשבתי בכלל לבקש צילום MRI, שהוא הרבה פחות מסוכן מ-CT (בו כמות הקרינה היא עצומה) ומדוייק בהרבה ממנו. אם הייתי קצת יותר מחושבת הייתי דורשת. צילום רנטגן ושני צילומי CT תוך כמה חודשים יכולים להיות מאוד מסוכנים לגוף, ועד היום אני מקווה שלא נגרם לי נזק בלתי הפיך בגללם. אבל כל דבר בעיתו.
בבוקר היום השלישי התחלתי לצעוק. השתוללתי מכעס, מחוסר אונים ומתסכול על כך שהכאב שלי לא מזיז לאף אחד. הערתי את כל המחלקה (לתדהמתי אף אחד לא העיר לי אפילו) ודרשתי לקבל טיפול במקום להעביר עוד יום שלם על הגב. סיימתי לצעוק, צלעתי למיטה שלי והתמוטטתי בדמעות.
אחד הרופאים התורניים הגיע לדבר איתי ואמר לי את האמת המכוערת בפנים - אין איך לטפל בך כרגע, אין פתרון קסם. "אבל זה לא הגיוני דוקטור, תראה אותי! אני אצלע ואכאב ככה כל החיים שלי?".
האורתופד הגיע סוף כל סוף אחרי כמה שעות. גם לו לא היה ממש מענה והוא שאל אותי מה אני רוצה שהם יעשו כדי לעזור לי. "אני רוצה זריקת אפידורל. רק תנו לי ללכת מכאן", עניתי - והוא אישר, קרא למנהל מרפאת הכאב שבדק אותי גם הוא וקבע לי תור לשבוע לאחר מכן.
וכך השתחררתי הביתה עם עוד מרשם למשככי כאבים, ולא יותר מעבר לזה. זה היה שבוע קשה, מייסר ומיותר מאוד. שום משכך ושום כדור שינה לא עזרו לי לישון יותר משעתיים ביום.
אחרי מספר ימים אני מקבלת את הזריקה ומחכה להקלה בכאבים, אבל היא לא מגיעה. גם לא אחרי שעה של מנוחה. גם לא אחרי יומיים. רק אחרי שלושה ימים הכאב מתחיל להתפוגג בהדרגה והחיים שלי, שהיו על הולד כל כך הרבה זמן, מתחילים לנוע קדימה לאט לאט.
תקופת מבחן, שאני מקווה שעברתי בהצלחה
עברה שנה מאז הזריקה. אני עומדת היום על הרגליים, פעילה והרבה יותר זהירה. אני כבר לא אהיה וונדרוומן ואף אחד לא מבטיח לי שהכאבים לא יחזרו מתישהו, אבל טיפול נכון ושמירה על הגוף יוכלו בהחלט למנוע אותם.
העצה הכי גדולה שאני יכולה לתת למי שנמצא בתחילת הדרך של הפריצה היא לא לתת לכאב לבלבל אתכם. עשיתי המון טעויות לצערי במהלך הדרך, ויתרתי על הפניות שהיו יכולות לחסוך לי אלפי שקלים, הייתי תמימה לחשוב שביטוח לאומי יתחשב בי בגלל מצבי הגופני וחיכיתי המון זמן עד שנבדקתי, במקום ללכת לרופא מומחה כבר בהתחלה ולקבל מענה מדויק יותר.
אני ממליצה לכל אחד שנמצא במצב דומה לא לחסוך בבדיקות: לכו לכמה רופאים מומחים, שמעו כמה דעות ותנו לגוף שלכם לקבל את ההחלטה. אתם אלה שיודעים בסופו של דבר מה הכי טוב לכם. באופן אישי הלכתי לכמה רופאים מומחים שהמליצו לי על ניתוח אבל זה לא בא בחשבון מבחינתי, בטח לא בגיל 30.
לפריצת דיסק יש כמה טיפולים שיכולים להקל על הכאבים ולחזק את הגב ומערכת השרירים בו - שחייה, פילאטיס ויוגה מומלצים במיוחד כדי לחזק את חגורת הגב ואת השרירים התומכים.
גם פלדנקרייז, דיקור סיני וכירופרקטיקה יכולים להועיל מאוד. חשוב מאוד להתייעץ עם רופא מומחה לפני כל פעילות גופנית מכיוון שתנועה לא נכונה יכולה להסב נזק גדול.
מעבר לכך, הכאבים יכולים להסב המון סבל גם ברמה הרגשית וקושי להתמודד איתם. אל תפחדו לבקש עזרה מהקרובים לכם, אין בכך שום בושה. האטו את הקצב ותנוחו כמה שיותר.
על התקופה הזאת אני חושבת כעל מבחן. עברתי אותו, למדתי ממנה המון, על מערכת הבריאות והבירוקרטיה בארץ, אבל גם על עצמי ועל האנשים הקרובים אליי שעמדו לצידי לאורך כל הדרך בתמיכה מדהימה, גם כשהפכתי לפקעת עצבים רוטנת. אני אולי כבר לא אהיה סופרמן, אבל אני בהחלט מוקפת בכמה כאלה.
לפנייה לכתב/ת 
