כיצד הפכה האהבה שלנו לשגרה של כעסים?
לאחרונה אתם מוצאים את עצמכם מתפרצים בכעס מכל שטות, למרות שאתם בכלל לא כאלה, והדרך לפרידה פתאום נראית ברורה למדי. מה עושים עם זה ואיך מחזירים את הטוב שהיה
עכשיו בערוץ יחסים:
שומרים כעס בבטן? אתם עלולים למות מוקדם
כן, אתם יודעים וגם שומעים מסביבכם ש"זה יכול לקרות במערכת יחסים" וש"הרבה זוגות חווים את זה". זה נכון, לא פעם הסיבה לשחרור כעסים היא דווקא תחושת הביטחון בקשר, שמאפשרת לנו להיות אותנטיים ולהוציא לטיול את השדים הקטנים שבפנים כי "אנחנו פחות דואגים שהצד השני יעזוב". אבל זה לא באמת מנחם, והמחיר של להסתובב בתחושת מועקה במקום שבו אתם הכי צרכים את השקט רק גורם לכם לרצות שהענן השחור והכבד יעבור כבר, שהסערה תחלוף ושתחזרו להיות כמו פעם. אז מה עושים עם זה ואיך מחזירים את הטוב שהיה?
מה באמת כואב לכם?
הדרך לפתרון מתחילה בהבנה לגבי סיבת הכעס האמיתית. וזה לא "בגלל הבלאגן שהוא עושה", או "איך שהיא מדברת אלי". אם לא תבינו מה באמת כואב לכם ומצית את להבת הכעס, יהיה לכם מאוד קשה לעבור את המשוכה. כאב יכול להיות קשור לתפיסת פנטזיה זוגית שמתפרקת לה כשבן או בת הזוג לא עומדים בציפיות שלכם.
זה יכול לקרות כתוצאה מפגיעה שהמשקעים ממנה עדיין צובטים ומנקרים שם בפנים, ולא ממש מאפשרים לסלוח ולהתקדם הלאה. יש אפשרות שזה בכלל קשור לאימא שלכם או לבוס בעבודה, רק שמי שסופג את האש הצולבת הוא זה שנמצא הכי קרוב אליכם. ואולי הכעס הוא בכלל ביטוי לפחד מהרצון לסיים את הקשר. כך או כך, אבן הדרך הראשונה לפיתרון היא קודם כך להבין מה באמת כואב לכם.
<<< כל הכתבות נמצאות גם בפייסבוק של ערוץ יחסים! >>>
זכרו, להתנהגות שלנו, גם אם היא שלילית, יש אג'נדה סמויה שמטרתה להשיג משהו אסטרטגי וחשוב עבורנו. נסו אם כן לבדוק על מה חייל הכעס שלכם נלחם כל כך. אולי הוא פשוט רוצה תשומת לב ושיראו אותו? אולי זו הדרך שלו לבקש לערער את הצד השני כדי שהוא או היא סוף-סוף ישתנה? יש סיכוי גם שהמטרה הסמויה היא דווקא להימנע מלהתמסר ולהתמודד באמת עם המצב. לכעס פנים שונות, ואפשר לשחרר אותו מתפקידו בקלות גדולה יותר אם מבינים על מה מוכנים לוותר.
מצאתי את הסיבה. מה עכשיו?
עכשיו, אחרי שהשד עשה 'אאוטינג' ויצא לאור הזרקורים, הוא הרבה יותר מובן ואפשר להסתכל לעצמכם בעיניים ולשאול אם זה באמת משהו שאתם רוצים להתאמץ ולפתור, או שאולי זה לא אפשרי. עצם הבחירה לצאת מתוך לופ הכעסים שלכם היא המקפצה האמיתית לשינוי. אני יודעת שזה לא מובן מאליו לוותר על ניפוץ פנטזיות, פגיעות עבר למיניהן ועל האפשרות לפרק תסכולים עם החבר הקרוב שישן לצידכם, אבל אם המחיר ברור לכם ואם אתם רוצים את הקשר הזה אתם צרכים להיות מוכנים לוותר, לסלוח ולשכוח.
דברו נקי
זה די ברור לכם שהשתיקה הרועמת בשילוב הפרצוף הקפוץ או השאגה הצווחנית ששחררתם לחלל הם לא אלה שיגרמו למצב להשתפר. עובדה, דבר לא משתנה מלבד קיצור מסלול הזוגיות שלכם. אפשר להגיד ולדבר על הכאב גם בלי לפגוע ולהאשים. טיפ שלי? כתבו על דף את כל הדברים שמכעיסים אתכם: אולי זה "כי הוא כל הזמן נעלם" ואולי זה כי "היא אף פעם לא מרוצה", ולבסוף - מצאו את המכנה המשותף - ההקשר לכל הדברים שמפריעים לכם, ושתפו בתחושה שלכם בזמנים רגועים יותר ולא בלהט הרגשות. יש סיכוי טוב יותר שהצד השני ירצה להקשיב לכם וגם להשתנות כדי שיהיה טוב יותר בקשר.
כביש עוקף כעסים
אם אתם רוצים שזה יהיה כמו פעם, תתחילו לעשות דברים שעשיתם פעם יחד, לפני שמפלצת הפחד תפסה בכם חזקה והרסה את תחושת השותפות הנעימה. נסו ליזום זמן איכות משותף, תשקיעו, תפנקו, תפרגנו ובעיקר תיזכרו במה שטוב. זה יאזן ויכניס פרופורציות חדשות למנעד היחסים.
הכעס הוא שלוחה נאמנה של כאב ותסכול, וגם אם לפעמים זה מרגיש כאילו "זה גדול ממני" ו"בלתי נשלט", ישנן דרכים לשחרר ולתעל את הדבר למקום בונה שיהפוך את הזוגיות לחזקה וטובה יותר.
בהצלחה!
הכותבת מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
לפנייה לכתב/ת 
