מפריע לכם שאני מזדיינת ועוד מעזה ליהנות

כנראה שאתם מאוד מודאגים ממני, אם לשפוט לפי מבול הטוקבקים שנכתבו בתגובה לטורי הראשון. בין אם בעזרת שפה מאופקת או עילגות טוטאלית, הובהר לי שכנראה ממש מפריע לכם שאני מזדיינת, ועוד מעיזה ליהנות. היו מי שדאגו מסיכויי להתחתן, אחרים חשו צורך ליידע אותי שכנראה אני לא ״בחורה איכותית״, שאני "זבל תת-רמה", ומה לא.

עכשיו בערוץ יחסים:

בניו יורק אפשר לעשות סקס, לא למצוא אהבה

איך אתם מרגישים בבוקר שאחרי סטוץ?

גם סטוץ יכול להפוך לאהבה. הנה הסיבות

אז לכל המודאגים - הכל די סבבה, אבל תודה. חמודים שכמותכם. לא התייצבתי מול המקלדת כדי להרצות לכם על הפטריארכיה והמוסר הכפול שלה, על 'סלאט-שיימינג' ושחרור נשי - זאת בעיקר משום שאינני מאמינה שסדרת חינוך אינטרנטית יכולה לשפוך אור על עיניים חשוכות. חוץ מזה, אני גם לא חשה שיש לי על מה להתנצל: אני לא נשיא מדינה שהואשם (ואף הורשע) באונס; אני לא זמר מפורסם שהתפרע עם קטינות ואף הציע את השאריות לסובבים אותו, או שר שביצע מעשה מגונה בקצינה.

לא תקפתי, הטרדתי, הדחתי או אילצתי איש בחיפושיי אחר הנאה, בין אם לטווח ארוך או קצר. לכן, תמוה בעיני שמכל הדברים הללו - דווקא ה"מזדיינת הזאת" מטרידה כל כך את מנוחתכם. מצד שני, כמו שציינתי מעלה - לא באתי לעשות לכם שטיפה. באתי בעיקר להזכיר לכם שכולנו בני אדם, שרובנו חושקים במין וזקוקים למנה בריאה ממנו בחיינו, בין אם סטרייטי, להט״בי, ונילה, קינקי, מחויב רגשית או מחויב רגעית, עם עצמנו או עם אחרים, וזה ממש אבל ממש בסדר.

ואם במין עסקינן, אז אתוודה שמקננות בי הרבה יותר חרטות על הסקס שלא עשיתי מאשר על הסקס שכן עשיתי. וזה לא שלא היו נפילות, כן? אבל מרוב החוויות שלי לא רק נהניתי, אלא גם למדתי. ואיך כל זה קשור, בעצם, לדאגה ולביקורת מצידכם? ובכן, כי אולי אם יותר אנשים היו מרגישים את החופש ליהנות ממין, אולי יותר אנשים היו גם נהנים ממין טוב ומספק יותר.

ניוזפלאש: גם לנו יש יצר וחשק בריא(צילום: shutterstock)

תיאוריית הניצול

מה שתמיד הטריד אותי בשיח הציבורי סביב מיניות ומיניות נשית בפרט, הוא הדיון האובססיבי בניצול כביכול שעוברת כל אישה כאשר היא לוקחת חלק במין מזדמן. כמובן שאני מדברת על אקטים המבוצעים בהסכמה וברצון - כל מצב אחר הוא מתועב, ובכל זאת, כל הטרמינולוגיה הזו, של "נותנת", "נטחנת", "זורמת" ומה לא - כולה נודפת מהנחה מתנשאת של ניצול.

אז ככה, אולי כדאי לנו לקחת נשימה עמוקה ולהפנים: לא כל זיון משמעו שדפקו אתכם! לכולנו החשק וגם נשים נהנות, ואם רק תתנו להן, אולי גם תוכלו אתם ליהנות הרבה יותר, ואף לחסוך מעצמכם את הדאגה המתחסדת והמתישה הזו. כאישה, מעולם לא הרגשתי מנוצלת. אולי כי מעולם לא נכנסתי למצב בו לא ידעתי והגדרתי לעצמי מראש מה אני רוצה או דורשת מהצד השני. לא התרוצצתי לי עם שמלת כלה חבויה בתיק, מקווה נואשות להפיל מועמד ראוי ברשת הפיתוי שלי. מעולם לא תליתי תקוות של נצח נצחים בבחור שנראה לי בעיקר כמו אופציה לרגע.

לא יצאתי לחפש אהבה בתמורה לסקס, ולא סונוורתי על ידי הצגותיו של איש. יצאתי לחפש כיף, כי כל עוד לא המרתי את דתי לדת האפיפיור והצטרפתי למנזר, גם לי מותר. ואם אמצא במקרה יותר מסתם כיף - כפי שכבר קרה לי עם בחורים נפלאים שהפכו לבני זוג נפלאים לאורך העשור האחרון - אז מברוק. אבל יש גם צד שני למטבע - לאורך הקריירה המינית שלי, הקפדתי גם שלא לדפוק אחרים: לא להשלות, לא לשקר, לא להבטיח כשאין רצון להבטיח. לא לזלזל, לא לסרס (אלא אם כן זה הקטע שלך) ולא לשפוט, גם אם הפטיש תחפושות של ההוא זה לא בדיוק כוס התה האישית שלי.

         <<< עוד עדכונים - בפייסבוק של ערוץ יחסים! >>>

בראש ובראשונה אני מאמינה שעל כל אחד לעשות לפי ראות עיניו את מה שטוב לו או לה. לכן, אם אתם טיפוסים שלא יכולים להפריד בין מין לשאר ירקות, אז אל תכריחו את עצמכם לנסות. אם אתם מחפשים קשר ומתפשרים על סקס, אולי כדאי שתחדלו מלעשות זאת. אבל אם אתם כן מסוגלים להפריד - אם אתם כן מכירים את הגבולות שלכם ומסוגלים להגדיר לעצמכם מה אתם רוצים ולא רוצים, אם אתם לא מוכרים לעצמכם לוקשים - ואכן מעוניינים בעיקר בקצת גוד טיים, גם אז, למען טובת הכלל, היה עולם טוב יותר לו כולנו היינו מקפידים על כמה כללים בסיסיים של כבוד אנושי והדדי.

אילו כללים? קודם כל, כמובן, עניין ההסכמה שכבר אוזכר. לרובנו יש מצפון פונקציונלי המסייע לנו לנווט מצבים סבוכים שכאלה, אבל למקרה ולא, אולי כדאי לדבוק בכלל הצה״לי: "אם יש ספק, אין ספק". גם אם שילמת על ארוחת הערב שלה, גם אם היא באה אליך הביתה אחר כך. גם במצבים המערבים שכרות מתקדמת. תמיד! הלאה.

גם אם הזמנת אותה לארוחה יקרה, היא לא חייבת לך דבר(צילום: shutterstock)

חוק הלינה בשטח וכלל התה והסימפטיה

דן סאבאג׳, שמנחה מאז 2006 את אחד הפודקאסטים המוצלחים ביותר על יחסים, סקס ומה שביניהם, העניק לעולם כמה כללים טובים והגיוניים אותם בחרתי לאמץ. הראשון הוא 'חוק הלינה בשטח', שעיקרו להשאיר את הבן אדם עמו השתובבת במצב פיזי ורגשי טוב לפחות כמו המצב בו מצאת אותו. או יותר ספציפית, בדינאמיקה בין שני פרטנרים, על הפרטנר המנוסה ו/או המבוגר יותר לדאוג לפרטנר המנוסה פחות/צעיר יותר, ולהקפיד להותיר אותם ללא מחלות מין, הריונות בלתי רצויים ושאר צרות.

התוסף המאוחר יותר הוא ׳כלל התה והסימפטיה׳, המצווה עלינו בתמורה לכבד את אשר התרחש בינינו לבין מי שזה לא יהיה, ולא לטנף עליהם או להרוס את שמם הטוב כאשר - באופן כמעט וודאי ובלתי נמנע - נחלוק מידע עם אחרים על החוויות הפרטיות שלנו. ואם כבר התעכבנו על הכללים שבין אדם לאדם, הנה כלל אחד בין אדם לעצמו: איש אינו חייב לכם דבר. כן, כן, מה שקראתם: אף אחד לא חייב לכם כלום רק כי בחרתם להזדיין עמו או עמה, אלא אם כן הגדרתם אחרת.

בדיוק כפי שאף אחד או אחת אינם חייבים לכם סקס רק כי בחרתם לקחת אותם לסרט, לשלם על ארוחת ערב במסעדת טוטו או כל שטות אחרת, כך אף אחד אינו חייב לכם קשר, שיחות טלפון אל תוך הלילה או אפילו חברות מלאכותית בפייסבוק רק כי בחרתם לחלוק את גופכם עמו. אידיאלית, הם יחלקו אתכם קפה וסיגריה למחרת, ויתנהגו כמו בני אדם.

ואם ירצו שני הצדדים בכך וזה יתאים, אז אולי זה יקרה שוב ואולי זה יקרה המון פעמים. אולי זה עוד יתפתח מגולם לפרפר ותמצאו את עצמכם בחוות רונית או אצל שופט בקפריסין, חותמים על ניירות. אבל גם אם זה לא יקרה - אולי במיוחד כשזה לא יקרה - לפחות תרגישו טוב עם עצמכם.