אשתי מכה אותי ואז פורצת בבכי
ורד צועקת, מקללת ומרביצה. רוני לא מעז להתלונן עליה ולא חושב שיש מי שיאמין לו בכלל. אז הוא סופג בשקט את ההתפרצויות, ונאחז כל פעם בהבטחה שזאת תהיה הפעם האחרונה. טיפול זוגי
עכשיו בערוץ יחסים:
אישה מוכה: בהדרגה איבדתי צלם אנוש
רוני (השמות האמיתיים שמורים במערכת) נשוי לורד כבר 12 שנים. ורד תמיד היתה חמת מזג, אך בשבע שנים האחרונות ההתנהגות שלה הפכה לאלימות של ממש. בפגישתנו, הוא משתף אותי בתחושתו הקשה: "ורד יכולה לחזור מהעבודה ומספיק שיש כוס על השיש במקום בכיור והיא כבר מתחילה לצעוק. ואז, לפני שאני מצליח להשחיל מילה, היא כבר מטיחה את הכוס לעברי, או שהיא מתקדמת לעברי בכעס וממש מנסה לטלטל אותי".
רוני נראה נבוך ובחצי חיוך הוא שואל "אם זה היה הפוך היו אומרים עלי שאני גבר מכה. מה זה אומר עליה? וברצינות, אני מרגיש אבוד וחסר אונים מולה. היא משפילה אותי ואני כמובן לא אחזיר לה בחיים. בסוף היא עוד בוכה ואני מוצא את עצמי מרחם עליה ובלי לשים לב ניגש אליה ומחבק אותה".
אני לא גבר מוכה!
רוני מאפיין את עצמו כאומלל אל מול התנהגותה של ורד, אך בשום פנים ואופן הוא לא מוכן להגדיר את עצמו כגבר מוכה, ובטח לא כמישהו שנמצא בסכנה כלשהי מול בת זוגו. הסיבות לכך נעוצות בחינוך שקיבל ובחברה שבה הוא חי. רוני, כמו גברים רבים אחרים, חונך להאמין שנשים הן המין החלש ובטח שלא מרביצים להן. "אבא שלי תמיד אמר 'כשמרביצים לך - תחזיר, חוץ מלבנות'". וכדי להבהיר את האמרה הזאת הוא מסביר לי "את מבינה שאם אני רק אחזיר זה לא יהיה כוחות? אני הרי חזק ממנה פי כמה וכמה".
מרבית הסיכויים הם שהוא אכן צודק. גברים לרוב חזקים פיזית מנשים, אך אין זה אומר שעליו להמשיך ולספוג השפלות ומכות. ולמרות שהמכות של ורד לא שולחות את רוני לבית חולים, הן בהחלט משאירות לו סימנים כחולים על הנפש. ועצם זה שהוא מנסה "לצמצם" את הנוכחות שלו מולה כדי לא לחוות התקף זעם, כבר מצביעה חד משמעית על בעיה.
טענה נוספת שרוני מעלה בחצי חיוך היא שאף אחד ממילא לא יאמין לו. "ורד ניראת עדינה ואני בחור מאסיבי. נראה לך שמישהו יאמין שהיא יכולה להרביץ לי?". אין ספק שהחברה שלנו עדין לא מכירה בעובדה שיש בינינו גברים מוכים. הם אומנם לא נמצאים בסכנת חיים כמו אישה מוכה, אך ההתעללות שהם עוברים קשה מספיק והיא מכתימה את נפשם באין ספור סימנים כחולים, ובחברה שעדין לא שיוונית בוודאי שישנו קושי לקבל את התופעה הזאת ואף לגברים ישנו קושי להזדהות איתה.
<<< כל העדכונים - בפייסבוק של ערוץ יחסים >>>
הצד של ורד
אחרי נאומו של רוני, ורד, שעד כה נמנעה מלהגיב, מודה שהתנהגות שלה מחפירה, ושהיא מתביישת שכך היא נוהגת. היא מסבירה שמזה שנים רוני חדל מלהתייחס עליה. "הוא הפך לאטום", היא אומרת. "אני מדברת והוא לא מגיב". בעקבות חוסר הנראות שלה מול רוני, התפתחו אצלה תחושות של תסכול ומרמור, והן אלו שמביאות אותה לכדי אלימות. "אני לא אלימה בשום מקום. רק בבית מול רוני, כמו ילדה בגן שזורקת חול כדי שיתייחסו אליה. הייתי שמחה למגר את ההתנהגות הזאת, אך אני חשה שהוא מוציא אותי מדעתי עם האדישות שלו ושאני לא יכולה לשלוט בהתקפים הללו".
אלימות לעולם אינה מובנת ובטח שאינה הפתרון
ורד מעידה על עצמה שהיא אלימה מתוך תסכול, והיא אפילו מאשימה את רוני בהתנהגותה - "אם לא היה כל כך אטום לא הייתי מתנהגת כך". ניתן להבין את התסכול הרב שבו היא מצויה, אך אלימות לא תקדם אותה ובטח שלא תייצר קרבה בינה לבין רוני. אם בן זוגך אטום ובעקבות ההתנהגות שלו את מגיעה להתנהגות אלימה, ככול הנראה הזוגיות הזאת אינה בריאה ומתאימה לך.
ורוני, אולי אתה לא צריך לברוח למקלט אך אלימות אינה מרכיב בזוגיות בריאה. אין צורך להחזיר לורד פיזית, אך אתה בהחלט צריך להגן על עצמך. אם זה לדרוש מורד לטפל בעצמה, או ללכת יחד לטיפול עד היפרדות ממנה כדי לא להיות שק חבטות של אף אחת.
הכותבת יועצת זוגית ומגשרת.
לפנייה לכתב/ת 
