נבראו לתועלת האדם: בשר זה כשר
אי אפשר להגדיר אכילת מזון מן החי כ"אסור", שכן ההלכה מתירה לגרום צער לבעלי חיים כאשר הדבר נעשה לתועלת האדם. בנוסף, חשוב לזכור שבעלי חיים לא חווים סבל בדרך שבה בני האדם חווים אותו. לכן המזון כשר, אבל לא מהודר. רוצים לסייע לבעלי חיים? צמצמו צריכת בשר, אל תבטלו אותה
המגמה הצמחונית והטבעונית המתחזקת מבורכת מאוד, אולם יש בין הדוגלים בה שמגיעים למסקנות מרחיקות לכת, ומהן ברצוני להסתייג. דוגמה יפה לגישה קיצונית בעניין הובעה במאמרו של אסא קיסר ("שומר כשרות שאוכל בשר? אין דבר כזה "), שטען כי כל הצורך מזון מן החי בזמננו - עובר על איסור תורה.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר
במרכז טענותיו קבע קיסר, כי אין אפשרות להיות שומר כשרות - ובה בעת לאכול בעלי חיים או את מוצריהם, שכן גידולם כרוך באיסור "צער בעל חיים". לפיכך כל הקונה מוצרים מן החי, עובר על "לפני עיוור לא תיתן מכשול", שכן הוא מסייע לעוברי עבירה.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- למה לבנות שירות לאומי אסור להתגייס למשטרה/ הרב שמואל אליהו
- צפו: החרדים חסמו כביש - הנחסמת התערטלה
- מורה בלגי לתלמידה יהודייה: תחזרו לפולין בקרונות משא
אני חש הזדהות רבה עם התחושות שביטא קיסר, שכן תעשיית המזון המודרנית מתאפיינת בהתייחסות
למרות זאת, אני סבור שאי אפשר להגדיר אכילת מזון מן החי כ"אסור". אמנם נפסק להלכה שאיסור צער בעלי חיים הוא מן התורה (שולחן ערוך רעב, ט), אולם ההלכה גם קובעת שיש היתר לגרום צער לבעלי חיים כאשר הדבר נעשה לתועלת חיונית לאדם.
קביעה זו המופיעה בפסק הרמ"א בשולחן ערוך, הביאה פוסקים להתיר פעולות של גרימת סבל ממשי, כגון מריטת נוצות מאווזים. רבי ישראל איסרליין קבע כעיקרון שהתקבל בפסיקה "שאין אסור משום צער בעלי חיים אם הוא עושה לצרכיו ולתשמישיו, דלא נבראו כל הבריות רק לשמש את האדם" (תרומת הדשן, ק"ה).
הכל - לצורך בני האדם
העיקרון המנחה בנושא הנדון הוא שצריכה להיות פרופורציה סבירה בין הסבל שנגרם לבעלי החיים, לבין התועלת שיש לבני האדם. שאלה זו עומדת במרכזם של דיונים רבים בספרות ההלכה בת זמננו, שעוסקת בסוגיה של ניסויים מדעיים בבעלי חיים. הדעה הרווחת בין הפוסקים היא שיש להימנע מניסוי בבעלי חיים שמסב להם סבל, אם ניתן להגיע לתוצאות המחקר בדרכים אחרות. אולם כשהניסוי הכרחי על מנת למצוא מזור למחלה קשה, יש לבצע אותו על אף שהוא כרוך בצער בעלי חיים.
עמדה עקרונית זו באה לידי ביטוי גם בשאלות הקשורות בבעלי חיים בתעשיית המזון. כך לדוגמה, דן הרב משה פיינשטיין
דיון דומה מופיע אצל הרב יצחק וויס, שהיה ראש בד"ץ העדה החרדית, בעניין הרעבת תרנגולות מטילות בגיל שנה וחצי למשך 6-8 שבועות כדי שנוצותיהם ינשרו, ועקב כך יחזרו להטיל ביצים כשנה נוספת. לדעת הרב וויס, אם יש אפשרות להשיג מחזור הטלה נוסף של התרנגולות מבלי להרעיב אותן, אין היתר לגרימת הצער הזו. אך אם "ללא הרעבה לא ניתן לקבל את מחזור הביצים הנוסף, אין איסור בזה" (מנחת יצחק ו', קמה).
כשאנו שואלים את עצמנו כיום האם תעשיית המזון מן החי חיונית, ועד כמה צער בעלי חיים המתבצע בה מוצדק מבחינת התועלת לבני אדם - עלינו לזכור שתעשיית המזון לא צמחה מתוך רוע לב או שיקולים כלכליים בלבד, אלא מתוך צורך אמיתי. בעולם המודרני שבו חל גידול עצום באוכלוסייה, ולא מגדלים עוד בעלי חיים בחצר או באחו - אין מנוס מייצור מזון תעשייתי.
ניתן לטעון שאפשר להסתדר בלי צריכת מזון מן החי, אולם המציאות איננה כה פשוטה, שכן תעשיית המזון מאפשרת תזונה עשירה לכלל האוכלוסייה, ולפי התפיסה המקובלת היא תורמת תרומה משמעותית לשיפור הבריאות ולהארכת תוחלת החיים של בני האדם. יש לציין עוד, שיש גם מחיר כלכלי להעדפת "ביצי חופש" על פני ביצים של תרנגולות מטילות בכלובים, או לשתיית חלב שקדים, אורז, סויה או קוקוס - במקום חלב פרה.
האמנם צער?
הכיוון השני שברצוני להציע, טוען שמידת הצער שנגרמת לבעלי החיים במהלך גידולם, טיפולם ושחיטתם - אינה
כה ברורה. אנחנו נוטים להשליך מתחושותינו האנושיות ומהסבל שאנו חווים במצבים מסוימים, על זה של בעלי החיים, אך ברור שבכל הנוגע למנגנוני הנפש יש הבדלים גדולים בין בני אדם לבעלי חיים.
אינני אומר שהם לא סובלים כשפוגעים בגופם, אולם אין כל סיבה לחשוב שהסבל שלהם דומה לזה שלנו. בעלי חיים אינם חווים רגשות עלבון, מבוכה, דאגה, עצב או שמחה, באותה הדרך ובאותן העוצמות שאנו חווים. מידת הבנתם את מה שעומדים לעשות להם, או עוצמת הזיכרון שלהם לגבי מה שנעשה, אינן זהות לאלו שלנו.
מחקרים שונים שניסו למדוד עוצמות של כאב ומצוקה אצל בעלי חיים, הגיעו לעיתים למסקנות מפתיעות. כך לדוגמה, מחקרים שנעשו בארה"ב על אווזים שהואבסו ופוטמו לצורך השבחת הכבד, מצאו שלא נדגמו אצל העופות כל אינדיקטורים פיזיולוגיים או תגובות התנהגותיות המעידות על מצוקה.
כן כשר, לא מהודר
לפיכך אין זה נכון לטעון שמזון מן החי כיום, הוא לא כשר - אך אפשר לומר שהוא לא מהודר. ואכן, גם הרב איסרליין (שהוזכר לעיל כמי שמתיר לצעֵר בעלי חיים לשם תועלת), הוסיף שיש מקום להיזהר בעניין מעבר לשורת הדין, מפני השיקול המוסרי שלא להתנהג במידה של אכזריות כלפי בעלי חיים. גם הרב וויס שהתיר הרעבת תרנגולות, ציין כי "כל זה מעיקר הדין", אבל מבחינה מוסרית עדיף להימנע מצער בעלי חיים זה, שכן מקורות חז"ל מלמדים עד כמה הקפידו חכמינו בעניין.
אין ספק שעלינו לפעול למען רווחת בעלי החיים וצמצום סבלם. לכן קבענו בבית המדרש של "בית הלל" שעל כולנו לגלות מעורבות בנושא, לדרוש מידע ושקיפות מהחברות המייצרות מזון מבעלי חיים, ולתמוך ביוזמות חקיקה בתחומים אלה.
יש מה לעשות: אנחנו יכולים לצמצם את צריכת המזון מן החי, כפי שעושה תנועת "יום שני ללא בשר", או להסתפק בבשר רק בשבת. עלינו להשתדל לצרוך תחליפים למוצרים הרלוונטיים, ולהרבות באכילת מזון מן הצומח.
ראוי לצרוך מוצרים הגורמים פחות סבל לבעלי החיים באופן יחסי, כמו "ביצי חופש", ולפעול לכך שמחיריהם יהיו שווים לכל נפש. יש להימנע לחלוטין מצריכת מוצרי מותרות שייצורן כרוך בסבל גדול לבעלי החיים, כגון: כבד אווז ובשר עגלי חלב. יש להטמיע בחינוך הילדים את המודעות והמעורבות בנושא על מנת כדי שהערך הגלום במצוות צער בעלי חיים יתפוס את המקום הראוי לו בתחום צריכת המזון, ובחברה בכלל.
- הרב ד"ר רונן לוביץ הוא רב היישוב ניר עציון וחבר הנהלת "בית הלל"
לפנייה לכתב/ת 
