שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    צילום: shutterstock
    למי נפנה בזמן חרם אירופי על ישראל, לאסיה?
    רה"מ הצהיר שישראל שואפת לגוון את יעדי הסחר שלה כדי להקטין את התלות באיחוד האירופי. האם המשק יכול להסתדר בלי מוצרים ממדינות האיחוד והאם הגוש האירופי באמת יכול להסתדר בלי מוצרים כחול-לבן?

    עיקר הביקורת כלפי הצהרתו של בנימין נתניהו במהלך ביקורו האחרון של ראש ממשלת יפן בישראל, לפיה ישראל שואפת לגוון את יעדי הסחר שלה כדי להקטין את התלות באיחוד האירופי, התמקד בהבלטת חשיבותו של הסחר עם האיחוד ובהדגשת הא-סימטריה הברורה בעומקה של התלות ההדדית בין הצדדים.

     

    "מגלים עולם " - מאמרים אחרונים:

    טיל בתפוצת נאט"ו: יחסי טורקיה-מערב במבחן / ד"ר גליה לינדנשטראוס

    קולע למטרה. רובין הוד, פינת עיראק-סוריה  / פרופ' אורן ברק

    מדינה בת 66 מחפשת מדיניות חוץ עם תכלית / פיקי איש שלום

    רב-עומאן: הסולטן גוסס וקרב הירושה בדרך / יואל גוז'נסקי

     

    בשעה שהאיחוד האירופי הוא שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל, ישראל ממוקמת במקום ה-28 ברשימת שותפות הסחר לאיחוד האירופי. הייבוא הישראלי לאיחוד היווה בשנת 2013 כ-0.7 אחוזים מסך הייבוא לאיחוד האירופי, והייצוא לישראל מהווה כאחוז אחד מסך הייצוא מהאיחוד. ואולם, ההתבוננות בנתוני הסחר ברמת מאקרו אשר לא מפלחת את הרכב הסחר הישראלי אינה חושפת את התמונה המלאה.

     

    גורם עיקרי לחרם על ישראל - המדיניות בשטחים. פינוי ההתנחלות מעלה רחבעם (צילום: גיל יוחנן)
    גורם עיקרי לחרם על ישראל - המדיניות בשטחים. פינוי ההתנחלות מעלה רחבעם(צילום: גיל יוחנן)
    כאשר מפלחים את הרכב הסחר של ישראל, על פי סיווג לסוגי הסחורות, מתחדדות ארבע נקודות משמעותיות: 1. למרות הא-סימטריה בתלות ההדדית בין הצדדים, קיימת שורה של מגבלות כלכליות-פוליטיות המקשות במידה מסוימת על האיחוד ליזום פגיעה משמעותית בסחר עם ישראל; 2. למרבה הצער, מגבלות אלו אינן נושאות בחובן עלויות גבוהות מספיק בכדי שנוכל לפסול את האפשרות כי האיחוד עשוי להחליט על צעדי ענישה כלכליים כלפי ישראל; 3. אם האיחוד אכן יחליט להשיק מערכת סנקציות משמעותית על ישראל, הוא עלול להסב לה עלויות מאקרו כלכליות משמעותיות; 4. בניגוד לדברי ראש הממשלה, ישראל אינה יכולה להקטין בטווח הזמן הקרוב את רגישותה לסנקציות אירופיות על ידי הסטת הסחר לאסיה ולשווקים אחרים.

     

    קשה להחרים מוצרים ישראליים תוצרת חברות רב-לאומיות

    מרבית הסחורות הישראליות המיוצאות לאיחוד האירופי משמשות כתשומות לייצור, כך שהן אינן נצרכות כמוצרים סופיים הנצרכים על ידי הציבור הרחב. קמפיינים שקוראים לצרכנים להחרים סחורות ישראליות יכולים אולי לפגוע בייצוא של מוצרי חקלאות ומזון - שמהווה פחות מעשרה אחוזים מסך הייצוא לאיחוד - אך יהיה להם קשה יותר לפגוע בייצוא מוצרי הכימיה, הגומי, המכונות, המחשוב והאופטיקה. סחורות אלה, אשר מרכיבות יותר מ-45 אחוזים מסך הייצוא למדינות האיחוד, מוטמעות בשלבי ייצור שונים בתעשיות שונות ברחבי אירופה. התעשייה האירופית יכולה למצוא תחליפים למרבית המוצרים הישראליים, אך הדבר יגרור עלויות מתעשיינים רבים, שאף פעם אינם מתנדבים לערוך התאמות לא הכרחיות בתהליכי ייצור.

     

    זהותן של החברות שמייצאות מישראל לאיחוד מציבה אף היא קושי פוליטי להשקת צעדי ענישה משמעותיים נגד ישראל. חלק נכבד מהייצוא מישראל לאיחוד מורכב מסחורות שמיוצרות על ידי חברות רב-לאומיות שביססו פעילות יצרנית בישראל, או לחלופין על ידי חברות ישראליות שיש להן חברות-בת באירופה. הגבלות רשמיות על הסחר עם ישראל עשויות לגלוש לפגיעה באינטרסים הישירים של אותן חברות רב-לאומיות, ואף לפגוע בפעילות היצרנית באירופה. כך, לדוגמה, ניסיונות לפגוע בייצוא התרופות מישראל לאירופה - שגדל משמעותית בשנים האחרונות - יכולים לפגוע במטותיה ובמפעליה האירופיים של חברת "טבע".

     

    כפי שאפשר ללמוד, ישנן קבוצות אינטרס חזקות הנהנות מהייצוא הישראלי, והן עשויות להפעיל לחץ נגדי על ניסיונות רציניים להוביל מדיניות רשמית שקוראת לפגוע בסחר עם ישראל. ואולם, למרות כל האמור, המחקר האקדמי האמפירי העשיר בנושא מלמד אותנו כי אחד המשתנים החשובים המשפיעים על הסבירות להטלת סנקציות, אם לא החשוב שבהם, הוא מידת המוטיבציה הפוליטית לגרום לשינוי במדיניות של מדינות אחרות. כאשר ישנו אינטרס ממשלתי מובהק להוביל סנקציות על מדינה, נכונותה להתעמת עם קבוצות אינטרס גבוהה יותר והיא מוכנה גם לשאת בעלויות מאקרו מסוימות.

     

    ראש הממשלה נתניהו ושרת החוץ של האיחוד האירופי מוגריני (צילום: עמית שאבי)
    ראש הממשלה נתניהו ושרת החוץ של האיחוד האירופי מוגריני(צילום: עמית שאבי)

    גיבוש חבילות הסנקציות של האיחוד האירופי נגד איראן והתנהלותה בחודשים האחרונים מול רוסיה מלמדים כי המשחק הכלכלי-פוליטי בין מדינות האיחוד ובתוך המדינות עצמן נמצא תמיד ברקע הדיונים. ואולם, מקרים אלה ואחרים מלמדים כי כאשר קיימת מוטיבציה גבוהה לבלום מדיניות מסוימת, מדינות האיחוד מוכנות להתעמת עם קבוצות אינטרס חזקות. מובן שיש להיזהר עם השוואות, ועלינו לזכור כי האינטרס של האיחוד להשפיע היום על מדיניותה של רוסיה גבוה בהרבה מהאינטרס שלו להשפיע על מדיניותה של ישראל.

     

    עלות הטלת סנקציות על רוסיה גבוהה יותר

    אך במקביל עלינו לזכור גם כי העלות שכרוכה בסנקציות על רוסיה גבוהה בהרבה מהנזק שסנקציות מול ישראל יכולות להסב לאיחוד. אפשר לקבוע כי גובה העלויות שהאיחוד יהיה מוכן להקריב תלוי במידת האנטגוניזם שהמדיניות של ישראל תיצור בקרב הממשלות והציבור במדינות האיחוד השונות.

     

    כשם שהרכב הייצוא הישראלי מציב מגבלות מסוימות על האיחוד האירופי, כך הרכב הייבוא הישראלי מאירופה מציב מגבלות על יכולתה למצוא באסיה אלטרנטיבות לסחר האירופי. במקרה זה הא-סימטריה בתלות הגומלין הכלכלית בהחלט משמעותית, והיא מונעת מישראל להציג איום נגדי אמין על הסטת הייצוא או על צעדי ענישה שיקשו על חברות אירופיות לייצא לישראל. כ-34 אחוזים מסך הייבוא לישראל בשנת 2014 הגיע מהאיחוד האירופי, ועיקר הייבוא מורכב מחומרי גלם וממרכיבים שמוטמעים בתהליך הייצור הישראלי, וכן מנכסי השקעה שכוללים ציוד ומכונות חיוניים. במציאות שבה האיחוד האירופי אחראי ליותר מ-28 אחוזים מכמות התשומות לייצור שמיובאות לישראל וליותר מ-52 אחוזים מייבוא המכונות והציוד, ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להסתכן ולדון בכלל בצעדי ענישה על הייבוא מאירופה.

     

    משרד החוץ מזהיר: כך ייראה הצונאמי המדיני

     

    ההכרה כי הסחר עם מדינות אסיה פחות רגיש פוליטית לתנודות בסכסוך הישראלי-פלסטיני העלתה לא פעם את התקווה כי הגברת הייצוא לאסיה תוכל לפצות על נזקים שהסכסוך עלול להסב לייצוא באירופה. תקווה זו עשויה להיות אולי נכונה בטווח הארוך, אך דווקא בשל הרכב הייצוא הישראלי, קשה לראות כיצד ישראל מסיטה במהירות נתחים משמעותיים מהסחר לעבר אסיה. אותה מציאות המספקת לישראל הגנה מסוימת מפני חרם צרכנים ישיר באירופה היא זו ההופכת את הסטת הייצוא למשימה קשה יותר. המחקרים הרבים שהתמקדו בהסטות סחר מלמדים כי קל יותר להסיט מוצרי צריכה סופיים מלמצוא במהירות מפעלים שצריכים להסתגל להטמעת תשומות חדשות בתהליך הייצור.

     

    הן ישראל והן האיחוד עלולים להינזק מגלישה להחלפת מהלומות כלכליות. ההבדל הוא שסנקציות על הייבוא מישראל לאירופה יכולות לגרור את ממשלות האיחוד למאבקים לא נעימים עם קבוצות אינטרס, בשעה שסנקציות אירופיות משמעותיות יכולות לגרום לשיתוק הייצור בישראל. עיקר החששות בישראל מופנה בדרך כלל לסנקציות שיוטלו על הייצוא מישראל, אך פגיעה ביכולתה לייבא מוצרים מאירופה עשויה להיות כואבת לא פחות. ישראל צריכה לקוות שהאיחוד האירופי לא ישקול להציב מגבלות מהותיות על הייבוא לישראל, ובוודאי שלא כדאי לה להוביל מהלכים שיטילו הגבלות על הייבוא, אשר עצם הדיון בהם עלול להוביל לתגובת-נגד אירופית חריפה יותר.

     

    ד"ר ניצן פלדמן הוא פוסט-דוקטורנט במכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים

     

    המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם" שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "למי נפנה בזמן חרם אירופי על ישראל, לאסיה?"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: AFP
    שותף הסחר הגדול ביותר של ישראל. דגל האיחוד האירופי
    צילום: AFP
    ישראל והאיחוד יינזקו מהחלפת מהלומות כלכליות. ד"ר ניצן פלדמן
    מומלצים