האהבה שהתחפשה: מתי הפכנו לאויבים?
מה קורה כששלב האופוריה של ההתאהבות מסתיים, והאם אפשר להציל קשר שהפך לשגרה של כעסים? כנרת טל מאיר על המסכות שהורסות לכם את הזוגיות
עכשיו בערוץ יחסים:
כלום לא עצוב: על הכחשה ומנגנוני הגנה
פורים אסטרטגי: מסכות שלובשים בהליך גירושים
חודשיים אחרי שהכירו החליטו לפגוש זה את הוריו של זו. דורון חשש קצת מן המפגש של רווית עם אימו, אבל נדמה היה שגם את השלב הזה השניים צלחו בשלום. פחות משנה עברה, והם החליטו להתחתן. כמה ימים לפני החתונה שמע דורון את אימו אומרת לאחיו שרווית לא נראית לה חכמה מספיק. "היא צוחקת יותר מידי", אמרה. דורון, שנותר נבוך מהסיטואציה, לא אמר דבר. ההכנות לחתונה היו בעיצומן, והוא היה לגמרי מאוהב.
עברו עוד כמה חודשים, החתונה כבר חלפה ורווית הייתה בחודשי ההיריון הראשונים שלה. באחד הערבים, חזר דורון הביתה מיום עבודה עמוס ומתסכל, ומצא אותה צופה בטלוויזיה, בעוד הבית סביבה מלוכלך ומבולגן. היא קפצה בשמחה לחבק אותו, כפי שנהגה לעשות בכל ערב כשחזר, אבל הוא דחה אותה מעליו והעיר בטון קשה על הבלגן.
רווית שתקה וסידרה את הבית. באותו לילה הלכו בפעם הראשונה לישון מבלי להחליף ביניהם מילה. כמה ימים אחר כך ישבו שניהם אצל חברים, ורווית צחקה בקול רם. בדרך חזרה הביתה העיר לה דורון בשקט, שהיא צוחקת בקול רם מידי ושזה עלול להראות מטופש. רווית התחילה לבכות ודורון שתק. שוב הלכו לישון מבלי לדבר, כל אחד מהם נדחק לצד האחר של המיטה.
מסכות של הגנה
רווית, שאהבה את דורון בכל ליבה, החליטה להתאמץ יותר למצוא חן בעיניו: היא התחילה ללבוש את המסכה הרצינית והאחראית שלה, ולקחה על עצמה לסדר יותר ולצחוק פחות. את ההערה של דורון כבר שמעה כמה פעמים בעבר, אבל איתו הרשתה לעצמה לחשוף חלקים שהסתירה מאחרים, וזה גרם לה להרגיש הכי טוב עם עצמה. עתה חזרה ההרגשה המוכרת מעברה, והיא החליטה לעטות את המסכה הישנה שלה.
דורון הבחין בשינוי שחל בה, ולא ידע מה הוא מרגיש: מצד אחד, היה לו נוח בבית המסודר, ובאישה שנראתה עכשיו חכמה ורצינית יותר בעיני אימו ובעיני חלק מחבריו. מצד שני, היה משהו בדמותה החדשה שעורר בו פחד ובנוסף, הוא התגעגע לרווית שאיתה התחתן, ואותה אהב: הצוחקת, השטותניקית, זאת שלא מתביישת להתנהג כמו ילדה קטנה.
בין השנים החל להיווצר מעגל קסמים, שהלך ותפס תאוצה: ככל שרווית לבשה יותר את המסכה האחראית והרצינית שלה, כך גבר החשש של דורון מפניה, ואיתו גברה הביקורתיות שהפגין כלפיה, וככל שהיה הוא ביקורתי יותר, כך התחפרה היא יותר ויותר מאחורי המסכה שלה. הם למדו להיזהר זה מפני זו, ואיבדו את האמון והביטחון ששררו ביניהם בעבר.
הילד והמסכה
בבסיס האישיות של כל אחד מאיתנו שוכן ייצור ילדי, חופשי ומאושר, שאוהב לאהוב, לשחק, ליצור ולחקור. הוא אמיץ וסקרן, יצירתי ושובב, ובטוח שהוא ראוי לאהבה. אבל אז קורים החיים: החלק הילדי שבנו סופג ביקורות ופגיעות מן הסביבה, ולאט לאט הוא לומד להסתתר מן העולם: הוא מתחיל להאמין שמשהו אצלו ממש לא בסדר, וכתוצאה מכך, מתפתחות בנו תחושות קשות של עצב, בדידות, חוסר אונים, בושה, חרדה, מבוכה וחוסר ערך.
כדי להימנע מלהרגיש כך מתפתח רובד חדש באישיות שלנו – השומר, שתפקידו להגן עלינו מפני פגעי הסביבה ולדאוג שהתחושות הקשות שאנחנו מרגישים לעולם לא יעלו מעל לפני השטח. הוא עושה זאת באמצעות מגוון תחפושות: האחראית, הביקורתי, המרוחקת, המתגונן, הכועסת, השתקן, הצודקת, המסודר, הכוחנית, התוקפן ועוד. כל אלה דמויות חזקות לכאורה, שעושות רושם עז על הסביבה וגורמות לנו להרגיש בטוחים כאשר אנו עוטים אותן, אבל יחד עם ההגנה שהן מספקות לנו מפני פגיעה, הן מסתירות את כל החלקים הרכים, האוהבים השמחים ומלאי החיים שבתוכנו.
הופעתו המחודשת של החלק הילדי
כאשר אנו מתאהבים קורה משהו מיוחד לאישיות שלנו: החלקים הילדיים, שכמעט שכחנו מקיומים, מעזים להרים את ראשם ולהראות שוב. כך קרה גם לרווית ודורון: ההתאהבות סיפקה להם תחושת אופוריה וביטחון, שבזכותה הרגישו חופשיים להיות מי שהם, ולהרגיש אהובים ומקובלים בזכות עצמם. לזמן מה איפסנו שניהם את מסכות ההגנה שלהם, והרשו לעצמם לחשוף זה בפני זו את האני האמיתי שלהם.
אבל כמו בתקופת הילדות המוקדמת, כך גם עתה, שלב האופוריה של ההתאהבות מסתיים, ואחריו מתחילים בני הזוג לפגוע ולהכאיב זה לזו. ברוב המקרים זה לא קורה בכוונה, ולעיתים קרובות אתם אפילו לא יודעים שזה מה שאתם עושים: יום אחד אתה חוזר מאוחר מהעבודה ושוכח שתכננתם לצאת הערב יחד, בהזדמנות אחרת את נכנסת מוטרדת הביתה, ושוכחת את ההרגל הקבוע שלכם לתת זה לזו חיבוק ונשיקה.
בהתחלה אתם מבליגים, אחר-כך נעלבים, ובסופו של דבר מתחילים לפרש זה את מעשיו של זו כמכוונים נגדכם. מכאן קצרה הדרך אל ארון התחפושות המוכרות שאפסנתם וקיוויתם שלא תזדקקו להן עוד: התוקפנית שלך, הביקורתי שלך, הסגירות שלך, הקרה והמרוחקת שלה. אתם נזכרים כמה סבלתם בעבר, כאשר פגעו בכם ושברו את ליבכם, ואתם מוכנים לוותר על האהבה ועל חדוות החיים לטובת הביטחון הבסיסי שאתם חשים מאחורי המסכה.
השומר מופיע עתה בכל הנסיבות של חייכם: הוא שם כשאתם עושים סקס (והורס לכם את חיי המין), הוא שם כשאתם יוצאים לבלות (והופך את הבילויים שלכם למאולצים), הוא נוכח כשאתם רבים, אבל לא עוזב גם כשנידמה שאתם משלימים. נדמה שיש לו חיים משלו: כאשר התאהבתם הסכים לזוז הצידה, וסמך עליכם שתצליחו להסתדר בלעדיו, אבל עכשיו הוא לא סומך עליכם יותר: בין אם אתם רוצים בו ובין אם לא - הוא כאן כדי לשמור עליכם, והוא כאן כדי להישאר.
עבודת הזוגיות
מסכות ההגנה אמנם מתקבעות עם השנים, אבל חשוב שתזכרו שהבחירה האם לתת להן להשתלט עליכם או ללמוד לנהל אותן ולשלוט בהן, נמצאת תמיד בידיכם. רוב הבעיות בזוגיות נוצרות בגלל שנדמה לכם שאין לכם שליטה במסכות שלכם: אתם מפסיקים לדבר עם עצמיכם ולהבין מה באמת קורה לכם, ומספיקים לדבר עם בני הזוג שלכם ונותנים למסכות לדבר בשמכם.
הדרך היחידה להתגבר על כך היא באמצעות שני כוחות רבי עוצמה, נחישות ואומץ: נחישות – ליצור את הזוגיות שאתם באמת רוצים, ולא לוותר עליה גם כאשר אתם נפגעים, ואומץ – להסיר את המסכות ולדבר זה עם זו בכנות, גם כשכואב, גם כשפוחדים. בעזרת שני אלה תוכלו להתגבר אט אט על הפחד הבסיסי שלכם מפני פגיעה ולהיות שוב חברים.
תחת מעטה השומרים והמגנים שלבשנו על עצמינו במהלך השנים, מסתתר בכל אחד מאיתנו חלק ילדי שרוצה לשחק, לאהוב, ליצור ולהשתטות, ומחפש לו שותפים ראויים למשחק. זהו חלק עדין, רגיש ופגיע, שיש ללמוד להכיר ולהתייחס אליו בכבוד, ברוך ובעיקר באהבה. אם אתם שואלים אותי – זוהי כל עבודת הזוגיות כולה.
מאחלת לכם שתשמרו על הזוגיות שלכם באומץ ובנחישות, ותלמדו לנהוג זה בזו ברוך, בכבוד ובאהבה.
הכותבת מייסדת 'שיחה שנוגעת', אימון וייעוץ אישי זוגי ומשפחתי, טיפול רוחני וסדנאות.
לפנייה לכתב/ת 
