שתף קטע נבחר

המתחרה של פייסבוק: דמוקרטיה אנרכיסטית

הרשת החברתית החדשה Synereo מציגה מודל שונה מזה של פייסבוק: המשתמשים הם אלה שקובעים את התכנים - ואין מרכז אחד שמנהל את הרשת. עוד דוגמא למבנה חברתי מרתק אך מסוכן שנוצר בעידן שלנו

Synereo היא פרוייקט חדש - רשת חברתית יוצאת דופן שמנסה להתחרות בפייסבוק לטובת המשתמשים. כן, זהו גם סטארט-אפ למטרות רווח, אבל הוא פועל באמצעות מודל כלכלי יוצא דופן, עליו נדבר בהמשך. לרגל השקת הרשת החברתית הזו ומכירת המטבעות הוירטואליים שלה - מעין מכירת מניות ייסוד או גיוס המונים - נציג כמה שאלות העולות מפעילות של רשת כמו Synereo.

 

כתבות נוספות של ד"ר אושי שהם-קראוס :

למכור את האוטו תמורת אסימון דיגיטלי

 

איך פועלת רשת של תשומת לב

אני לא רוצה להיכנס לפרטים הטכניים ולא לארכיטקטורה של הרשת החברתית הזו. אבל בכל זאת, כמה מאפיינים. Synereo תתן לכל אחד להגדיר את קהילת החברים שלו (כמו פייסבוק). וכמו בפייסבוק, יש אנשים פופולריים ומרכזיים יותר. מה שמעניין בה היא שהרשת מאפשרת לך לייצר יחסים שמבוססים על הרצון שלך להשיג מידע ממישהו מסויים, ועל יחסי העניין שיש ביניכם.

 

בואו ניתן דוגמה ליחסי התעניינות בין שני אנשים. נניח שאני (אושי) מאוד מתעניין ביפתח; חשוב לי לשמוע כל מה שיש לו להגיד ולפעמים אני אפילו מושפע ממנו. במקרה של סינראו, הרשת תגדיר את יחס העניין שלי אל יפתח כ-REO, ותמדוד אותו. הרשת תהיה ערה לרמת העניין שלי ביפתח ולכן הודעות שלו יופיעו אצלי בכמות מסויימת. אם רמת הכניסה שלי (בפועל) לחומר שלו תרד, תסיק Synereo שיחס העניין שלי ביפתח ירד, ותתן לי פחות חומרים שלו.

 

אבל שימו לב, יחסי העניין שלי עם יפתח לא חייבים להיות זהים ליחסי העניין של יפתח בי. יכול להיות שיפתח אדם מאוד מרכזי, משמעותי (לגבי) ואולי לעוד המוני אנשים, אבל אני פחות רלבנטי לו. הרשת תגדיר את ה-REO שבין יפתח אלי ובהתאם תכניס מעט מאוד טקסטים שלי אל הפיד שלו. אולי אפילו לא תכניס בכלל. כל אלה, כמובן, ניתנים לשינוי על ידי ההתנהגות שלי בפועל. העניין שלי במישהו יכול לעלות ויכול לרדת. עד כאן החלק החברתי-פסיכולוגי של הרשת. ועכשיו מגיעה גם הכלכלה.

 

גם ברשת החברתית הזאת יש תוכן ממומן. אני יכול באופן כלשהו להידחף בכל זאת לפיד של יפתח, וזה למרות שאני מעניין אותו פחות ממה שהוא מעניין אותי. מה שאני צריך זה כלי "כלכלי" להגברת עצמת ההפצה של החומר שלי ברשת.

 

הכלים האלה הם מטבעות ה-AMP שעכשיו מוכרת הרשת למייסדים שלה הראשונים. הAMP-ים, המגברים, הם מעין מטבעות שיאפשרו לאנשים כמוני לשלם לאחרים כדי להגיע אליהם. והנה, התוכן הממומן שאני מעביר להם גורם להם להרוויח מהפופולריות שלהם. המייסדים לא מרוויחים מהעברות ה-AMP-ים, אלא באופן אחר. עד כאן, בגדול, Synereo. ועכשיו לשאלות עקרוניות יותר, שאלות של ארגון ושליטה בחיים שלנו.

 

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

 

מודלים של שלטון

רבים מאיתנו מכירים כבר את משל המערה של הפילוסוף אפלטון. בשתי שורות: אנשים יושבים במערה חשוכה ורואים רק צללים עמומים של המציאות מחוץ למערה. אחד מצליח להשתחרר. יוצא החוצה. רואה את העולם האמיתי. הוא מבין שהוא היה במערה (מצב של חוסר הבנת המציאות) וחוזר להציל את החברים שלו.

 

הנמשל הוא אנחנו. החברה האנושית חיה בחוסר ידיעה, אבל יש כמה אנשים (חכמים מאוד) שמסוגלים להבין את "האמת" ולפי אפלטון הם צריכים לשלוט בנו. לכן, אפשר להגיד שאפלטון הוא אבא של המשטרים הטוטליטריים.

 

מהצד השני אפשר להציג מודל ליברלי-כלכלי. אני מציג אותו במושגים של הכלכלן פרידריך פון האייק. האייק יגיד: אין דבר כזה "איש שיודע את האמת". העולם גדול עלינו, הוא מורכב מדי, עצום ומשתנה. ולכן, לא יכול להיות אדם שיידע איך לשלוט טוב. ומכאן, כל ניסיון לארגן את החברה ולנהל אותה נדון לכשלון.

 

הדרך הנכונה לנהל חברה, האייק יגיד לנו, היא לנהל כמה שפחות. למשל, לצמצם את ההתערבות של המדינה בכלכלה, בתרבות ובעצם בכל דבר. פשוט להניח לעניינים להתפתח ספונטאנית. אם ניקח את אפלטון בצורה פשטנית נגיע למשטר טוטליטארי של יודעי אמת בעיני עצמם, ואם ניקח את מה שעולה מדברים של האייק באופן פשטני, נוכל להגיד שביטול מדינה ויצירת חברה אנרכיסטית ולא מתערבת הוא האופן הטוב ביותר. אבל, איך זה קשור לרשת Synereo?

 

 

אנרכיה טוטליטרית?

אחד המאפיינים של רשת כמו Synereo הוא שאי אפשר לנהל אותה ממרכז אחד. היא לא היררכית. במפעל, חברה או משרד יש מנהל או בעלים. אם נצייר אותם, נצייר נקודה גדולה למעלה ומתחתיה נקודות קטנות שנשלטות על ידה.

 

אבל כאן נוצר מצב מעניין. יש מייסדים. המייסדים בונים רשת. הם מזמינים אלפים להכנס לרשת הזאת ולהשתמש בה, אבל מרגע שנכנסים האלפים (ומאות האלפים האלה) נעלמת היכולת של היוצרים לנהל את הרשת, לשנות את מודל הפעולה שלה, לסלק, לתת עדיפות או כל יתרון אחר. מרגע ההפעלה, הרשת נמצאת ללא בעלים. וללא גוף ששולט בה. זה ההבדל בין Synereo לבין פייסבוק.

 

אז מי שולט ברשת כזאת? האם ניתן לדבר כאן על שליטה, אולי על ארגון? אבל האם זה ארגון ללא מארגן? האם רשת כזאת היא חופשית, דמוקרטית? אנסה להסביר. בהקצנה, צוקרברג הוא שליט מוחלט של פייסבוק. הוא מעין שליט טוטליטרי - מקבל החלטות ומשנה את כל המערכת. אבל ב-Synereo אין דבר כזה, אין שליט.

 

אז האם היא דמוקרטית? לא בהכרח, כי אין כאן החלטות על פי רצון רוב המשתמשים. הרשת פשוט מתנהלת באמצעות יחסים בין האנשים. אוקי, אז אולי היא אנרכית? גם זה לא בטוח. הרי לא כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה ברשת. יש לה מגבלות והגבלות שנוצרו בהתחלה. עכשיו נלך לצד השני: רשת כזאת כן מרגישה כמו משהו דמוקרטי, או חופשי או אולי אפילו אנרכי (במובן הטוב).

 

אז מה בעצם אני אומר פה? אולי, אני שואל, אולי יש כאן מצב חדש ושונה: אולי יש כאן ניצן של מערכות שנוצרו על ידי אנשים ועכשיו מתנהלות ומנהלות מעצמן? אולי זה קצת דומה לסיפור "שוליית הקוסם", שבו המטאטא והדלי קיבלו חיים משל עצמם ולא הפסיקו לשאוב מים ולהציף את החדר. האם האלגוריתם של Synereo ודומותיה הוא המנגנון ששולט בנו? אז יש כאן שלטון טוטליטרי של משהו תכנותי, מעין רובוט? או אולי יש כאן אנרכיה? שלטון ללא שלטון. או אולי דיקטטורה אנרכית?

 

והפואנטה למי שחשובה לו כזו; בעידן שלנו נולדים מבנים פוליטיים וסוציולוגיים חדשים, מרתקים, מזמינים ומסוכנים. נמשיך לדבר עליהם בטורים הבאים.

 

ד"ר אושי שהם קראוס , מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים ליצור קשר , ולהאזין לתכנית הרדיו שלי "קצה הקרחון ".התוכנית משודרת בימי רביעי, ב-12.05, ברשת א' של קול ישראל

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק
צילום: דנה בר און
אושי שהם-קראוס
צילום: דנה בר און
מומלצים