לא עשיתי סקס כבר 5 שנים. שכחתי מה זה
"הייתי אוספת אותם מברים, מועדונים, תערוכות, אפילו מהמכולת. לא הייתה לי בעיה להשיג כל אחד, הרי הם חושבים מאזור החלציים, וכל מה שמעניין אותם זה סקס. בגיל 35, אחרי 123 גברים - וספרתי, החלטתי שדי. מאז עברו כבר חמש שנים ללא שום גבר או סקס"
"אני חוגגת חמש שנות בתולדת!", היא יורה לעברי בתחילת הפגישה שלנו בקליניקה ומגניבה מבט לראות את תגובתי. "את... מה?", אני לא בטוחה שאני מבינה. "בתולדת. כבר חמש שנים שלא עשיתי סקס! אצלנו בחבורה מכנים את זה ככה".
עוד בנושא:
למה אני תמיד בוחרת את מי שלא מתאים לי?
הגיע הזמן שתורידי את מסכת הקשיחות
4 טעויות וואטספ שכל רווקה מכירה
יעל (השם האמיתי שמור במערכת) היא אדם מלא הומור, גם הומור עצמי. היא עוד דקה וחצי בת 40, רווקה, ולפני חמש שנים התייאשה מהחיפוש והתרכזה בכל שאר תחומי חייה. הקריירה? משגשגת. חברים? יש בערמות. היא הרי נמנית על אלה שכל ערב מבלים במקום אחר. יעל היא 'מתמנגלת' מקצועית, שוחרת תרבות ואמנות, אישה צבעונית ומרתקת, ממש חגיגה שלמה באדם אחד.
כשאני שואלת את השאלה המתבקשת – "אז למה את לבד?", היא מתחמקת באלגנטיות של חתול. "גברים הם, את יודעת, חראות. ומי שלא חרא, תפוס. ככה זה. ותכלס, מי ירצה רווקה בת ארבעים, שכמו שאת רואה אותי, אני לא בדיוק הבחורה הקוקטית שגברים אוהבים. אני לא רזה, לא קטנטונת, לא בלונדינית, חזה דווקא יש, ברוך השם, אבל אני לא בדיוק המאמי הלאומית. יש לי וואחד פה והרבה דעות, וגברים פשוט לא אוהבים את זה".
תבינו, כשיעל מדברת, היא משכנעת ומשוכנעת בצדקתה. יעל לא מסגירה ולו טיפת רגש אחת קטנה מבעד למילותיה השנונות. דיבורה רהוט, וניכר שאת משפטי המחץ הללו כבר הטיחה לעבר יותר מידי אנשים שהעזו לשאול אותה מדוע היא לבד. "למה באת לטיפול?" אני שואלת, ומצליחה להפתיע את האמזונה המהממת שיושבת מולי. "אמממ, חשבתי...", היא מגמגמת, "שאולי בכל זאת יש מה לעשות. פתאום קלטתי שהארבעים הזה מתקרב אלי בצעדי ענק, וחברה אמרה לי שאין לי מה להפסיד, אז באתי. אולי את תצליחי להפוך אותי מלכלוכית לסינדרלה. חוץ מזה שנמאס לי מהעוצר הגופני הזה. כבר שכחתי מה עושים. בתולדת או לא בתולדת?".
קו התפר שבין הלילה לעוד זיכרון חמוץ-מתוק
מחיטוט קליל בביוגרפיה הזוגית שלה, התמונה הלכה והתבהרה. עד גיל 35, היא העידה כי טרפה גברים ללילה, שניים, או קשר של חודשיים - גג. "הייתי אוספת אותם", היא מספרת, "פשוט ככה. מברים, מועדונים, תערוכות, אפילו מהמכולת. לא הייתה לי בעיה להשיג כל אחד, הרי הם חושבים מאזור החלציים, וכל מה שמעניין אותם זה סקס. בגיל 35, אחרי 123 גברים - וספרתי, החלטתי שדי. הבנתי שזה מרוקן אותי אחרי שהם נעלמים בתפר שבין הלילה והבוקר ומשאירים רק זיכרון חמוץ מתוק, ואולי איזו חולצה סמרטוטית למזכרת".
יעל היא בחורה עוצמתית, ולכן לא היתה מוכנה להעיד בשום שלב בחייה שהיא בסופו של יום מחפשת זוגיות. הפאסון המגניב והחזק שאחזה בו לא נתן לה להודות בכך, ועל כן תמיד הרגישה שיש משהו פתטי בחיפוש הנואש אחרי הבעל המושלם. תאמינו או לא, אני פוגשת את זה כל כך הרבה פעמים בקליניקה ובכלל. נדמה שהפאסון שבנינו לעצמנו רק מסרס את החלומות שלנו כי הוא מאלץ אותנו לא להתלכלך ולא להיתפס ולו לרגע חלשים.
מתוך המקום הזה, מתוך החשש לפגיעה בתדמית שאנו עמלים עליה חיים שלמים, אנחנו מוצאים תירוצים משכנעים למה זה בכלל לא אנחנו, זה הם. מלקטים אקסיומות לגבי זוגיות או באשר למין השני, והופכים אותן לאמת ניצחת. במקרה של יעל, היא החליטה בשלב מסוים שגברים הם בלתי אמינים ורוצים רק דבר אחד, ויצאה למסע בן 15 שנה כדי להוכיח את זה לעצמה. מגיל 20 עד 35, ליקטה כל הוכחה לאקסיומה שלה, הביאה כל גברבר שנקרה בדרכה למיטה כדי להוות הוכחה שזה הדבר היחיד שמעניין אותם. בסוף היא התעייפה.
בחודשים הבאים יעל עברה מהפך. המהות של התהליך שלה היתה "להתלכלך", אבל לא כמו שהייתה רגילה. בעצם מה שזה אמר זה להסתכן, לשים את הלב שלה על השולחן ולהתנהל חשופה עם לב פתוח. היא פתחה לראשונה בחייה כרטיס באתר היכרויות ("אני? נראה לך? איזו פדיחה!"), שאלה את כל סביבתה אם יש לה מישהו לסדר לה, והתחילה לצאת לדייטים, להכיר אנשים. ההנחיה הייתה ברורה: פחות סקס ויותר הזדמנות אמיתית להכיר ושיכירו אותה.
מאוד מהר היא גילתה שלא כל הגברים רוצים רק סקס, והופתעה כמה מהם דווקא מחפשים קשר רציני. היא אפילו התחילה להרגיש. היא נאלצה לאבד שליטה ולשחק במגרש הדייטים לפי הכללים הנכונים. ובאשר לחגיגות סיום הבתולדת? אלה ימתינו עד שיהיה מישהו שהיא באמת תרצה, כדי לא לחזור לדפוסים הישנים.
הכותבת מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
לפנייה לכתב/ת 
