שתף קטע נבחר

אני מנשק מזוזות גאה. גם רובכם

אצלנו בכפר טודרא ליקקו את הדבש מאותיות העברית. בשבת האחרונה, כשקראו בבית הכנסת את פרשת ויקרא - נזכרתי בשיר היפהפה הזה. מה שעבר על יהושע סובול מאז שכתב אותו, ועד שקרא לי ולחבריי המאמינים "טיפשים" - הוא מה שקרה לחילוניות הישראלית שמנסה להצדיק את קיומה

בשבת האחרונה הוציאו בבית הכנסת שלושה ספרי תורה. באחד מהם קראו את פרשת "ויקרא", הפרשה הפותחת את החומש השלישי מחמשת חומשי התורה, והיא הפרשה הראשונה שאותה לומדים ילדי ישראל במגזר החרדי, וזאת כדי ש"יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות".

 

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו  >> 

 

פרשת "ויקרא" מעוררת בי זיכרונות על מנהג מיוחד שנחקק בנשמתו של כל ילד יהודי, שטעם טעם אותיות בדבש בהגיעו לגיל חמש, ממש כפי שמתואר בשיר הנפלא "אצלנו בכפר טודרא". השיר הזה נכתב בהשראת סיפור ששמע המחבר מזקנה מרוקאית מנשקת מזוזות, שסביר להניח שלא ידעה קרוא וכתוב:

 

עוד בערוץ היהדות - קראו:

 

"אצלנו בכפר טודרא

שבלב הרי האטלס

היו לוקחים את הילד

שהגיע לגיל חמש

כתר פרחים עושים לו

אצלנו בכפר טודרא

כתר בראש מלבישים לו

שהגיע לגיל חמש..."

 

"ואז את חתן השמחה

שהגיע לגיל חמש

אצלנו בכפר טודרא

מכניסים לבית הכנסת

וכותבים על לוח של עץ

בדבש מא' ועד ת'

את כל האותיות בדבש

ואומרים לו:

חביבי, לקק!"...

 

 

המנהג מתואר בשיר באופן כל כך אמיתי ותמים של שמחה וחגיגת ילדים אותנטית טהורה. הרגע הנשגב שבו הוא מקדש את אותיות העברית, וטעמן ערב לחכו כדבש הניגר – הוא רגע מכונן בחייו. כעת ילמד לקרוא את אותיות השפה העברית, ובעתיד אולי יידע לכתוב שירה, ספרות, מחזות ואולי גם מזוזות וספרי תורה.

 

לאיזה סובול להאמין?

לאחרונה מתחו אנשי תרבות והרבה רוח מצדה השמאלי של המפה הישראלית, ביקורת חריפה ומתנשאת על מנשקי מזוזות ומשתטחי קברים. הם כינו את המאמינים טיפשים, וחיללו את תמימותה של היהדות האותנטית מדורי דורות.

 

אל תתנשאו עליהם (צילום: ערוץ 20) (צילום: ערוץ 20)
אל תתנשאו עליהם(צילום: ערוץ 20)

 

הם חיללו את אותה נשיקת מזוזה של הסבתא "הפרימיטיבית" מהרי האטלס הנידחים, ואת אבותיי שהשתטחו על קבריהם של רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנס; את מיליוני המשקופים שבצידם הימני קבועה מזוזה, ואת שרידי יהדות אירופה לדורותיהם שחירפו נפשם לשמר את אותם מנהגים "טיפשיים".

 

"טיפשים מי שמאמינים שהם מתקשרים עם ישות עליונה באמצעות נשיקה לאבן או לחפץ", אמר עליהם הסופר והמחזאי יהושע סובול. זה אותו סובול שכתב את השיר הנפלא והמרגש "אצלנו בכפר טודרא" שמעלה בעיניי דמעות.

 

מה שעבר על סובול מאז כתב את השיר, ועד שזימר את שזימר על ציבור המאמינים בישראל - הוא תופעה מדאיגה של חילוניות המנסה להתנכר ולהתנשא, כדי להצדיק את קיומה על פני האחר. ואני עוד תוהה: לאיזה סובול להאמין?

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: יונתן צור
יהושע סובול
צילום: יונתן צור
מומלצים