הרופא לא התייחס להריון בסיכון, והעובר מת ברחם
אחרי שעברה הפסקת הריון בשבוע 33, והרתה שוב, מירב סולומון היתה במעקב הריון בסיכון. לקראת סוף ההריון, הרופא המטפל לא התייחס לבקשותיה להגביר את מינון התרופות או ליזום לידה, עד שאיבדה את העובר בשבוע 40. עכשיו היא תובעת
מירב סלומון הייתה אמורה להיות במעקב הריון קפדני, בעקבות ההיסטוריה הרפואית שלה: לפני כמה שנים איבדה את עוברה, והריון נוסף הסתיים בלידה בריאה, רק לאחר פיקוח וטיפול קפדניים. היה חשש שגם הפעם ההריון יתקל בקשיים, אלא שהרופא הפסיק את המעקב ללא הסבר, והיא איבדה את התינוק בפעם השנייה.
קראו עוד:
קפלן: אם ל-5 במצב קשה אחרי הפלה במרפאה
רופאים אבחנו מום בעובר בריא - האישה בצעה הפלה
"הפלה היא חוויה מעצימה כמו לידה"
סלומון (38) ממושב שער אפרים ציפתה בכיליון עיניים ללדת שוב. תשע שנים אחרי שאיבדה בשבוע ה-33 את העובר שנשאה ברחמה, היא קיוותה שהפעם תלד. אלא שתביעה שהגישה נגד קופת חולים מכבי מגוללת את הטעויות שנעשו ומנעו ממנה ללדת עוד ילד בריא.
היום יש לה שתי בנות, אך היא רצתה להביא לעולם עוד ילדים. "יש לי ארבעה אחים ואחיות, אנחנו משפחה גדולה ושמחה וזה גם מה שרציתי לעצמי", היא מספרת. אלא שהרשלנות, לפי הטענות, מנעה זאת ממנה.
פעמיים בשבוע בבדיקות
לפי כתב התביעה שהוגש על ידי עו"ד גלית קרנר, בהריון הקודם נמסר לה טלפונית שבדיקת החלבון העוברי תקינה, למרות שלא הייתה. רק בשלב מאוחר בהריון הטעות התבררה, והיא עברה הפסקת היריון בשבוע ה-33.
"אם הייתי מקבלת את התשובה בזמן, הייתי יכולה להפסיק בשבוע ה-16, וזה הבדל עצום", היא אומרת, "התנצלו בפניי, והם אמרו לי שהם הפיקו לקחים ולא מקריאים יותר תוצאות של חלבון עוברי בטלפון".
לפני כארבע שנים הרתה שוב. "זה היה הריון בסיכון גבוה והייתי מוכנה לעשות כל דבר שהרופא יגיד לי בשביל ההריון הזה. גם בו החלבון העוברי היה לא תקין, ישר הלכתי לכל מי שצריך, עשינו בדיקת מי שפיר שהייתה לא תקינה, אבל כל המומחים בקופת חולים ובייעוץ הפרטי אמרו לי שהכל כשורה.
"הייתי בממוצע פעמיים בשבוע בבדיקות לאורך כל ההריון", היא מוסיפה לתאר, "היינו במתח כל הזמן, לא תכננו שום דבר לאחרי, לא קנינו כלום לבית. הבנות ליטפו לי כל יום את הבטן שלי והן רצו לראות את אח שלהן באולטרסאונד אבל סירבתי מחשש שמשהו ישתבש".
"אין משהו יותר גרוע מלידה שקטה"
כשהגיעה לשבוע 37, שאלה את הרופא אם לא כדאי ליילד אותה בשל הסיכון בהריון. "הוא אמר שלא. הקשבתי לו, וכנראה שזו הטעות שלי. אתחרט על זה כל החיים", אומרת סולומון.
בהריון, שהיה בין הפעמיים שהסתיימו במפח נפש, סלומון הצליחה ללדת בזכות נטילת תרופות שטיפלו בנטייתה לקרישתיות יתר, והעלאת המינון שלהם לקראת סוף ההיריון.
הפעם, היא אומרת, שהיא לא קיבלה שום הוראה. "הוא לא העלה לי את המינון של נוגדי הקרישה בניגוד להיריון הקודם, למרות ששאלתי. לא קיבלתי שום הוראה לנוח, כלום".
"בשבוע 40 הגעתי לבדיקה שגרתית, ולא שמעו דופק. הרופא אמר 'זהו, נגמר. אני מאד מצטער'. אמרתי שלא יכול להיות, הייתי בהכחשה מוחלטת, וגם אחרי הלידה אמרתי לבעלי 'תראה, הוא לא בוכה'", היא משתפת בכאב, "אין משהו יותר גרוע מלידה שקטה. עד היום הבנות שלי רוצות אח או אחות וזה כבר לא יקרה. חשוב לי שזה לא יקרה שוב, וזה יותר חשוב מכל פיצוי על העוול שנגרם לנו".
ממכבי נמסר בתגובה: "קיבלנו את כתב התביעה ואנו לומדים את פרטיו. נמסור התייחסות מפורטת במסגרת ההליך המשפטי".
לפנייה לכתב/ת 
