"אם היית יורדת 20 קילו הייתי מתחתן איתך"
דפנה לא האמינה שזה קורה לה. הבחור הנחמד שרק לפני כמה דקות עוד הקפיד לבדוק שהיא אוכלת ושטעים לה, מעז לרדת על המשקל שלה. כשהתגברה על ההלם, לא נשארה חייבת
עוד בנושא:
בן 38, יפה ומצליח: אז למה הוא עדיין לבד?
"חוששת שהוא מתבייש בי כי אני שמנה"
פעם נסענו ביחד לחיפה וליד הים, אחרי שהזמין אותי לארוחת בוקר דשנה ומפנקת שבה הקפיד לבדוק שאני אוכלת כל הזמן ושטעים לי, אמר את המשפט המופלא, זה שיירשם בספרי ההיסטוריה כמסמר האחרון שכיבד אי פעם תכונות גבריות מצדי. קבלו: "אם היית יורדת 20 קילו - הייתי מתחתן איתך". ומה האישה הסבירה אמורה לעשות עם יציאה מופלאה מעין זו? אז חשבתי לשנייה ויריתי לאחר מכן: "אם הייתי מורידה 20 קילו, לא הייתי מסתכלת עליך". הוא הביט בי בחיוך ספק אידיוטי, חצי נבוך ושתם המום לנוכח תשובתי.
חבר'ה, הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן: יש לי מראה בבית. איכשהו, זה לא עוזר לי שאתם כל הזמן חשים צורך לעדכן אותי במצבו של המשקל שלי - הוא לא הולך לרדת, וככל הנראה לא על פי תחזיות של מקורות זרים. פשוט לא. ומה שעצוב הוא שחגי ואני באמת מסתדרים. הוא ידיד נחמד, אבל נוהג לעוף על עצמו תוך שהוא סבור כל העת שהוא למעשה, עומד לפני יום צילומים למגזין בינלאומי שמחפש דוגמנים יפים במיוחד. הוא אוהב את המוסיקה שאני אוהבת, יש לנו אותו הומור ואנחנו מוצאים את עצמנו מחייכים בגלל אותם הדברים. אבל חגי שטחי רצח. קשה לו לנתק את התדמית החתיכית שבנה סביב עצמו ולמעשה, הוא קורבן של תרבות שבה כל הנשים, לדעתו, צריכות להיות מצודדות ודקות גזרה. נחמד לגלות שתחומי עניין משותפים כבר לא מדברים לאף אחד.
לא חיה במגזין אופנה
תהיי רזה ותשתקי, הם אומרים, ואני אומרת: לא עוד. בדיוק כשם שאנחנו מזדקנות, מתכערות ומשמינות עם השנים, גם אתם גברים יקרים, לא חפים מתופעות הלוואי של הזקנה. גם אתם משמינים, גם אתם מושכים זמן בין תספורת אחת לשנייה, יש לכם שיער מאפיר ושיערות באף (חלקן אף בולטות במיוחד לעין בלתי מזוינת). אז מה זה אומר? שהפסקנו או נפסיק לאהוב אתכם?
יש משהו מאוד בסיסי בהבנה שאנחנו לא חיים במגזין אופנה. אנחנו אנשים עם קשיי יומיום, חבוטים, מתמודדים עם כישלונות, אוהבים לשמוע מוסיקה באוטו ואף לחטט באף בנסיעה. אנחנו טבעיים ומצבי הצבירה שלנו משתנים. לפעמים אנחנו משמינות ולפעמים שומרות על הגזרה. לפעמים אנחנו קרייריסטיות ומטופחות ולפעמים, פשוט לא. זה מזכיר לי את אותה כתבה על ילדות בנות 7 שרוצות להתאפר ועושות החלקה אצל הספר עם אבא, שמלווה אותן ומשלם על כל זה. כאילו, מה קרה לנטורל? זה כבר לא מספיק?
חגי יוצא וחוזר לחיי בהתאם לעונות השנה, אבל הרבה לא יקרה איתו, לאכזבת הקהל היהודי. אני רוצה לחשוב שהאנשים שמקיפים אותי באמת רואים אותי "בגובה העיניים", כפי שהוא מכנה זאת בגאווה, ומצליחים להתעלות מעבר למשקל הגבוה שלי. כי אתם יודעים מה? מי שאינו מצליח להתעלות מעל הבינוניות הזאת, חשוב בעיניי, כמת. ואני, אינני זקוקה לרחמים. האם על פי הקילוגרמים שלי ייפול ויישק דבר? ממש לא.
אז אני פונה מכאן לגברים ונשים כאחד: אל תפחדו להיות מי שאתם. היו אתם למרות מה שאחרים אומרים וייצא שכרכם בהפסדם. ככה תוכלו לוודא שמי שאתכם אוהב אתכם באמת בגלל מי שאתם, ולא בגלל איזה טפט סקסי שניתן לתלות בחדר. יום העצמאות בפתח - זהו חג העצמאות הפרטי שלי ושל כל בעלי ה"מגבלה". שאו את הדגל באומץ. כל השאר כבר יגיע מעצמו.
כל הכתבות שלנו נמצאות גם בפייסבוק.
לפנייה לכתב/ת 
