שתף קטע נבחר
הכי באזזזז
    זירת הקניות
    "סדר העדיפויות הכלכלי בארץ - מוטעה בגדול"
    ד"ר מיכאל שראל, לשעבר הכלכלן הראשי במשרד האוצר, טוען כי יוקר המחייה והאבטלה הם לא הבעיה האמיתית של המשק הישראלי. מה שמטריד אותו הוא רמת הפריון הנמוך לעובד, כשמי שעובד בעצם מרוויח פחות. "אם שיעורי התעסוקה והשכר אצל חרדים וערבים היו זהים לשאר הקבוצות - ההכנסה לכל העובדים במשק הייתה גדלה ב-13%"
    עד לפני קצת יותר משנה, שמו של ד"ר מיכאל שראל היה מוכר למתי מעט העוקבים באדיקות אחר העיתונות הכלכלית, ואז הוא החליט להתפטר מתפקידו ככלכלן הראשי במשרד האוצר, בשל התנגדותו לתכנית מע"מ 0% של שר האוצר לשעבר יאיר לפיד. בזכות נחישותו ונכונותו לשלם מחיר אישי הפך שראל בעיני רבים לסמל לפקידות אקטיביסטית. כזו שאינה מסתפקת בלומר לפוליטיקאים איך צריך לעשות דברים אלא גם מרשה לעצמה לומר מה צריך לעשות.

     

    כתבות נוספות בנושא בערוץ הכלכלה :

     

    שראל הוא ד"ר לכלכלה שכיהן במספר תפקידים בכירים בשוק ההון, לפני שמונה לתפקיד הכלכלן הראשי באוצר. מאז שעזב את משרד האוצר עוסק שראל במחקר ובכתיבת ניירות עמדה, במסגרת פורום "קהלת" למדיניות. באתר האינטרנט של הפורום מתנוססות תחת שמו המילים "ריבונות לאומית. חירות הפרט".

     

    לאחר שפרסם את גרסתו לאופן שבו יש לטפל במחירי הדיור, החל לשקוד על מסמך חדש, תחת הכותרת השאפתנית "חזון למדיניות הכלכלית בישראל". ביום חמישי הקרוב, בנמל יפו, הוא יציג את חזונו בפני משתתפי כנס החירות שמארגנים מרכז "איין ראנד" והתנועה הליברלית. הפורום שדרכו בחר שראל לפרסם את עמדותיו, כמו גם הכנס שבו יציג, אומרים בוודאי לא מעט על החזון שלו. זהו לא החזון שאבות תנועת העבודה, או מנהיגי המחאה החברתית, ישמחו לקרוא עליו.

     

    אך דבריו צריכים לעורר עניין בכל מי שהאתגרים הכלכליים והחברתיים של ישראל מעסיקים אותו, ללא קשר להשקפתו הפוליטית. זאת, בשל הפער העצום בין תמונת המצב שהוא פורס לבין תמונת המצב שעולה מהשיח הכלכלי הציבורי בישראל. יש מי שיראו בדבריו עדות לנתק בין דעת הקהל לבין המציאות הכלכלית. יש מי שיראו בהם עדות לכך שלכל אידיאולוגיה יש את הנתונים שלה.

    שראל (צילום: יונתן בלום)
    שראל(צילום: יונתן בלום)
     

     

    "צריך לשנות את סדר העדיפויות הלאומי"

    לשיטתו של שראל, למדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל דרוש חזון חדש, שמבוסס על הערכה שונה מזו שרווחת כיום בנוגע לנקודות החוזק ונקודות החולשה של המשק הישראלי. מרגע שנבין מה דורש שיפור דחוף ובמה מצבנו סביר, ניתן יהיה להעריך מחדש את סדר העדיפויות הלאומי ולגזור ממנו צעדים אופרטיביים.

     

    כאן מגיע הפרדוקס. שראל סבור כי דווקא התחומים שנמצאים בראש סדר היום, ונחשבים לנקודות החולשה של הכלכלה והחברה בישראל, הם התחומים שבהם מצבנו טוב, יחסית. כוונתו לשיעור העוני, רמת האי-שוויון ויוקר המחיה. הנקודות שדורשות שיפור הן דווקא אלו שפחות נהוג לשמוע עליהן, כמו רמת הפריון לעובד (כלומר, היקף התוצר שמייצר עובד בשעה), תוצאות מערכת החינוך, עודף הביורוקרטיה והרגולציה ונטל המס.

     

    שראל יודע לספק נתונים שיתמכו בעמדתו. הוא מציג נתונים שלפיהם ההכנסה הריאלית (בניכוי התייקרויות) עלתה בשנים האחרונות בקרב משקי בית בכל רמות ההכנסה. שיעור התעסוקה עלה ורמת האבטלה ירדה פלאים, בפרט בהשוואה למדינות אחרות בעולם. רמת האי שוויון גבוהה אמנם מזו שהייתה בשנות ה-90, אולם היא נמצאת במגמת ירידה בשנים האחרונות. וגם שיעור עוני, שנהוג לטעון כי הוא גבוה במיוחד, ירד מאז 2005 בהתמדה.

     

    איך אתה מסביר את הפער בין הנתונים שאתה מציג לבין השיח הציבורי?

     

    "השיח התקשורתי והנרטיב שמוצג לציבור בשנים האחרונות לא משקף את הנתונים. כשעושים סדר בנתונים הכלכליים רואים שהיה נס כלכלי בתחום שוק העבודה שהיה מדהים בעשור אחרון, וזה תרם במידה רבה לעלייה בהכנסות של משקי בית. הקבוצות שהגדילו במיוחד את שיעור התעסוקה שלהן היו הקבוצות החלשות, כמו נשים ערביות וגברים חרדים. זה צמצם את אי השוויון כי מהגידול בתעסוקה נהנו אלו שהייתה להם הכנסה נמוכה יותר".

    נשים ערביות בקטיף אפרסמונים (צילום: ופא טיארה)
    נשים ערביות בקטיף אפרסמונים(צילום: ופא טיארה)
     

    אבל כשמודדים את ההכנסות ביחס להתייקרויות רואים שההכנסה הפנויה נשחקה לחלוטין.

     

    "כשמדברים על השכר הריאלי אז צריך להבחין בין ברוטו לנטו. השכר הריאלי ברוטו לא עלה אבל הנטו כן עלה כי המסים ירדו. מעבר לכך, ככל שקבוצות חלשות נכנסו לשוק העבודה הן הורידו את הממוצע. אם עובדים יותר חרדים ערבים נשים וצעירים משעבדו בעבר אז הממוצע ירד, אבל זה לא אומר שהשכר של גבר יהודי בן 40 ירד. השכר שלו עלה. לכן גם הטענה שהשכר ריאלי לא עלה היא לא נכונה".

     

    "אי השוויון בישראל בעצם ירד"

    אחת הטענות הרווחות ששראל תוקף היא הטענה שאי השוויון בישראל גדל בשנים האחרונות ושהוא גבוה במיוחד ביחס למדינות מפותחות ומהווה את אחת הבעיות הכלכליות והחברתיות הקשות ביותר שלנו. "האי שוויון בהכנסה, גם הכלכלית וגם נטו, יורד ב-5 שנים האחרונות בניגוד מוחלט לדעה הרווחת".

     

    ובכל זאת, גם בנתונים שאתה מציג רואים שאי השוויון בישראל גבוה יותר משהיה בשנות ה-90 של המאה הקודמת ושהוא אחד הגבוהים במדינות המפותחות.

     

    "ב-20 השנים האחרונות יש מגמה בכל העולם של עלייה באי שוויון. זאת כתוצאה מהגלובליזציה, מהכניסה של סין לכלכלה העולמית ומהשינויים הטכנולוגיים. כל זה גרם לכך שעובדים מיומנים ומשכילים נהנו מעלייה בפריון ועובדים לא מיומנים הוחלפו על ידי מכונות, מחשבים, רובוטים וחצי מיליארד עובדים מסין. זו מגמה רווחת בכל העולם אבל מה שרואים בישראל בשנים האחרונות זו ירידה שכמותה לא רואים בשאר העולם. אז כשאומרים שהצמיחה לא חלחלה, זה היה נכון עד תחילת שנות 2000 אבל לא לגבי השנים האחרונות.

     

    "חוץ משניים שלושה כלכלנים אף אחד לא מראה את הנתון הזה כי רוב השיח התקשורתי הוא על זה שהפערים גדלים והנתון הזה לא מסתדר עם אמירה הזאת. גם הירידה בשיעור העוני. לא תראה את זה בתקשורת. יש רק דיבורים על עלייה בשיעור העוני".

     

    סליחה, אבל עיתונאים לא סופרים את כמות העניים. הביטוח הלאומי סופר אותם ומפרסם את דו"ח העוני. אנחנו רק מפרסמים את הנתונים שלו.

     

    "מה שקורה בדו"ח העוני זה שאת הגרף שמראה ירידה בשיעור העוני ישימו בע"מ 89 ובכותרת של ההודעה לעיתונות יהיה כתוב 'שיעור הילדים העניים גדל', או, 'שיעור האמהות החד הוריות גדל', או, 'שיעור העובדים העניים גדל'. כל פעם בוחרים את אחד המגזרים ששיעור העוני בו עלה באותה שנה והופכים אותו לכותרת של ההודעה לעיתונות. זה מה שמדווח בכל העיתונים ומתעלמים מהמגמה בכל יתר הקבוצות. התקשורת משתפת פעולה עם זה ומשרתת את האינטרס של הביטוח הלאומי שרוצה להראות כמה חשוב מה שהוא עושה".

    ביטוח לאומי. "התקשורת משרתת את האינטרסים שלו" (צילום: גיל יוחנן)
    ביטוח לאומי. "התקשורת משרתת את האינטרסים שלו"(צילום: גיל יוחנן)
     

    מה לגבי העובדה שאנחנו מדורגים גבוה מאוד בקרב מדינות ה-OECD ברמת האי שוויון? על זה אתה לא מערער.

     

    "אנחנו אכן מקום רביעי ב-OECD וזה לא טוב, אבל צריך להבין מה משפיע על אי השוויון. מדינות עם הכנסה גבוהה יותר לנפש נוטות להציג שוויון גבוה יותר ומדינות שבהן יש יותר ילדים מציגות אי שוויון גבוה יותר. כשמבודדים את רמת ההכנסה והרכב הגילאים אז רואים שמבחינת הכנסה אנחנו באמצע ה-OECD אז זה לא כל כך משפיע אבל הרכב הגילאים משפיע מאוד. במדינות אירופה יש מעט מאוד ילדים. ישראל היא אחת המדינות עם מספר הילדים הגבוה ביותר למשפחה וזה משפיע על מדידת אי השוויון".

     

    מתוך 34 מדינות חברות בארגון ה-OECD יש 30 שבהן רמת האי שוויון היא נמוכה יותר מאשר בישראל. אתה רוצה להגיד לי שבכולן רמת הכנסה גבוהה יותר או מספר ילדים נמוך יותר למשפחה מסבירים את הפער?

     

    "כשעושים את התקנון הזה אנחנו לא הופכים למדינה הכי שוויונית, אבל אנחנו די באמצע".

     

    הבעיה המרכזית בישראל - רמת הפריון 

    אסור לטעות. שראל אינו מסתכל על המדינה דרך משקפיים ורודות. הוא חושב שיש הרבה מה לתקן, אבל במקומות אחרים. "הבעיה המרכזית היא הפריון הנמוך. ההכנסה לנפש בישראל נמוכה יחסית למדינות אחרות וזה נובע משני דברים: ראשית, יש פה הרבה ילדים למשפחה וזה מקטין את ההכנסה לנפש. שנית, הפריון נמוך ולכן גם מי שעובד מרוויח פחות. לכן המדיניות צריכה להתרכז בעיקר במה שמעלה את הפריון".

     

    ומה יעלה את הפריון?

     

    "עשיתי חישוב שהוא קצת נאיבי אבל ממחיש את הנקודה. בדקתי מה היה קורה אילו שיעור התעסוקה והשכר בקרב ערבים וחרדים היה זהה לזה של קבוצות אוכלוסיה אחרות. התוצאה הייתה תוספת של 13% להכנסות מעבודה בכלל המשק. נושא נוסף זה התוצאות הגרועות מאוד של התלמידים במבחני פיז"ה. אנחנו הרבה מתחת למה שמקובל בעולם, והדבר היחיד שנעשה בנושא הזה הוא הגדלת שכר המורים.

     

    "כל הנושאים האחרים - כמו הכנסת תחרותיות לחינוך, הגמשת נהלים, מתן אישור לפטר מורים לא מתאימים ולתת בונוסים למורים טובים – כל זה לא נעשה. רק הגדילו את השכר. היתרון הטכנולוגי של ישראל, שנשען על זה שהרבה אנשים יכולים ללמוד מתמטיקה ומדעים, הולך ונשחק. אנחנו עדיין במצב טוב יחסית לעולם אבל היינו במצב יותר טוב. יש ירידה בכמות האנשים שהולכים ללמוד מתמטיקה ומדעים מדוייקים.

     

    "במגזר החרדי שיעור הזכאות לבגרות מאוד נמוך. במגזר הערבי יש אמנם עלייה בשיעור הזכאים אבל כשבודקים את רמת הזכאות לבגרות איכותית, כזו שמאפשרת ללמוד באוניברסיטה, רואים שיש ירידה והמגזר הזה רק מתדרדר".

     

    בפתח דבריך אמרת שקרא כאן נס בשוק התעסוקה, כשחרדים וערבים הגדילו את שיעור השתתפותם בכוח העבודה. לפי מה שאתה אומר כאן, לא קרה שום נס. דחפנו אוכלוסיות שלמות לשוק העבודה, מבלי שהייתה להן יכולת להתקבל לעבודות שבהן יש שכר ראוי. כתוצאה מכך, השוק הוצף בעובדים זולים שמנעו זחילה של השכר כלפי מעלה. הפערים התרחבו ושיעור העובדים העניים גדל. איפה כאן הנס?

     

    "אני מסכים. צריך לשפר את זה. אבל הגידול בשיעור ההשתתפות הוא עדיין הישג מאוד גדול. בטווח הארוך אתה יכול להגדיל את ההכנסות של השכבות האלה דרך מערכת החינוך, אבל בטווח הקצר זה לא יעבוד. נניח שתוך יום תשנה את מערכת חינוך של המגזר הערבי והחרדי. עד שתראה גידול בפריון ייקח עוד 15 שנים. בטווח הקצר הדרך היחידה לצמצם אי שוויון היא להגדיל את שיעור התעסוקה שלהם. מי שמרוויח מזה זה בעיקר הם".

    סטארט-אפ חרדי. "חובה להגדיל את שיעור התעסוקה שלהם" (צילום: אלי מנדלבאום)
    סטארט-אפ חרדי. "חובה להגדיל את שיעור התעסוקה שלהם"(צילום: אלי מנדלבאום)
     

    ובינתיים, אנחנו רואים שנחתם הסכם קואליציוני שבו הסכימו לבטל את חיוב בתי הספר החרדיים בלימודי ליבה. אני מניח שלזה לא היית קורא מדיניות שמעודדת את הגדלת הפריון.

     

    "זה עצוב מאוד. זה לא שהייתה הצלחה מסחררת לפני כן, כי לא ממש יישמו את המדיניות של לימודי ליבה. אבל לפחות היה מתווה של יישום עתידי. אני לא מכיר את פרטי ההסכם אבל אם זה בוטל זה חבל מאוד ועצוב מאוד. בסופו של דבר הנהנים העיקריים מלימודי ליבה במערכת החינוך החרדית יהיו החרדים עצמם. יכול להיות שגם אחרים ירוויחו, כתוצאה מכך שרמת החיים במדינה תהיה גבוהה יותר ויהיה פחות צורך במסים, אבל המרוויחים הגדולים ביותר יהיו החרדים עצמם. חרדים שאני דיברתי איתם מבינים את זה לחלוטין. אני חושב שזה רק עניין פוליטי ומפלגתי. אין שום סיבה שלא יהיו לימודי מתמטיקה ומדעים במערכת החינוך החרדית ושבוגרי המערכת הזאת יצאו בלי שום כלים שמאפשרים להם להתפרנס בכבוד".

     

    למרות הביקורת על הסכמים הקואליציוניים המתגבשים, שראל עדיין לא מדבר במושגים של צעדים אופרטיביים. המסמך שהוא גיבש, כשמו כן הוא, עוסק בחזון. מטרתו היא לשנות את התפישה של אנשים בנוגע למה לקוי ומה צריך להיות סדר העדיפויות. "כל הדיבורים הם על חלוקת העוגה. במקרה שלנו, זה לא הנושא הבוער. כרגע מה שהכי בוער זה הפריון והתחרותיות והפגיעה במגזר העסקי כתוצאה מעודף רגולציה. צריך לצמצם את ההגנה על חברות מפני יבוא מתחרה, לטפל בחוסר הגמישות התעסוקתית בעיקר במגזר הציבורי וגם בחלק מהמגזר הפרטי. אם חושבים שהבעיה היא חלוקת העוגה וצריך להתעסק עם צדק חברתי אז אי אפשר לטפל בדברים האלה".

     

    גם אם מקבלים את טענתך שהבעיה היא הפריון ולא האי שוויון או העוני או יוקר המחיה. ניתן עדיין להטיל ספק בכך שאלו הם הצעדים הדרושים. מדוע לא להעלות את הפריון על ידי הגדלת ההשקעה הממשלתית בתשתיות תחבורה ובחינוך? או על ידי הגדלת השקעות ההון בענפי המשק?

     

    "אני לא פוסל את זה. זה נושא למחקר. אבל צריך להשתכנע שבישראל השקעות ההון לא מספיקות והתשתיות לקויות, ולא שיש חוסר גמישות בתחום העבודה. אין כאן תכנית עבודה שאומרת שאלה 20 הדברים שצריך לעשות. אנחנו עוד בשלב שצריך להשתכנע שאלו הדברים שצריך לטפל בהם".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה ""סדר העדיפויות הכלכלי בארץ - מוטעה בגדול" "
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים