שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כל הדרכים מובילות הביתה: שובה של לאסי
    "לאסי חוזרת הביתה" שכתב אריק נייט, מספר את סיפורה של כלבת הקולי הנהדרת, שיוצאת למסע מפרך מבית דוכס סקוטי, לכפר האנגלי שבו גדל הילד ג'ו קרקלו. אך בניגוד לעיבוד הקולנועי המפורסם, קריאה בתרגום החדש של הספר מספרת סיפור מסע נטול רגש, שמפרק ומרכיב מחדש את האמרה: הכלב הוא חברו הטוב של האדם

    מי לא מכיר את לאסי - כלבת הקולי היפהפייה והאמיצה שעברה קילומטרים רבים כדי לשוב אל הילד שהיה בעליה, לאחר שנלקחה ממנו? סיפורה הנודע של לאסי, שכתב אריק נייט, ופורסם כספר ב-1940, הפך ברבות השנים לאבטיפוס של נאמנות ואהבת הכלבים את בעליהם.

     

    סיפור ההרפתקאות המותח ורב התהפוכות התקבע בזיכרון בעיקר בזכות העיבוד הקולנועי המפורסם, ועל כן התרגום החדש של יואב כ"ץ לספר (במסגרת סדרת "הרפתקה - סופרים מתרגמים קלאסיקה", של הוצאות אוקיינוס ומודן), הוא בגדר הזדמנות להיחשף למקור הספרותי ולשורשים של הקלאסיקה האהובה.

     

     

    סיפור המעשה מתאר את מסעה של לאסי, הכלבה האהובה של הילד ג'ו קרקלו, שהיתה מקור גאוותם של תושבי הכפר גרינוול ברידג' שבאנגליה, כפר שאוכלס ברובו על ידי כורים ופועלים. בשל הזמנים הקשים והאבטלה שגאתה באזור, נאלצה המשפחה למכור את לאסי לדוכס עשיר, שחצן ושמרן. אך לאסי ברחה ממכלאותיו בכל יום, והתייצבה, משום שחושיה הורה לה לעשות זאת, בשער בית ספרו של הילד ג'ו כדי ללוות אותו חזרה לביתו, כפי שנהגה מזה שנים רבות.

    "לאסי חוזרת הביתה". ללא רגשנות (איור: בתיה קולטון)
    "לאסי חוזרת הביתה". ללא רגשנות(איור: בתיה קולטון)
     

    על אף הקושי, הוריו לא נענו לתחנוניו של הילד להשאיר את לאסי, וזו נשלחה לאחוזת הדוכס בסקוטלנד, מרחק קילומטרים רבים מהכפר. אולם גם משם הצליחה לאסי להימלט וכשהיא מונעת על ידי אינסטינקטים חייתיים ודחף בלתי נשלט להגיע לייעדה כדי להתייצב בפני ג'ו, היא עוברת מסע מפרך, מתיש, מסוכן ומרהיב, מסקוטלנד לכפר האנגלי.

     

    ספרו של נייט מתורגם נהדר על ידי כ"ץ, שמציג טקסט קולח ומדויק מבחינת הבחירות הלשוניות והסגנונית, על אף הקשיים שבהנגשת הטקסט המקורי שרווי בביטויים והקשרים שזרים לתקופתנו. התרגום המוצלח חושף את המצב השכיח שבו העיבוד הקולנועי המוכר אינו תואם לחלוטין את היצירה הספרותית; לא מבחינת הדגשים, לא מבחינת המסרים ולא מבחינת האווירה הדרמטית.

     

    נייט אינו מציג את מסעה של לאסי הביתה כתוצאה של אהבה לבעליה. הוא מניח שוב ושוב בפני הקוראים את אופיים של כלבים מבויתים ואת האופן שבו התנהגותם אינה נובעת מאהבה לבעלים, למשל, אלא מתוך דחף שמוטבע בהם. בכך נייט מנטרל את הרגשנות מהסיפור (מה שהסרט דווקא מדגיש), ולאורך מסעה של לאסי הוא מיטיב להדגיש את הסיבות הביולוגיות לפעולותיה.

    איוריה של בתיה קולטון את "לאסי" (איור: בתיה קולטון)
    איוריה של בתיה קולטון את "לאסי"
     

    יתרה מכך, נייט מרבה (לעתים אפילו בטרחנות מסוימת) בניתוח ההשוואות בין כלבים לבני אדם. במקרים מסוימים, וזאת בשל סגנונו התיאטרלי משהו, נדמה כי הוא מטה את הכף לטובת בני האדם, כמו למשל: "לאסי מצאה דרך. היא לא הסבירה זאת לעצמה בהיגיון, כפי שעושים בני-אדם. לבני אדם יש דמיון - הם יכולים לצייר בנפשם אירועים ונסיבות לפני שאלה יתרחשו. אבל כלבים לא מסוגלים לכך. עליהם להמתין בעיוורון עד שהם עומדים בפני הנסיבות ואז להסתדר עם המצב כמיטב יכולתם".

     

    אך במהרה נבין כי הוא אינו נוקט עמדה אלא מתאר במהימנות רבה ככל הניתן, לפחות לתקופתו, את ההבדלים בין היצורים החיים. אם כבר, נייט נוטה לטובת בעלי החיים" "האדם יודע רק שבעלי החיים מסוגלים לעשות דברים שהוא לא יכול להסביר ולא לעשות בעצמו", ומגחיך לא פעם את הדמויות האנושיות בסיפור.

     

    דווקא היעדר ההאנשה של לאסי ושאר בעלי החיים, מבליט את התודעות העקומות של בני האדם, את היהירות והאיוולת שבמעשיהם, את יהירותם וצרות האופקים שלהם.

    דמותו של הדוכס היא דוגמה נהדרת לכך, שכן היא מאופיינת בתחילה כמוקיונית ומגוחכת, ובסוף הסיפור - על אף הפטרונות המסוימת שניכרת בדמותו - הוא הופך לעדין יותר ונבון.

     

    המסע עצמו מתואר באריכות, אך הסיטואציות הרבות שעוברת לאסי נמסרות לרוב בקצב מהיר, מה שמאפשר תנועה תזזיתית וקצבית ללא השהיה מיותרת. לעתים נדמה כי סיטואציה מסוימת עתידה להיות מרכזית, אך היא נגמרת במהרה, וזאת משום שלכל אירוע יש תפקיד בעלילה הגדולה. אירוע מסוים יכול להוות דוגמה לדעות קדומות של בני האדם, ואירוע אחר להדגיש את רחמנותם; אירוע דרמטי יסמן את עוצמת הדחף של לאסי להגיע לייעדה בכל מחיר, בעוד אירוע אחר ידגיש דווקא את הדינאמיקה בינה לבין בני האדם.

     

    השליטה של נייט במסירת הסיפור ובבנייתו ניכרת היטב, בין השאר משום התרגום המצוין, ועל אף שסגנונו של נייט ארכאי ופטרני במידה רבה, הטקסט בכל זאת מלהיב ומרגש, והדרמה נותרת תמיד מעניינת וסוחפת.

     

    "לאסי חוזרת הביתה" הוא טקסט מעניין, משום התפיסות השמרניות המוצגות בו (למשל בנוגע למעמדן ומקומן של נשים) שאותן מציג נייט ללא ביקורת, אלא מניח לקורא לפענחן ולמצוא את הבעייתיות שבהן. הוא טקסט מעניין משום שהוא מציג סיפור הרפתקאות נוגע ללב ללא סנטימנטליות, שבמרכזו גיבורה שאינה מדברת כלל, ושאנו נעים יחד אתה כמעין גוף אחד, שכל כולו מוכוון למטרת-על אחת.

     

    מטרה זו נתפסת בעינינו משלב מוקדם כמעין חתירה למען הצדק, למען האחווה והאהבה, בעוד המכשולים בדרך אינם רק מכשולים פיזיים ומוחשיים שיש להתגבר עליהם, אלא אלמנטים שמאיימים על הצדק והאהבה. אנו נסחפים אחר לאסי כיוון שאנו רוצים בסוף הטוב, אנו מאמינים בה וסומכים עליה, והיכולת הזו של נייט לעצב דמות משכנעת ומרגשת כל כך, שמעצם פעולתה החוזרת ונשנית ומתוקף עקשנותה היא כובשת את הקוראים, היא לא פחות ממופלאה.

     

    "לאסי חוזרת הביתה", מאת אריק נייט. מאנגלית: יואב כ"ץ. הוצאת אוקיינוס ומודן. 251 עמ'.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "כל הדרכים מובילות הביתה: שובה של לאסי"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    איור: בתיה קולטון
    על עולמם של בני אדם בחברת כלבים. "לאסי חוזרת הביתה"
    איור: בתיה קולטון
    7 לילות
    מומלצים