הרב של גוש קטיף: "כולנו שרוטים עד היום"
שוב ושוב חוזר הרב יגאל קמינצקי על המשפט: "מי שלא עבר את זה, לא יבין לעולם". עשר שנים לאחר שפונה מביתו, רבו של גוש קטיף עדיין נושא את הטראומה - ומנסה למצוא מזור לכאב שלו ושל מאות מבני קהילתו: "המדינה בגדה בנו", הוא אומר. "חתכו לנו את כל הצינורות בבת-אחת"
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הרב קמינצקי ממשיך להוות ציר הנהגה עבור מי שהיו בעבר אנשי הגוש, וכיום חיים בקהילות המפוזרות ברחבי ישראל. "אני בסך הכל יהודי פשוט, שחי למעלה מחצי יובל בגוש קטיף", הוא אומר ממקום מושבו הנוכחי כרב הקהילה וראש הישיבה ביישוב ניצן, אליו הוגלו מאות משפחות ממתיישבי גוש קטיף.
כל מה שקורה, חדש ומעניין - היכנסו לערוץ היהדות :
- יהורם גאון: "כל זמר שני מדבר היום לאלוהים"
- "ציידי הנשמות": חוברת הסתה נגד מגייסי חרדים
- ביה"ד הרבני קבע: מקלט לנשים מוכות אינו מסגרת לילדים, וחייב להוציאם לרשות האב
היום (ד') הוא יגיע למשכן הנשיא לטקס הוקרה, במלאת עשור למה שהרב קמינצקי מכנה "הגירוש מגוש קטיף", והוא מתאר שבר קשה של חבריו מול המדינה, וטראומה שלא מרפה: "בהתחלה הרגש השתלט נגד המדינה ונגד הצבא. החבר'ה לא התגייסו, הפסיקו להגיד את התפילה לשלום המדינה, אבל לאט-לאט מתעשתים, כמו בכל אבל. אנחנו ציבור נורמלי שעברנו שבר נוראי, ואני אגיד יותר מזה: זר לא יבין זאת. אף אחד לא מבין מה זה גירוש".
קמים בבוקר ושואלים: למה לקום?
טראומת גוש קטיף לא הייתה הפינוי האשון שחווה הרב קמינצקי. "בגירוש של ימית, כבר הייתי רבה של גני טל (אחד היישובים בגוש), וזרקו אותי באוטובוס לבאר שבע. כשירדתי מהאוטובוס, ירדה איתי משפחה: אבא, אמא ושלושה ילדים עם פקלאות ביד. זרקו אותם לרחוב, ואמרו להם 'לכו'. ואני שואל אותם: לאיפה אתם הולכים? והם אומרים לי: אנחנו לא יודעים. הם גרו בסלון שלי תקופה מסוימת, ודאגנו להם לבית בגוש.
"כך שכבר חייתי עם משפחה כזו באופן הכי חי וקרוב, ואמרתי לעצמי שאני מבין ומכיר. אחרי הגירוש
הרב קמינצקי אומר שההתנתקות היא שורה ארוכה של ניתוקים. לדבריו, "חתכו לנו את כל הצינורות בבת-אחת. מתעוררים בבוקר במלון. מלון זה לא הבית, החברים, הרכוש, הקהילה, העבודה, אין כלום, רק ארבעה קירות ריקים, ושואלים: למה לקום?"
"זו מן תחושה של מת-חי, או חי-מת, משהו מזעזע. מי שלא עבר את זה לא יכול להבין. חקלאים אמידים עם עשרות דונמים של חקלאות משגשגת, מאות פועלים וקניינים, קמים בוקר שאחרי לכלום. גמרו להם את החיים. זאת שריטה שלא שוכחים אותה. אין לי ספק שאין אחד ממגורשי גוש קטיף שלא נשאר שרוט עד עצם היום הזה".
"הציבור שלנו זו המצאה חדשה"
הרב קמינצקי אומר בכנות: "ראינו בדבר הזה בגידה של המדינה. אנחנו היינו שיא הציונות. ציונות מאמינה. באנו לשם מאמונה שזאת ארץ ישראל. באנו למסור את נפשנו על המקום, וזה מה שעשינו. היינו חומת המגן של מדינת ישראל. כשהיינו שם, לא נפלו קטיושות וטילים מעל אשקלון, אשדוד ובאר שבע. ב-18 השנים שהיינו שם, קברנו חצי אחוז מהאוכלוסייה, וכמעט אף אחד לא עזב על רקע בטחוני. הפרחנו את השממה. החולות שם לא צימחו דבר. ראית פעם דשא צומח על חול? והנה, שיחי עגבניות, שבעה מטרים בתוך החולות". את הפריחה הזו הוא רואה כהוכחה לתחיית עם ישראל בארצו.
בהתרגשות מתאר הרב את התמיכה הגדולה שקיבלו תושבי הגוש בערב הפינוי, והסיקור הכלל-עולמי על מאבקם העיקש. "כשעברנו בתקופת ההתנתקות בית בית, אמרו לנו: 'חבר'ה, איפה אתם? למה לא רואים אתכם? אנחנו מתים על הערכים שלכם, אבל איפה אתם?"
ואיפה הייתם?
"הם צדקו", נאנח הרב. "אנחנו מייצגים את האידיאל של שילוב התורה עם החיים, אבל עוד לא היינו מפותחים. הציבור שלנו זו המצאה חדשה. כשאני הייתי נער, לא היה ציבור כזה. היה או 'היישוב הישן', או ציבור חילוני. היה איזה ביטוי מזלזל 'מזרוחניק', ובמובנים רבים גם בצדק. אבל היום הציבור הזה צומח בענק, ואלמלא היינו מתיישבים בבתים - לא היינו מתנחלים בלבבות. הציבור הזה הפך כל כך משמעותי דווקא בגלל מפעל ההתיישבות".
"האידיאל הוא מדינה אלוקית שתחיי מתוך תורה. ואנשים בלב צמאים לזה. זה לא קיים לא בציבור החילוני, ולא בציבור החרדי, בציבור החילוני אומרים 'עזבו אותנו מכל התפיסות האלה'. בציבור החרדי אומרים 'תנו לנו את השטיבלך ואת המקווה ואנחנו מסודרים, תעשו מה שאתם רוצים. אבל אנחנו רוצים לחבר את התורה למדינה, כי היא היסוד של השפעת השם בעולם. זה לא המצאות שלי, זה חז"ל, מסכת כתובות".
"אנחנו נמצאים בתהליך של החלפת האליטות"
לא ברור אם אפשר לקטלג את התהליך שעברו מפוני גוש קטיף בעשור האחרון כ"חיבור ללבבות", אבל הרב קמינצקי רואה כאן בשורה חד-משמעית: "אנחנו נמצאים בתהליך של החלפת האליטה, החלפת ההנהגה, החלפת הרוח, החלפת התרבות, החלפת התכנים של מדינת ישראל. לאט-לאט זה קורה, והיום יש צימאון אדיר לתורה הזאת"
רגע לפני אירוע ההוקרה למתיישבי גוש קטיף וצפון השומרון המפונים, מנכ"ל מרכז קטיף להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון, מרדכי בטר, רואה חשיבות רבה בקיומו דווקא בבית הנשיא: "זה אירוע שכולו ממלכתיות, שכן הליך ההתנתקות עסק בסוגיה לאומית, ולא היה רק חוויה פרטית של תושבי הגוש עצמם".
הכוונה היא "לעסוק בנושא הכיסופים והגעגועים של 35 שנות התיישבות, חיי קהילה תוססים, חקלאות ענפה וחיי תורה. ניגע באירוע העקירה, נדבר על צמיחה מתוך אחריות לאומית, ואחריות לאומית בצל מחלוקת".
החיבור עם נשיא המדינה בתקופה של תרעומת מצד גוש הימין – נראה לרב קמינצקי טבעי למדי, למרות עמדות שהשמיע ראובן ריבלין מאז כניסתו לתפקיד. "הוא היה לצידנו לאורך כל הדרך, נתן לנו תמיכה, התנגד לגירוש, ועשה כל שביכולתו. זה יעמוד לזכותו", אומר הרב קמינצקי. "הוא היה חלק מהמאבק, ושותף מלא. נפגשנו אתו מתי שרצינו, והוא עזר במה שיכול היה.
"בניגוד למה שהרבה אנשים חושבים, הנשיא לא שינה את עמדותיו. רבלין 'ז'בוטינסקאי' בבסיסו. מאוד לאומי, עם הבנה שהערבים צריכים להיות חלק מהמדינה ולחיות איתנו בשלום, וחייבים לקבל זכויות מלאות. זו תפיסת העולם שלו מאז ומתמיד".
עם זאת, נאום "ארבעת השבטים" האחרון שלו, הוא במידה רבה אנטיתזה לעמדות שאתה מציג.
"את צודקת בהחלט. מצד שני, במיקרו הוא צודק, אבל במקרו אני צודק. במבט על תהליכים ארוכי טווח, אנשים מכל קצבות תבל, מעשרות ארצות שונות לחלוטין, חיים ביחד. יש מתחים כי יש פה מאבק על משהו מאוד גדול, אבל בסך הכל המצב היום טוב בהרבה מאשר בראשית הדרך. בהתחלה היה פה היה גם סזון וגם אלטלנה, וברוך ה' אין דברים כאלה היום. המצב הולך ומשתפר, והשיח בין המגזרים משתפר".
- הערב (ד') יתקיים בבית הנשיא אירוע "הכיסופים לגוש קטיף", בסימן הוקרה לתושבי גוש קטיף ולציון עשור לפינוי. האירוע - ביוזמת בית הנשיא ו"מרכז קטיף" להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון.
