מחנה של ביחד

קבוצת ילדים, צעירים ומתבגרים החולים בסרטן התגברה על כאבי הגוף ומכאובי הנפש, וחבריה טסו לשטרסבורג למחנה הקיץ המסורתי של עמותת "זכרון מנחם". במסגרת המחנה עברו החבר'ה החולים אין ספור פעילויות אקסטרים מהנות שכל תפקידן להשכיח, ולו במעט את שגרת התופת שהפכה לחלק אינטגרלי מחייהם. אחת המתנדבות בעמותה, חולת סרטן בעצמה, כותבת חוויות מהיער השחור הקסום.

אריאלה פיקסלר אלון

"ביחד נתגבר"

המשלחת הגדולה משכה תשומת לב בכל מקום אליו היא מגיעה. כולם כולל כולם לובשים חולצות ירוקות שהסיסמא "ביחד נתגבר" מודפסת מאחור, וכולם שרים פה אחד את שירי המורל המקפיצים שהפכו זה מכבר לסימן ההיכר של העמותה.

אין אפשרות לדעת מי חולה ומי מדריך וזה מה שיפה כאן. רוב הבנות חובשות פיאות טבעיות ומעוצבות ש"זכרון מנחם" נתנה להן במסגרת מבצע תרומת השיער, אך יש גם כמה אמיצות שמתהדרות בקרחות מבריקות.

כולם כולל כולם, בבואם למחנה בריאים, את המחלה הם משאירים בבית. אפילו הצוות הרפואי אינו נבדל במראה וזה תורם לשלווה הכללית ולתחושת האחדות והשייכות.

25 שנה של פעילות בלתי נלאית

עמותת "זכרון מנחם" פועלת ללא לאות מזה 25 שנים לטובת רווחתם של חולי הסרטן ובני משפחותיהם בהרבה תחומים מגוונים שכולם סבים סביב נושא הסרטן. במסגרת פעילות זו מוציאה העמותה שלושה מחנות גדולים בשנה כשמחנה הקיץ הוא תמיד ליעד אירופאי נבחר. המחנה המפנק נערך השנה בצרפת וכלל כ- 300 חולים וצוות אדיר של מתנדבים שהיה מורכב ממדריכים, אחיות, רופאים, פסיכולוגים, צלמים, צוות מטבח, צוות טכני, מאבטחים ואומנים שמה שאיחד וייחד את כולם זו ההתנדבות הטהורה בשמה הם פועלים.

כולם כולל כולם נקראים לדגל למפרע, עוזבים עבודות ומשפחה ונרתמים לתת יד, לב, נשמה, כישורים וכישרונות למטרה המאחדת את כולם: שימוח החולים. ההכנות למחנות לוקחות חודשים רבים של תכנונים סופר מדויקים והוצאה לפועל שיאפשרו לאופרציה האדירה הזו לקרום עור וגידים ולהפוך למפעל חיים בתרתי משמע.

לפני 6 שנים הוזמנתי להצטרף לאחד ממחנות הקיץ באירופה ומאז נשביתי בקסם הנתינה ואהבת החינם שאינה תלויה בדבר שחרוטים בלבבות המתנדבים של "זכרון מנחם" והעומדים בראשה.

חיים ארנטל, מנכ"ל ומייסד עמותת "זכרון מנחם" שכל את בנו, מנחם ז"ל", לפני 25 שנה, ושלושה חודשים בדיוק אחרי פטירת הבן עזב את העסק המשפחתי וייסד את העמותה שזה מכבר נודעה בפעילויות המגוונות, פורצות הדרך והמושקעות שלה.

חיים, או כפי שהילדים מכנים אותו :"סבא חיים", אומר שאם יש משהו שהוא למד בתקופת מחלתו של בנו זה ש- 90%, אם לא יותר, מההחלמה קשורים בנפש והחליט שהוא לוקח את זה למקום של עשייה למען החולים ובני משפחותיהם.

כשהתחיל את פעילות העמותה הוא לא חלם שזה יגיע לאן שזה נמצא היום. "לא חלמתי שבעוד כמה שנים יהיו איתי כל כך הרבה אנשים שכל מה שהם רוצים זה לתת למען האחר, ולא חשוב שהם בכלל לא מכירים אותו אישית, וזה בכלל לא מעניין אותם אם הוא יהודי, או ערבי, או נוצרי, או אם הוא בכלל מדבר את שפתם, הם פשוט פותחים את הלב והנשמה למענו והקסם הזה של החיבור, האיחוד, והאחדות פשוט קורה. כל מה שמרגישים זה חמלה אדירה שמלווה בהרבה מאוד שמחה, אהבה ושלווה, וזה מה שנותן את הכוח לנו, ב"זכרון מנחם" להמשיך בעשייה, ולחולים- להילחם".

חיבור לבבות חוצה גבולות

חיים ארנטל אומר שהשנה המחנה היה מיוחד מבחינת הרכבו, "אם בכל שנה דרך קבע מצטרף מספר קטן של ילדים חולים ערבים למחנות, הפעם החלטנו לקחת את זה צעד קדימה ולשתף גם ילדים פלסטינאים מעזה וגם ילדים ערבים צרפתים שהמכנה המשותף שלהם זה שהם קודם כל ילדים וכמובן שהם חולים. בסה"כ הקבוצה הזו מנתה 14 ילדים.

מבחינתי ילד חולה הוא ילד חולה וזה ממש לא מעניין אותי באיזה אלוהים הוריו מאמינים. פוליטיקה היא לא פקטור במשוואה מבחינתי, וכל עוד הילד חולה אתן לו שירות בדיוק כמו לכל ילד ישראלי. בזכרון מנחם כולנו שווים".

לדברי ארנטל זה מוכיח את עצמו כמעשה נכון וראוי והוא מספר בעיניים נוצצות על רגע מיוחד שמבחינתו מראה שכשהלב פתוח הכל אפשרי: "בעודי מסתובב במחנה עם המצלמה ומחפש לתעד את הרגע המרגש הבא ראיתי במקרה ילדה חרדית יושבת ליד ילדה ערביה באחד מהמתקנים, התקרבתי אליהן ושאלתי את הישראלית אם היא רוצה להצטלם, ועוד לפני שקיבלתי תשובה פניתי לערביה ושאלתיה אותה שאלה, בו זמנית הן הנהנו לאות כן אז סימנתי להן שיתקרבו האחת לשנייה ויחייכו לעדשה, שנייה וחצי אחרי הקליק של המצלמה הן כבר תקשרו ביניהן, קצת באנגלית, קצת בעברית , קצת בערבית ובעיקר בידיים ובעיניים. בעיניי אין יותר מזה לקירוב לבבות ואין יותר מקירוב לבבות שיעזור להחלמה.

אני מאמין שהמחנה הזה הוא לא רק מחנה להבראת חולי סרטן אלא גם כלי חשוב לחיבור אמיתי מבחינה חברתית, ועובדתית בשטח זה קורה. זה מקסים אותי לראות בנות שירות ומדריכים חרדיים, שלא מעטים מהם גרים בהתנחלויות שמים בצד את תפיסתם על ערבים ופשוט מתייחסים לחולה כאל אדם חולה ותו לא".

ארנטל מוסיף שמשימת הבאת החולים הערביים הייתה מורכבת וקשה ולולא הפעלת קשרים מדיניים אישיים רמי דרג בצרפת זה לא היה יוצא לפועל. "הגענו עד משרד הנשיאות. שום עזרה מצד הקונסוליה הצרפתית בירושלים לא קיבלנו, אולם זה לא ריפה את ידינו, נהפוך הוא, הנחישות הוכיחה עצמה כמשתלמת וההוכחה היא שכמות הילדים הערביים בכלל והפלסטינאים בפרט היוותה כעשרה אחוז מכמות הילדים החולים הכללית במחנה וזה מופלא בעיניי".

ביטחון מעל לכל

המחנות בחו"ל מאתגרים מאוד מבחינה בטחונית. בכל שנה נערכים זמן רב מראש לנושא, והיום, עם המציאות הכה אנטי ישראלית בעולם בכלל ובאירופה בפרט המשימה הייתה מאתגרת במיוחד.

מרק סלושני, מנהל האבטחה והבטחון של "זכרון מנחם" , מלווה את המחנה כבר 5 שנים ומספר שמשנה לשנה עולה החשש הבטחוני, אך עם היערכות נכונה כמו זו שסלושני הנהיג זה הופך לאפשרי.

צוות האבטחה של המחנה מורכב ממאבטחים ישראליים ממשרד הביטחון - מלמ"ב, שהגיעו עם סקירות מודיעיניות מדויקות לגבי כל יעד ויעד במסע ופעלו בשת"פ מלא עם הגורמים הבטחוניים הצרפתיים שעשו מעל ומעבר להבטיח את שלום המשתתפים.

גורמי הביטחון הצרפתי התייחסו אלינו כאל משלחת דיפלומטית רמת מעלה וזה כלל ליווי צמוד של יחידת אופנוענים, שוטרים במדים, שוטרים סמויים, חיילים מיחידת הקומנדו הצרפתי וכן סגירת צירי תנועה ואפילו נסיעה בניגוד לכיוון התנועה.

בכל מקום שאליו הגענו חיכו לנו אנשי הבטחון המקומי ושמרו עלינו מכל משמר . הרצון לעזור, לדאוג ולהגדיל ראש חימם את הלב . הבנת הצרכים המיוחדים של הקבוצה הגדולה הביאו לשת"פים מיוחדים ומרגשים בכל מקום שאליו הגענו , לרבות בפארקים הגדולים ואפילו עם קב"ט אל על בשטרסבורג שדאג לעשות את הבידוק הבטחוני במלון ולא בשדה וזאת כדי למנוע טרטור מיותר מהילדים בכלל ומהזרים בפרט.

ויהי ערב ויהי בוקר : מחנה

אז בקיצור מה היה לנו שם?

מחנה הקיץ של "זכרון מנחם" מתקיים כל שנה בתחילת יולי ומתחיל ביומיים גיבוש שבמסגרתו לומדים את שירי המורל, מכירים האחד את השנייה ולומדים את השפה הזמזמית של "זכרון מנחם" .

היום השני התחיל בחלוקת הילדים לקבוצות כשכל קבוצה הייתה בפעילות אחרת :טיול ג'יפים אתגרי בהרי ירושלים עם 50 ג'יפים ולוחמי משמר הגבול כשכל העת מסוק של היחידה המוסקת של משטרת ישראל בראשותו של סגן ניצב אמנון זיו, מתנדב וותיק ומסור בעמותה חג מעל השיירה. הופעה של לוחמי המסתערבים, טיול ברכבי ספארי באזור גוש עציון,פעילות בבסיס הסודי של היחידה ללוחמה בטרור ועוד.

הימ"מ ,משמר הגבול והמשרד לבטחון ארחו את החולים לארוחת ערב מושקעת ומפנקת שלאחריה הייתה הופעה של ישי לפידות ולהקת מועצת השירה.

היום השלישי: נסיעה לנתב"ג, הרעדת טרמינל 3 בשירי מורל מטורפים, קנייה בדיוטי פרי, עלייה למטוס, מלחמת כריות והפחדת הצוות האווירי, ושוב שירים ופעילויות להעלאת המורל. נחיתה, ליווי משטרתי כבד של ניידות ואופנועים תוך סגירת צירי תנועה, אירוח של כבוד מלכים ע"י ראשי הקהילה היהודית של שטרסבורג בראשותו של דר' מוריס ואליס דהן בארמון ג'וזאפין, ארוחת בוקר מלכותית בהשתתפות ראש העיר ואנשי הקהילה.

משם נסיעה לעיר, לפעילויות שונות כגון: קניות, שיט בתעלות, נסיעה ברכבת בעיר העתיקה, סאגוויי, ועוד, בסוף נסענו למלון המקסים שבו שהינו במשך כל ימי המחנה וכמובן ארוחת ערב מפנקת.

הזמרים הראל מויאל וירון כהן שהצטרפו למחנה הפליאו בשירה ספונטנית פותחת ומחברת לבבות.

לאחר סיום הפעילות חזרנו למלון, שם חיכו לנו לוחמי האש של חבל אלזס ונתנו לילדים להתנסות בכלים שלהם ובנוסף זכו הילדים לנסוע במכוניות הכי יוקרתיות בעולם כגון: פרארי, מזראטי, פורש, מרצדס, ועוד... לאחר מכן הלכנו לנטיעת שדרת עצים צעירים לכבוד ילדי "זכרון מנחם".

אנשי הקהילה אירחו אותנו לארוחת ברביקיו מושקעת שבסיומה הזמר עמירן דביר בליווי החצוצרן גילי מאירי והקלידן נתי לקס הרעידו את רחבת הריקודים במסיבת ריקודים מטורפת.

היום החמישי: התחיל בארוחת בוקר מפנקת ולאחריה קבוצת הבוגרים נסעה לביקור ביקב הכשר הגדול שבחבל אלזס,הידוע בכינוי "דרך היין", שכלל טעימות וסיור במרתפי היקב העתיק עם הסברים מפי היינן הראשי ובעלי היקב.

במקביל, הצעירים נסעו לפארק הקופים שכלל האכלה של הקופים המסתובבים חופשי ברחבי הפארק. משם נסענו לריגוויר, כפר עתיק ויפהפה , ואח"כ נסענו לקולמאר, עיירה ציורית קסומה, שם נסענו ברכבת מקומית בתוך העיר העתיקה, עשינו קניות במדרחוב העתיק ,ומיד אח"כ המשכנו למשחקי באולינג וסנוקר ,בסיום הפעילות הגענו לאולם האירועים הגדול של העיר קולמאר שם חיכו לנו אנשי הקהילה עם ארוחת ערב מושקעת שבסיומה קינחנו עם מסיבה נפלאה תחת ניצוחם של עמירן דביר ולהקתו בשיתוף הראל מויאל וירון כהן.

היום השישי: הוקדש כולו לבילוי בפארק פריזפרטוסיטי ,לונה פארק צרפתי עם מיטב המתקנים. חזרנו למלון והתארגנו לשבת . לפני כניסת השבת התאספנו כולנו לפעילות של קירוב לבבות אמיתי שכלל יהודים,מוסלמים,נוצרים,דרוזים,צ'רקסים ועוד, כולם יחד באווירה מופלאה הכוללת קבלת שבת מוזיקאלית עם האמנים המלווים את המחנה שבסיומה נכנסנו לארוחת קידוש מפוארת במיוחד. לאחר הארוחה התפזרנו למשחקי חברה חופשיים.

היום השביעי: הוקדש כולו לארוחות מפנקות ופעילויות חברתיות שונות כולל טיולים רגליים במרחבי הטבע הקסומים שמקיפים את המלון . סיימנו את היום בטקס הבדלה מסורתי מוסיקלי מרהיב שנמשך לתוך הלילה.

היום השמיני: מוקדם בבוקר נסענו לגן החיות הענק שבעיר מץ .

זכינו להשתתף במופע אדיר ונדיר בקולוסיאום ענק של עופות טורפים בשילוב לוחמים ולוחמות על סוסים, ומשם המשכנו למופעי האכלת חיות שונות ומופע טיגריסים מיוחד ומרגש. משם נסענו לארוחת ערב חגיגית בבניין הקהילה היהודית של מץ.

נסיעה קצרה הובילה אותנו לשדה התעופה ולאחר בידוק מהיר עלינו למטוס חזרה הביתה.

רגע הנחיתה לווה בלא מעט רגשות מעורבים, מצד אחד געגועים ושמחה לחזור למשפחות ומצד שני ההכרה שזהו, המחנה בעוד שניות מספר מסתיים. מבט זריז בעיניים גילה שכמעט כולנו חשים אותו הדבר, וניתן היה לראות את החבר'ה מוציאים את "מחברת המחנה", מחברת שחולקה לכל משתתף במסע שבתוכה כולם כותבים לכולם כל שעולה על ליבם, ובאותו רגע, שנייה לפני הנחיתה, כל אלו שדחו לאח"כ את הכתיבה נזכרו והמחברות החלו להתעופף לכל עבר. דפדוף קל במחברת מוכיח שהמחנה הזה הוא מסע לעולם הרגשות וכשהאהבה, השמחה והשלווה לוקחים פיקוד אז מכאובי הגוף והנפש נדחקים הצידה עד שנעלמים.

נחתנו. כל החבר'ה התאספו יחד עם המדריכים והצוות וכאיש אחד בלב ותוך כדי שירה זמזמית אדירה המלווה בתיפופי תופים עברנו את ביקורת הגבולות ויצאנו לאולם שם חיכו לנו המשפחות עם שלטים צבעוניים, בלונים, פרחים ומצלמות בהיכון ו... ואז נפתחות ארובות העיניים וכל הדמעות שנשכחו אי שם במחלקות האונקולוגיות בבתי החולים השונים יוצאות החוצה, אבל הפעם, בשונה מהרגיל, הן באו תחת הכובע של התרגשות ושמחה וגעגועים ואהבה ושמחה.

ההתרגשות עלתה על גדותיה ומצאנו עצמנו מתחבקים, בוכים, צוחקים, שרים, רוקדים כולנו עם כולנו, כולל עם המשפחות שאת רובן איננו מכירים אבל זה לא באמת משנה כי כשהלב נפתח הוא פשוט נפתח, והסיסמא של "זכרון מנחם": "ביחד נתגבר" מוכיחה את עצמו כנכונה.

תם הטקס

... ולפעמים החגיגה נגמרת, נכון? אז זהו, שב"זכרון מנחם" כל סיום מבשר את ההתחלה הבאה וגם הפעם זה כך שהרי תכנון המחנה של לונדון 2016 כבר נמצא בעיצומו .